לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת מכות דף י״ז – י״ט

דף י"ז – ע"א
'האוכל טבל של מעשר עני' – לרב לוקה, כדברי רבי יוסי שדורש 'לא תוכל לאכול בשעריך…' שהוא גם במעשר עני שנאמר בהם 'ואכלו בשעריך ושבעו'.
'האוכל טבל של מעשר עני דמאי'  – לרבי אליעזר: אינו צריך לקרות שם על המעשר עני. לחכמים: קורא שם ואינו צריך להפריש, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. טעם המחלוקת – לרב יוסף: לחכמים – משום שהם בוודאי טבל, ולרבי אליעזר  – בוודאי אינם טבל. לאביי: רבי אליעזר סובר – שלא נחשדו עמי הארץ על מעשר עני של דמאי כיון שאין בו איסור אכילה, ורק ממון עניים הוא. וחכמים  – סוברים שהם חשודים שלא לטרוח כדי להפריש לכן צריכים קריאת שם.
שיעור להתחייב מלקות בטבל – לחכמים: בכזית, לרבי שמעון: גם בחיטה אחת, לרב ביבי: המחלוקת באכל חיטה כברייתה, אבל אם אכל קמח לדברי הכל צריך כזית. לרבי ירמיה:לעולם די לרבי שמעון במשהו, וגם בקמח. ומה ששנינו: 'אמר להם רבי שמעון אי אתם מודים לי באוכל נמלה כל שהוא שחייב, אמרו לו מפני שהיא כברייתה, אמר להם אף חיטה אחת כברייתה' – אמר זאת לדבריהם, לשיטתי גם קמח די במשהו, אבל לשיטתכם הודו לי לכל הפחות שחייב בחיטה כברייתה, וחכמים סברו שרק בריית נשמה חשובה.תניא כר' ירמיה:  רבי שמעון אומר כל שהוא – למכות, לא אמרו כזית רק לעניין קרבן.
משנה . אלו לוקים:האוכל קדשי קדשים חוץ לקלעים, או קדשים קלים ומעשר שני חוץ לחומה. השובר את העצם בפסח הטהור.
המותיר בפסח הטהור, והשובר עצם בפסח הטמא  – אינו לוקה.
הנוטל אם על הבנים –  לרבי יהודה: לוקה ואינו משלח, לחכמים: משלח ואינו לוקה.
'זה הכלל' כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה – אין חייבים עליה.
האוכל ביכורים קודם שהניח – לוקה. קודם שקרא עליהם  – שנינו במשנה שלוקה, והוא כרבי עקיבא שסובר כרבי שמעון בהמשך דברי הגמרא, אבל לחכמים הקריאה איננה מעכבת.

אמר רבי שמעון:

