תפארת הקריאה בפרשת שופטים – הרב ד"ר ב"צ בר-עמ"י

תפארת הקריאה בפרשת 'שופטים'

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,  לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

פרק י"ז

ט: וּבָאתָ – הטעמה ב'ת' מלרע לשון עתיד.

י"ב: לְשָׁרֶת  – ההטעמה ב'ש', ה'ר' בסגול.

י"ד: וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ – טעם נסוג אחור ל'ש'.

ה'ב' במילה 'בה' בדגש חזק מדין אתי  מרחיק. מפיק 'ה'.

ט"ז: לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ – המילה 'ירבה' נהגית מלעיל בגלל המקף. ה'ל' במילה 'לו' בדגש חזק מדין דחיק. למשוך את המילה 'לו' כדי שלא יישמע 'לא'.

ט"ז: תֹאסִפוּן – מתג ב'ת', הטעמה ב'פ' מלרע.

י"ח: וְכָתַב לוֹ – טעם נסוג אחור ל'כ', מלעיל.

י"ט: וְקָרָא בוֹ – טעם נסוג אחור ל'ק', מלעיל.

 

פרק י"ח

א: יֹאכֵלוּן – מתג ב'י' הטעמה מלרע.

ג: וְהַלְּחָיַיִם – ארבע הברות, נקרא: 'וְהַ-לְּחָ-יַ-יִם'

ח: חֵלֶק כְּחֵלֶק – להפריד בין הדבקים (ק-כ)

י"א: וְיִדְּעֹנִי – ה'י' בחיריק חסר, ה'ד' בדגש חזק ובשוא נע.

י"ב: כָּל–עֹשֵׂה אֵלֶּה – טעם נסוג אחור ל'ע' מלעיל.

י"ד: נָתַן לְךָ – טעם נסוג אחור ל'נ' הראשונה.

 

פרק י"ט

א: וּבְבָתֵּיהֶם – ה'ב' הראשונה בשוא נע מדין כפולים, יש הסוברים בשוא נח.

צלו"ל. נ"ל: נח. השניה בקמץ גדול. שתיהן רפויות.

ה: וְנִדְּחָה –  ה'ד' בדגש חזק ובשוא נע.

ו: יֵחַם  –  ההטעמה מלרע.

ח: וְנָתַן לְךָ – טעם נסוג אחור ל'נ' הראשונה, מלעיל.

י"א: וְאָרַב לוֹ – טעם נסוג אחור ל'א' מלעיל.

ט"ז: סָרָה – מלרע.

 

פרק כ'

ב: כְּקָרָבְכֶם – ה'ר' בקמץ קטן. ה'ק' בקמץ גדול, יש הסוברים בקמץ גדול.

צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול.  ה'ב' בשוא נח.

ו: אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם – אין כאן נסוג לאחור, במילה 'נטע'. ההטעמה מלרע.

ז: אֵרַשׂ – 'ש' שמאלית. מלרע.

י: וְקָרָאתָ –  מלעיל.

י"ג: וְהִכִּיתָ – הטעמה ב'ת' מלרע, לשון עתיד.

המשנה את ההטעמה משנה משמעות הזמן לעבר.

ט"ו: הַגּוֹיִם–הָאֵלֶּה הֵנָּה – ה'ג' במתג ולא ב'י', (בן-אשר). דגשים חזקים באותיות:'ג' 'ל' 'נ'.

י"ט: לְתָפְשָׂהּ – ה'ת' בקמץ קטן, מפיק 'ה'.

י"ט: אֶת עֵצָהּ – מפיק ב'ה', (העץ שלה).

מי שאינו מפיק 'ה' משנה משמעות  'עצה'  מלשון לתת או לקבל עצה.

 

פרק כ"א

א: בָּאֲדָמָה  –  'ב' בקמץ.

ב: וּמָדְדוּ – 'ד' ראשונה בשוא נע (מדין כפולים). לכל הדעות.

ד: וְעָרְפוּ שָׁם – הר' בשוא נע. אין דגש ב'ש'.

ז: וְאָמְרוּ  –  'מ' בשוא למרות האתנחתא.

ח: דָּם נָקִי – ה'ד' בקמץ גדול ולא בפתח.

ט: תְּבַעֵר  – 'ב' בפתח.