ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת משפטים – מאת ר' ברוך רובין הי"ו
"ואלה המשפטים" (כא, א )
פירש"י וי"ו מוסיף לומר מה אלו מסיני אף אלו המשפטים מסיני. לכאורה היה לו לומר מה אלו מהקב"ה אף אלו המשפטים מהקב"ה. אלא דאיתא שסיני מרמז על עניות שמקטין עצמו ומשפיל עצמו, והייתי אומר שהשופטים ינהגו בגבהות כי הם שופטים ורודים בעם, ע"ז אמר מה אלו מסיני שלומדי תורה מתנהג במידת סיני דהיינו בעניוות אף אלו השופטים יתנהגו בענווה ובשפלות בבחינת סיני. (חתם סופר)
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם" (כא, א )
ובתרגום: ואילין דיניא די תסדר קדמיהון . משל לכלב שעבר ליד מאפיה וחשק מאוד בלחמניה. חיכה להזדמנות וכשזו לא איחרה לבוא קפץ פנימה חטף בשיניו לחמניה אחת ונמלט החוצה, אך מרוב בהלתו הפך בדרכו החוצה את כל המגשים ועד מהרה נתפס בקלקלתו… כן הוא החוטא… יכול הוא לשוב בתשובה אם אכן הוא עושה לעצמו 'סדר'. ואילין דיניא – כשיש על האדם דינים, די תסדר קדמיהון – יעשה לעצמו סדר וישוב. וכפי שאמרו בשם הרבי מקאצק זי"ע, שלא העבירה היא הבעיה של האדם אלא ה'גוררת עבירה' שמביאה עימה, וזו תוצאה של חוסר סדר.. .
"ואלה המשפטים… כי תקנה עבד עברי " (כא, א-ב )
למה התחילה התורה משפטיה בדין עבד עברי, ועוד הרי רק בסוף פרשת יתרו נאמר לעם ישראל ואתם תהיו לו ממלכת כהנים וגוי קדוש, ולמה לומר להם כי תקנה עבד עברי וגו', שמדבר באדם מישראל שנכשל בגניבה ומכרוהו כדי לשלם גניבתו . אלא הדין הזה ניתן להם כדי שידעו שגם לאחר שנישאו על כנפי נשרים וסגולה מכל העמים אשר מחזה אלקים יחזו, עדיין התהום פעורה תמיד לרגליהם. אל תאמין בעצמך עד יום מותך, ויתכן שיאבדו כל גדולתם ויכולים לידרדר עד עבדות. ומאידך גם אם ח"ו יפלו לבירא עמיקתא, עדיין מלווה אותם התורה הקדושה בכל הדרך לעזור להם לחזור לחירותם. (ספר הפרשיות )
"כי תקנה עבד עברי" (כא, ב )
חסיד אחד שהיה עשיר גדול ובעל בית, ביקש להשליך מדירתו יהודי עני, שהיה חייב לו דמי שכירות עבור כמה חדשים. הזמינו רבו בעל חידושי הרי"ם לבוא אצלו. כשהעשיר הנ"ל בא, שאלו החידושי הרי"ם, היתכן, שאתה רוצה לגרש ולזרוק יהודי מדירתו בגלל החוב. ענה העשיר ואמר, למה אני לבד אשא בנזקו. אם עני הוא, בדין שהקהל יקבץ כסף בשבילו, ולמה עלי לוותר על כל החוב. ענה לו החידושי הרי"ם, אמרו חז"ל (גיטין מא.) מי שחציו עבד וחציו בן חורין, כופין את רבו שישחררו, כדי שיוכל לישא בת חורין. וקשה, למה חייב לשחררו. אלא מכאן משמע, שמכיוון שהוא עבדו שלו, החיוב לשחררו מוטל רק עליו לבד. אף כאן, אם הקב"ה סיבב שהעני הזה, הוא הדייר שלך. בדין הוא שאתה תסבול טרחתו. (אוצר אפרים)
"ורפא ירפא" (כא, יט )