'לא תוכל לאכול בשעריך… ובכורות בקרך וצאנך וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך ותרומת ידך'
'ותרומת ידך' – בא הכתוב לאסור אכילתביכורים קודם קריאת שם. שהרי איסור אכילת ביכורים חוץ לחומה – נלמד בקל וחומר ממעשר הקל.
'ונדבותיך' – בא הכתוב לאסוראכילת תודה ושלמים לפני זריקה. שהרי איסור אכילת תודה ושלמים מחוץ לחומה – נלמד בקל וחומר ממעשר.
'ובכורות' – בא הכתוב לאסורלזר לאכול בשר הבכור גם אחרי זריקה. שהרי איסור אכילת בכור חוץ לחומה – נלמד בקל וחומר ממעשר. ואיסור אכילת בכור לפני זריקה – נלמד בקל וחומר מתודה ושלמים.
'בקרך וצאנך' – בא הכתוב לאסור אכילת חטאת ואשםחוץ לקלעים. שהרי איסור אכילת חטאת ואשם מחוץ לחומה – נלמד בקל וחומר ממעשר. ואיסור אכילתם לפני זריקה – נלמד בקל וחומר מתודה ושלמים. ואיסור זר לאכול גם אחרי זריקה – נלמד בקל וחומר מבכור.
'נדריך' – בא הכתוב לאסוראכילת עולה אחרי זריקה גם בפנים. שהרי איסור אכילת עולה חוץ לחומה – נלמד בקל וחומר ממעשר. ואיסור אכילה לפני זריקה – נלמד בקל וחומר מתודה ושלמים. איסור אכילת עולה אחרי זריקה – נלמד בקל וחומר מבכור. איסור אכילת עולה חוץ לקלעים – נלמד בקל וחומר מחטאת ואשם.
דף י"ז – ע"ב
אמר רבא: כל אם שיולדת תתפלל שתלד בן כמו רבי שמעון,  ואם לא – שלא תלד, ואף שיש להקשות על כל קל וחומר.
חומרת ביכורים ממעשר – שאסורים לזרים, אדרבה מעשר חמור שאסור לאונן.חומרת תודה ושלמים ממעשר – שטעונים מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, אדרבה מעשר חמור שכן טעון כסף צורה. חומרת בכור מתודה ושלמים – שקדושתו מרחם, אדרבה הם חמורים שטעונים סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק. חומרת חטאת ואשם מבכור – שהם קדשי קדשים, אדרבה בכור חמור שקדושתו מרחם. חומרת עולה מחטאת ואשם – שעולה כליל, אדרבה הם חמורים שהם מכפרים, וכל הקרבנות חמור מעולה – שיש בהם שתי אכילות. ורבי שמעון – מהפך הפסוק ודורש.
גם לסובר שעונשים מהדין, אין מזהירים מהדין  – ולכן מה שדרש רבי שמעון בהכרח הוא רק לאיסור ולא למלקות, וכן מה שאמר רבא 'זר שאכל מן העולה לפני זריקה חוץ לחומה לרבי שמעון לוקה חמש' הוא חמשה איסורים. אמנם יש יתור בפסוק ללמד לכל אחד עוד מלקות מלבד מלקות על אכילה חוץ לחומה, שהרי נאמר לפני זה 'ואכלת לפני ה' אלוקיך במקום…' והיה צריך לכתוב אחר כך 'לא תוכל לאוכלם' וכך נדע לאו לכולם לאוכל חוץ לחומה, ומה שפירט אותם הוא להוסיף עוד לאו, (אכן לאו לאכילת קדשים חוץ לחומה נלמד מפסוק 'בשר בשדה טריפה', שהרי הלאו הנוסף נצרך על לפני זריקה).
דף י"ח – ע"א
זר שאכל מהעולה לפני זריקה חוץ לחומה – לרבי שמעון לוקה חמש (כפי שנתבאר לעיל י"ז:). אבל אינו לוקה על פסוק 'וזר לא יאכל כי קדש הם' – שהרי אזהרה זו הוא רק על בשר הראוי לכהנים. ואינו לוקה משום פסוק 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' – כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר – שאינו אלא על בשר הראוי בפנים.ואינו לוקה על פסוק 'לא יאכל כי קדש הם' כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו  –שאינו אלא על הראוי קודם פסולו, אבל זה גם קודם פסולו לא היה ראוי לאכילה. ואמנם יש להוסיף משום לאו 'כליל תהיה לא תאכל' – כל שהוא כליל לוקה על אכילתו, ורבא מנה רק את האיסורים מהפסוק 'לא תוכל' וגו'.
דף י"ח – ע"ב

אמר רב גידל אמר רב:
א' .  כהן שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה– לוקה, שנאמר 'ואכלו אותם אשר כופר בהם',ולאו הבא מכלל עשה לאו הוא. והקשו שהרינאמר 'וכל בהמה מפרסת פרסה ושוסעת שסע שתי פרסות מעלת גרה בבהמה אותה תאכלו' – ואם לאו הבא מכלל עשה הוא לאו מה הוצרכה תורה להזהיר על בהמות הטמאות?, אלא בהכרח שלאו הבא מכלל עשה – הוא עשה.
ב .  זר שאכל מחטאת ואשם לפני זריקה – פטור, ורק על בשר לאחר זריקה שנאמר בו 'ואכלו אותם אשר כופר בהם' נאמר 'וזר לא יאכל קדש.'
אמר רבי אלעזר אמר רבי הושעיא: ביכורים – א. הנחה מעכב בהם, קריאת פרשת ביכורים אינה מעכבת ורק מצוה היא.ב. אבל צריך שיהיו ראויים לקריאה, שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, ולכן אם הפריש קודם לחג ועבר החג – ירקבו. ור' אחא בר יעקב אמר שכן אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן. רבי יוחנן אמר: היתר ביכורים לכהנים, הראויים לקריאה – משקרא עליהם, ושאינה ראוי לקריאה – משראו פני הבית. וליישב הסתירה עם דבריו לדברי רב אחא: א. מה שאמר שמעכב הקריאה – הוא כרבי שמעון,מה שאמר שאינה מעכבת – הוא כחכמים. ב. מה שאמר שהנחה אינה מעכבת – הוא כרבי יהודה (להלן 'והנחתו' נדרש לתנופה, וכיון שלא נשנה שוב ההנחה – אינה מעכבת), ומה שאמר שמעכב – הוא כשיטת חכמים והוא רבי אליעזר בן יעקב דלהלן, 'והנחתו' נכפל – לעכב.
'מקור תנופה בביכורים' – לרבי יהודה: נלמד שנאמר 'והנחתו', שהרי להנחה כבר נאמר 'והניחו'. לרבי אליעזר בן יעקב: – נלמד 'ולקח הכהן הטנא מידך', ולומדים 'ידך' מפסוק הנאמר לשלמים 'ידיו תביאינה את אשי ה" – מה כאן כהן – אף בשלמים כהן, מה בשלמים בעלים – אף כאן בעלים, ולכן מניח כהן ידיו תחת ידי בעלים ומניף.

