לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי ט"ו אלול תשע"ז
מסכת סנהדרין דף נ"א
דף נ"א ע"א
'בת איש כהן כי תחל לזנות' בחילולין שבזנות אבל חילול שבת לא אמרינן דתידון בשריפה הואיל ורבי בה רחמנא מצוות יתירות וכהן שמותר בעבודה בשבת לא החמירו בו.
פנויה אין נשרפת דילפינן 'אביה' מנערה המאורסה שהוא זנות עם זיקת הבעל, אבל נעשית זונה ונפסלת מן הכהונה. וא"א לומר ד'אביה' היינו שזינתה באביה ונלמד מזה דלא ילפינן ג"ש 'הנה' 'הנה' 'זימה' 'זימה' לחייב שריפה בבת ישראל שזינתה מאביה, דהא כ' 'היא מחללת' ולא שאביה חיללה. ומוי"ו 'ד'ובת כהן' ילפינן לרבות נערה נשואה ובוגרת ארוסה ונשואה.
'היא' בשריפה ולא בועליה וזוממיה בשריפה.
בת כהן שניזת ללוי ולישראל, אסורה לאכול בתרומה ואם אכלה משלמת קרן ולא חומש דאינה זרה, ונידונת בשריפה דכ' ובת איש כהן אע"פ שאינה כהנת, ולא אמרינן דנתמעט מ'כי תחל לזנות' שכבר היא מחוללת מן הכהונה כשהיא תחת בעלה.
בת כהן שניסת לעכו"ם או חלל או ממזר או נתין (כמ"ד דקידושין תופסין), לר' מאיר משלמת קרן וחומש ומיתתה בחנק כבת ישראל, לרבנן משלמת קרן ולא חומש ומיתתה בשריפה.
ר"א אומר את אביה בשריפה ואת חמיה בסקילה.
לרבין משמיה דריב"ח כוונתו כשיטת רבנן, דנשואה שמיתתה למטה ממיתת זנות אביה יוצאה מחנק לשריפה, אבל ארוסה שהיא למעלה ממיתת אביה, שהיא בסקילה, נידונת במיתת חמיה בסקילה. וקשה דלא אמר למעלה ולמטה.
לר' ירמיה כר' ישמעאל, דארוסה שברשות אביה בשריפה, ונשואה אם מחמיה זינתה היא בסקילה ומכל אדם בחנק.
(לרבא כר' שמעון, וסבר דמה ארוסה עולה חד דרגא מסקילה לשריפה אף נשואה מחנק לסקילה. וקשה דלר"ש תרוייהו בשריפה).
לרבינא, כרבנן, ואיפוך ברשות אביה בסקילה ברשות חמיה בשריפה.
דף נ"א ע"ב
בת כהן ארוסה, לר' ישמעאל בשריפה, כ' 'איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנואף והנואפת' הכל היו בכלל והוציא הכתוב ארוסה בת ישראל בסקילה ובת כהן בשריפה מה כשהוציא בת ישראל הוציא ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא בת כהן. לר' עקיבא אף נשואה בשריפה, כר' שמעון, ויליף מוי"ו דובת לרבות נשואה.
זוממי בת כהן נהרגין במיתת הבועל דכתיב 'ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו' ולא לאחותו.
בת כהן בעלת מום נשארה בכהונתה ולא אמרינן דכשם שחלק בזכרים לענין עבודה בין תמימים לבעלי מומין כך נחלוק בבנותיהן. לר' ישמעאל מוי"ו דובת כהן, לר' עקיבא מ'והם מקריבים והיו קדש'.
*************