פעם היתה אשה מרת לב, שהיה לה ילד קטן שלא היה יכול לעמוד על רגליו. נסעה אמו אל הרה"ק מברדיטשוב כדי שיתפלל לרפואתו. בדרך, עברה בכפרים וקיבצה פרוטות מאת נדיבי לב, יהודים רחמנים בני רחמנים, שנתנו לה מעט אוכל ומקום ללון, עד שלאחר עמל רב הגיעה לברדיטשוב. ליד פתח חדרו של הצדיק עמדו יהודים רבים שביקשו להיכנס אל הקודש פנימה, ולפי שהדוחק היה גדול, השאירה את הילד בחצר, והושיבה אותו על הארץ סמוך לחלון חדרו של הרבי. סוף סוף הגיע גם תורה להיכנס, היא ניגשה אל הרה"ק ובקשה על בנה יחידה היושב בחוץ ואינו מסוגל לעמוד על רגליו החולות ל"ע. בתור פדיון נפש, נתנה מהפרוטות אשר קיבצה בדרך, והניחה אותם על שולחנו. אך הרה"ק מברדיטשוב לא אבה לקחת ממנה את הפרוטות שקיבצה בעמל רב, וצעק בקול רם: עם פרוטות אלה אשר קיבצת הינך באה אלי, נטל את הפרוטות וזרק אותן דרך החלון החוצה, אל החצר, ולילד שישב בחוץ היתה כבר הישועה – הוא קם על רגליו והחל לאסוף את המטבעות שהרבי זרק… האשה היתה מרת לב, ומאוד חרה לה על שהרבי זרק את כספה אותו קיבצה ברוב עמל. היא יצאה החוצה לקחת את בנה החולה, אך מה מאוד השתוממה לראות שהוא קם על רגליו ומקבץ בעצמו את הפרוטות. לאחר שקיבצה את כספה, נעמדה אצל החלון, וצעקה אל הרה"ק: "ברוך השם, מיין קינד איז שוין געזונט און גייט שוין אויף די אייגענע פיס, ברוך השם אז איך דארף שוין צי אייך נישט אנקומען!" (- ברוך השם ילדי כבר בריא והולך על רגליו עצמו, ב"ה שאני כבר לא צריכה להזדקק לעזרתכם!), היא קראה לילד, ואמרה לו: בא ונלך מכאן הלאה…
"ורפא ירפא" (כא, יט )
הרה"ג ר' חיים קנייבסקי שליט׳׳א נוהג לברך את האנשים הבאים לבקש ברכתו בקיצור נמרץ, במקום לברך ברכת ״ברכה והצלחה׳׳, התחיל לברך במילה אחת ״בו״ה״. תחילת ענייתו בקיצור היה בחול המועד סוכות בו באו המונים לזכות בברכתו. בתחילה היה נראה כי כדי לזרז ולקצר את המוני האנשים עושה כן, אך מאז ועד היום ממשיך ר' חיים לברך כמעט את כל מי שמבקש את ברכתו, ועונה ״בו״ה״, רק פעמים בודדות עונה ״ברכה והצלחה״. באחד הפעמים נשאל מדוע מקצר כל כך בברכותיו, הלא יש ענין גדול לברך כל אדם מישראל, גם נאמר ואברכה מברכך. הראה רבינו את דברי הרמב״ם בהלכות דעות פ״ב ה״ד שכותב, ״לעולם ירבה אדם בשתיקה, ולא ידבר אלא או בדבר חכמה, או בדברים שצריך להם לחיי גופו וכו', וכן בדברי תורה ובדברי חכמה, יהיו דברי החכם מעטים וענייניהם מרובים.. . הוסיפו לשאול, למה כששואלים מרבינו ברכה לרפואה עונה ״רפואה שלמה״ ואינו מקצר "רפו״ש״, ואמר רבינו מניה וביה ״כי הרפואה צריכה להיות שלמה, לכן לא מספיק רפו״ש, וצריך לומר מלא רפואה שלמה, אבל ברכה והצלחה היא אותה ברכה גם בקיצור של בו"ה׳׳.