דף י"ט – ע"א
לרבי יצחק חיוב זר באכילת ביכורים–  משיראו פני הבית (העזרה). והוא כרבי אליעזר שאמר שאם מקצתם בחוץ ומקצתם בפנים – חייב רק אלו שבפנים.
רבי ישמעאל דרש שאסור לאכול מעשר שני בירושלים לאחר החורבן – מהיקש מעשר לבשר הבכור,שהגם שנזרק דמו קודם חורבן הבית, אם חרב הבית קודם שנאכל הבשר, מקישים בשרו לדמו, מה דמו במזבח [שסבר שקדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא, שאם קידשה הרי גם בכור קרב אחר חורבן] גם בשרו במזבח. ואמר שאין ללמוד במה מצינו מבכור – שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח, וכן אין ללמוד מביכורים – שכן טעונים הנחה לגבי מזבח. והוסיפו בגמרא שגם בצד השוה מבכור וביכורים אין ללמוד – שמה לצד השוה שבהם שיש בהם צד מזבח.
ביכורים – לרב ששת: מעכב בהם רק הנחה ולא קריאה –ואמרו שיש ללמוד כן מדברי רבי ישמעאל שלא הפריך הלימוד מביכורים 'שכן טעונים קריאה והנחה'. ורב אשי דחה שהרי בכל אופן היה יכול להקשות כן משום שיש מצוה בקריאה, אלא לא הקשה כך משום שבביכורים של גר אין קריאה כיון שאינו יכול לומר 'אשר נשבע ה' לאבותינו.'
דבר הלמד בהיקש –  בחולין חוזר ומלמד בהיקש, ובקדשים אינו חוזר, ולסובר שהולכים אחר הלמד אפשר ללמוד מעשר מבשר בכור [שהוא עצמו נלמד מהיקש לדמו] – שמעשר דגן חולין הוא, ולסובר שהולכים אחר המלמד – בשר ודם דבר אחד הוא.
דף י"ט – ע"ב
מה ששנינו ברישא שהאוכל מעשר שני שלא נפדה לוקה – הוא במעשר שני טמא והאוכל טהור,או שהמעשר טהור והאוכל טמא. ובסיפא שנינו שגם אם שניהם טהורים אם אוכלו חוץ לחומה לוקה.
'מקור לאיסור מעשר שני בטומאה'  רבי שמעון אומר: שנאמר 'לא בערתי ממנו בטמא' – בין שאני טמא והוא טהור, בין שאני טהור והוא טמא. ואזהרה על טומאת הגוף – שנאמר 'נפש אשר תגע בו וטמאה עד הערב ולא יאכל מן הקדשים' (והוא מעשר שני, שבתרומה וקדשים אסור עד הערב שמש). 'אזהרה על טומאת מעשר' – נאמר במעשר 'לא תוכל לאכול בשעריך', ונאמר בבכור בעל מום 'בשעריך תאכלנו הטמא והטהור' – אפילו טמא וטהור אוכלים בקערה אחת ואין חוששים, ואמרה תורה מה שהתרתי לך בבכור אסרתי לך במעשר.
מעשר שני שנטמא נפדה גם בירושלים – שנאמר 'כי לא תוכל שאתו,' ושאת היא אכילה כנאמר 'וישא משאות מאת פניו.'
מעשר שני טהור נפדה גם בפסיעה אחת חוץ לחומה – שנאמר 'כי לא תוכל שאתו' – להביאו לפנים. שאם ללמד רק על הפדיון אם נטמא בירושלים – היה לו לכתוב 'לא תוכל לאוכלו,' ואם ללמד רק על פסיעה אחת בחוץ – היה לו לכתוב 'לא תוכל ליטלו', אלא נקט 'שאתו' שמתפרש גם אכילה וגם נשיאה ולמדנו שניהם.
הוא מחוץ לחומה והמשא בפנים  – תנא בדבי רבי שמעון בן יוחי, קלטוהו מחיצות ואינו נפדה. וכן אם הוא בפנים והמשא בחוץ  –שנאמר 'כי ירחק ממך המקום' – ממילואך. הוא בפנים ומשאו על קנה ארוך מאחוריו –איבעיא שנשאר בתיקו (וראה להלן כ.).

***************