"רק שבתו ייתן ורפא ירפא" (כא, יט )
מעשה באחותו של הגר"א שחלה בנה והגיע עד שערי מוות ר"ל . באה לפני אחיה הגאון, ודמעתה על לחייה בבקשה שיתפלל עבורו, אמר לה, כן אעשה אחותי, השם יתברך ישלח לו רפואה שלמה. חזרה ואמרה: אבל אחי יקירי, הרופא כבר אמר נואש לחייו ! כך אמר הרופא נענה הגר"א, אבל לא כן אמרה תורתנו הקדושה! התורה אמרה: "ורפא ירפא" מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות "לרפא בלבד ניתנה הרשות לרופא", אבל לומר נואש לחייו אין לרופא רשות, לכי אפוא לשלום, ואל תתייאשי מן הרחמים והחותך חיים לכל חי ירפא את בנך ברפואה שלמה במהרה. (אמרי חן )
"כי יגנוב איש…" (כא, לז )
באחד הימים שכר רבי יוסף זונדל מסלנט עגלון יהודי, כדי שהלה יוליכו בעגלתו אל העיר הגדולה, שם התקיים "יום השוק". בדרך עברה העגלה ליד שדה השייך לנכרי, ראה העגלון ערמת שחת קצורה נחה בלב השדה, הביט ימינה ושמאלה, וכשנוכח שאיש אינו מבחין במעשיו עצר את העגלה, חיש קל ירד הימנה, וכשבידו שק גדול ניגש אל ערמת השחת והחל למלא את שקו . "רואים! רואים!" קרא רבי יוסף זונדל בקול גדול. נבהל העגלון ושמט באחת את השק מידיו, חיש מהיר רוקנו מתכנו וכהרף עין שב אל העגלה והמשיך בנסיעה . כשחזרה אליו שלוותו הביט העגלון לצדדים, לראות מי זה שהבחין במעשהו, אך לתמהונו הרב לא ראה נפש חיה . "רימית אותי!" הטיח ברבי יוסף זונדל. "חלילה וחס", הזדעזע הרב. "את האמת לאמיתה אמרתי לך היה מי שראה אותך!" "מיהו אפוא?" התרתח העגלון, "הן אינני רואה איש בכל הסביבה!" "אמנם בכל השדה הנרחב אין איש", השיב רבי יוסף זונדל, "אך שם למעלה", המשיך והרים עיניו למרום, "יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים…" (מעשיהם של צדיקים)
"כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו" (כב, כא-כב )
פעם אחת היה הצמח דוד זי"ע, בצאנז בשבת, וביום ראשון ליווה הדברי חיים את הצמח דוד והלכו עד הכפר הסמוך לצאנז, והיה שם יהודי בעל הקרעטשמע (פונדק) ששמע שהצדיקים באים לכאן, קיבל את פניהם וביקש מהם שיבואו לביתו לסעוד אצלו. פתאום באה אלמנה אחת בבכיות אצל הצדיקים, וצעקה האיך יכולים אתם ליכנס לבית זה, הלא יש לי תביעת ממונות על קרעטשמע זו. אמר הדברי חיים להצמח דוד שאינו יכול ל היכנס עד שיברר הדבר על פי די תורה. והושיבו בית דין שם על אתר עד שביררו הכל, והפסק יצא לטובת בעל הקרעטשמע. ואמר אחר כך הדברי חיים להצמח דוד, דינובער רב עכשיו יכולים להיכנס, אבל הצמח דוד סירב להיכנס עד שתתבטל טענת האלמנה לגמרי. אבל האלמנה בכתה עוד ועמדה בטענתה, וישבו הבית דין עוד הפעם. והבעל הבית לקח מעות ופייס את האלמנה לגמרי לפנים משורת הדין, והאלמנה נתפייסה, ואז אמר הצמח דוד עכשיו יכולים להיכנס. שאל הדברי חיים למה סירב עד עכשיו להיכנס בו, הלא הפסק הלכה היה על פי הדין והיושר. ענה הצמח דוד, כתיב בפסוק אם ענה תענה אותו וגו' שמוע אשמע צעקתו, וקשה מהו כפל הלשון 'ענה תענה', ועוד מהו לשון 'אותו' ו'צעקתו' היה לו לכתוב בלשון רבים. אלא על כרחך צריך לומר, שכשמצערים האלמנה ויתום בעולם הזה אפילו כשאינם צודקים, הבכיות מעוררות את האב בעולם העליון, ומצטער גם האב בעולם העליון, והוא הולך לכסא הכבוד וטוען עבור אשתו ובניו. וזוהי הכוונה, 'אם ענה האלמנה ויתומים, תענה אותו', הכוונה על האב. וגם הלשון 'אם צעוק' היינו אם יצעקו האלמנה והיתומים, אז 'יצעק' הוא אלי, ואשמע 'צעקתו' של האב, ומטעם זה סירבתי להיכנס לביתו עד שתתפייס האלמנה. (צמח דוד בן בעל בני יששכר)
"מלאתך ודמעך לא תאחר" (כב, כח )
השל"ה הקדוש למד מכאן בדרך דרש יסוד גדול וחשוב בעבודת ה': "מלאתך" – זהו רצונו של האדם, "ודמעך" – אלו דמעותיו. אם באמת הנך רוצה דבר, עד כדי כך שהנך מוריד עליו דמעות, בוכה ומתחנן לפני בוראך לקבלו, הרי ש"לא תאחר" לקבלו! אדם שרוצה באמת ומתחנן לפני בוראו לקבל סייעתא דשמיא – בודאי יענה מן השמים ! וכך כתב הרב שמשון פינקוס זצ"ל לבחור ששלח אליו מכתב ובו בקשת עזרה והדרכה מעשית: "קראתי את מכתבך, ולא הגעתי למדרגה לתת עצות ולומר לך מה לעשות, אבל אכתוב מה שנראה לפי עניות דעתי אחרי התיאור של הדברים שכתבת. נראה לי שאתה משתדל מאד בעליה בתורה ויראת שמים, ואתה עושה את כל יכולתך ויצאת ידי חובת השתדלות. עכשיו אתה נמצא בשלב שאתה צריך עזרה מבחוץ. הסיבה לזה הוא פשוט מפני שהדברים הם כל כך נשגבים ונוראים, לזכות לתורה ולחשק פנימי, וככל שתיארת, זה פשוט למעלה מכוחות אנושיים, ואף על פי שוודאי צריך גם השתדלות מצדנו, אבל מגיע רגע שצריך לפנות לעזרה מבחוץ. על כן אני אתן לך שם וכתובת, שאליו תפנה והוא יעזור לך – קוראים לו השי"ת. הוא חזק מאד, שבאמת הוא ברא הכול, ואני יודע בסוד שהוא גם אוהב אותך באופן אישי, והוא מחכה בכיליון עיניים שתפנה אליו. אין בעיה למצוא את הכתובת שלו יתברך, שהוא נמצא בכל מקום, כפשוטו, גם הרגע הזה שאתה קורא המכתב אתה יכול לפנות אליו . אני כותב זה, מפני שהרבה חושבים שהוא עניין של תפילה ועשיית מצווה וחיפוש מדרגות. כל זה נכון אבל אינו העיקר – העיקר הוא שהקב"ה אישיות ברור החי וקיים, שאפשר לתפוס אתו קשר אישי, ולעולם לא התאכזב מי שעשה כך. ומה שהדבר יותר פשוט ופרקטי יותר טוב ויותר מועיל… ולבקש ממנו עוד פעם ועוד פעם. מי שייתן לך עצה אחרת, חבל על ההשתדלות, תלך ישר למי שיכול לעזור באמת, ותתפוס אותו ואל תעזוב אותו, "אל דמי לכם ואל תתני דמי לו" (ישעיהו סב, ו-ז) – 'אל תשתקו רגע, רק תצעקו ותזכירו אותו, וגם אל תתנו דמי לו, בל תניחו אותו שהוא ישתוק, ובל תשתקו עד… (מלבי"ם) עד שהשגת את כל שלבך חפץ".
"עזב תעזב עמו" (כג, ה)
פעם עברה אשה אחת סמוך לביתו של רבי יוסף זונדל מסלנט, מורו ורבו של רבי ישראל סלנטר, לחפש את שואב המים. כשלא מצאה אותו ופגשה בר' זונדל, שחשבתו על פי תלבושתו לזקן עני, הציעה לו לשאוב לה חמישה פחי מים במחיר סכום מסוים. ר' זונדל קיבל את הצעתה בשמחה, ושאב לה את המים. כשסיים לסייע לה אמר לזקנה שעכשיו אין לו צורך בשכר, ולכן ייקח ממנה את השכר אחרי שישאב לה מים בפעם הבאה. אחרי שבוע חקרה הזקנה אודות שואב המים כדי לשלם לו את שכרו ונודע לה שהשואב היה ר' זונדל. שכשבאה אליו ובקשה את סליחתו, צחק ר' זנדל ואמר לה יישר כוחם, שעל ידך נזדמן לי לגמול חסד בגופי! (רבי יוסף זונדל ורבותיו )
"ועבדתם את ה' אלוקיכם וברך את לחמך" (כג, כה )
איזהו עבודה שבלב זו תפילה, ועבדתם לשון רבים היינו תפילה בציבור – 'וברך את לחמך' – של כל יחיד ויחיד מהם, כי כל אחד מגין ומכפר על חבירו בהתחברם יחד" (חתם סופר על התורה ) ובעל הטורים כתב ועבדתם לשון רבים שהיא תפלת רבים שאינה נמאסת. וברך את לחמך בלשון יחיד, שלכל אחד ואחד מברך לפי עניינו. והמהרש"א (בבא מציעא קז, ב) מתרץ, ש'ועבדתם' זה קיום המצוות, ובזה כולם ערבים זה בזה, אבל להסתפק בלחם ומים זו נחלת יחידי סגולה, לכן נכתב בלשון רבים.
"ורצע אדניו את אזנו במרצע (כא, ו )
פירש רש"י, אמר רבן יוחנן בן זכאי אוזן זאת ששמעה על הר סיני לא תגנוב והלך וגנב תירצע. אם נרצה העבד על שגנב, מדוע אינו נרצע מיד כשנמכר, ומפני מה אינו נרצע אלא אם גילה את רצונו שהוא רוצה להשאר בבית אדונו. ברם, כאשר נמכר הגנב לעבד, אין להענישו בכמה וכמה עונשים, ודי לו בעונשו אשר קיבל כאשר נמכר לשעבוד ולעבוד עבודת עבד. אמנם, אחר שכלו שנותיו והוא מגלה את דעתו, כי טוב לו בבית אדונו המתחייב בפרנסתו ובפרנסת משפחתו, הרי גילה דעתו כי מכירתו לעבד לא היתה כלל עונש עבורו, ואם כן שורת הדין נותנת להענישו בעונש אחר, ברציעתו באזנו. (חידושי מהרי"ל דיסקין)
"על כל דבר פשע על שור על חמור" (כב, ח )
נראה לפרש על דרך הרמז ע"פ מ"ש במשנה (אבות פ"א מי"ז) וכל המרבה דברים מביא חטא. וזהו שאמר: על כל דבר – לשון דיבור, שמרבה דברים, פשע – מביא חטא. אולם, זה דוקא על שור על חמור בעמי הארצות המשולים לשור וחמור, אולם תלמידי חכמים – אפילו שיחת חולין שלהם צריכה תלמוד (סוכה כא) . (כף הכהן)
"אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנושה" (כב, כד)
אומר רבינו האור החיים הקדוש, שמי שיש לו כסף יותר מכדי צרכיו, ידע שהכסף של עניים ולומדי תורה מופקד אצלו, וזה לא שייך לו, והוא סך הכל שומר את הכסף עבור העני, שנגזר עליו להתבזות, ולקחת מהעשיר את הכסף שהוא 'שלו' . לכן יזהר העשיר, ולא ירגיש התנשאות כשנותן צדקה, כי הכסף שייך לעניים ולומדי תורה, ורק נגזר עליהם להתבזות ולקחת את חלקם המופקד אצל אחרים. וזה מרומז בפסוק שלפנינו: 'אם כסף תלוה את עמי' אם אתה רואה שיש לך הרבה כסף גם להלוות לאחרים. עליך לדעת ש'את העני' החלק השייך לעניים, 'עמך' הוא בסך הכל מופקד אצלך, ולכן 'לא תהיה לו כנושה' אל תרגיש התנשאות כשאתה נותן או מלווה לצדקה. יתירה מכך, כשאין לעני מה לאכול, הוא רב עם הקדוש ברוך הוא, וצועק לפניו למה לכולם יש אוכל ואני רעב??? ועל ידי שהעשיר נותן צדקה הוא משתיק את טענת העני על ה' יתברך. וזה הכוונה בפסוק הנאמר בהמשך הפרשה 'ודל לא תהדר בריבו' (כג, ג) שלא תתן לעני לריב עם הקדוש ברוך הוא, ולבוא בטענה מהודרת אל הקדוש ברוך הוא .
"מלאתך ודמעך לא תאחר" (כב, כח )
כלל גדול, שבקשות ותפילות המלוות בדמעות ובכי יש ביכולתם לבקוע שערי שמים ולעלות עד לכסא הכבוד ומפיקות רצון ממנו יתברך. כי ברית כרותה ששערי דמעות לא ננעלו, וזהו "מלאתך ודמעך" כאשר התפילה עם דמעות ובכי אז "לא תאחר"- לא תתאחר הבקשה מלהתקיים … (של"ה בשם ר' מנחם הבבלי)
"ונקי וצדיק אל תהרוג" (כג, ז )
רבינו האור החיים הקדוש מבאר שלפעמים מספיק שהאדם יהיה לו פחד מוות, ובזה לבד מתכפרים לו עוונותיו ונחשב כאילו הוא מת, ולכן ההלכה אומרת שאדם שדנו אותו בבית דין למיתה, ורגע לפני ביצוע הפסק בא מישהו ואומר יש עליו זכות, מחזירים אותו לבית הדין ומלמדין עליו זכות. ולכאורה קשה, שהרי נאמר בפסוק 'אלקים ניצב בעדת אל' וכבר נפסק עליו חובה ואיך הדבר ישתנה לזכות??? אלא לפעמים הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיה לו רק פחד מוות, ואז הוא חוזר בתשובה, ומתכפר לו, ונעשה זכאי .
"ושוחד לא תקח כי השוחד יעוור פקחים ויסלף דברי צדיקים” (כג, ח)
לפני הגאון רבי יוסף דב סולובייצ’יק מבריסק, הגיע שופט גוי שאהב להתווכח עם הרב על דיני התורה ומצוותיה. כעת, מצא לו מצוה חדשה לנגח בה את הרב, הוא קרא בתלמוד שאם דיין יהודי נוטל שוחד מבעל הדין ונתגלה הדבר – חכמים מענישים אך ורק את הדיין שנטל שוחד ולא את זה ששיחד . “הרי לך שמשפטינו צודקים ומדוקדקים יותר משלכם”, קרא השופט בהתרסה, “אצלנו, מענישים גם את נותן השוחד וגם את המקבל. מה תאמר לזאת?”, סיים בארשת ניצחון. רבי יוסף דב שנודע כפיקח גדול, חייך וענה לו מיניה וביה: “מתוך דבריך תראה לבד שדיני התורה טובים יותר משלכם, שכן אצלנו היהודים, כל דיין יפחד ליטול שוחד, שהרי אף אם בעל הדין החליט לשחדו כדי שיפסוק לטובתו, מחר יכול הוא ללכת בלי פחד ולספר שהוא שיחד את הדיין והדיין עצמו ייענש וליהודי לא יארע מאומה . “לעומת זאת אצלכם, אם גוי ייתן שוחד לשופט, שניהם ייזהרו מאוד שהסיפור לא ידלוף לתקשורת, שהרי במידה וזה ייוודע – שניהם יקבלו עונש. זה מה שנקרא: מערכת חוקית לנתינת שוחד בסתר”.. . שוחד אינו רק מתבטא רק בנתינת ממון, לעתים שוחד אינו רק טובות הנאה. גדולי ישראל במהלך הדורות נזהרו עד מאוד שלא להיות מושפעים מבעלי הדין טרם פסקו את דינם לפי חוקי התורה . בנושא זה מסופר, שלפני הגאון רבי אברהם בורנשטיין – בעל ה”אבני נזר” מסוכצ’וב, הגיעה אלמנה יחד עם יהודי לדין תורה. טרם שהחלה האלמנה בטענותיה, החלו דמעות חונקות את גרונה ובקול בוכים סיפרה לרב את אשר אירע. להפתעת הנוכחים קם הרב מכסאו ואמר: פסול אני לדון דין זה, שכן גם דמעות הן בגדר שוחד המטה את לבי לטובת המסכן… (במחשבה תחילה)
"ואני תפילתי לך ה' עת רצון" (תהלים סט, יד) לאחר שנים עשר שנות הרבצת תורה, כשרבי עקיבא בא לביתו מוקף בשנים עשר אלף תלמידים, הוא שמע את רחל אשתו אומרת לשכנתה: מצדי שיישאר ללמוד עוד שתים עשרה שנים… רבי עקיבא שמע את דבריה, ומיד חזר ללמוד עוד שתים עשרה שנים… מדוע לא עלה לביתו לכמה דקות, כדי שתראה רחל את הנחת ואת פרי עמלה, שנים עשר אלף תלמידים… רבי עקיבא ידע, שאם הוא יעלה לביתו והיא תראה את הנחת ואת התלמידים הרבים שלו, היא תתמלא בסיפוק ותהיה מרוצה, ואולי… אולי תפסיק להתפלל באותו רגש וחמימות להצלחתו – כי הרי הוא כבר הצליח!!! לכן חזר רבי עקיבא מיד לבית המדרש, כדי שתמשיך להתפלל להצלחתו, כי רק על ידי תפילותיה ותמיכתה יוכל להצליח בעבודת ה' שלו!!! ולואי יתפלל אדם כל היום (ברכות כא ע"א) (נקודות של אור – ספינקא)
