לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שלישי כ"ז תשרי תשע"ח
מסכת סנהדרין דף צ"ג
דף צ"ג ע"א
גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת – שהזכירם הכתוב בנבוכדנצר קודם שהזכיר המלאך.
בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לשונאיהן של ישראל על פניהם – אמרו להם: יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם. מיד פתחו ואמרו: 'לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים כיום הזה'.
'אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו' – אמר הקב"ה: אמרתי אעלה בתמר – אלו ישראל, ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה.
'ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדם והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים' – ביקש הקב"ה להפוך כל העולם ללילה, אין 'איש' אלא הקב"ה שנאמר 'ה' איש מלחמה ה' שמו', 'על סוס אדם' – ביקש להפוך כל העולם לדם, כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו – 'והוא עומד בין ההדסים' והיינו צדיקים, שנאמר 'ויהי אומן את הדסה', 'אשר במצולה' – בבל, מיד מלאים רוגז נעשים שרוקים, ואדומים נעשו לבנים. ומכאן שסוס לבן יפה לחלום.
היכן הלכו חנניה מישאל ועזריה לאחר הנס – לר' אליעזר ורב: מתו בעין הרע. לר' יהושע ושמואל: טבעו ברוק שרקקו אומות העולם כשאמרו 'יש לכם אלוה כזה'. לחכמים ורבי יוחנן: עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות.
היכן היה דניאל בשעה שהושלכו חבריו לכבשן – לרב: הלך לכרות נהר גדול בטבריא. לשמואל: הלך להביא זרע אספסתא. לרבי יוחנן: הלך להביא חזירים מאלכסנדריא של מצרים, והוציאם בקטנותם שלא יעלה על דעתם שרוצה שיפרו וירבו – שהרי אמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצא מאלכסנדריא של מצרים שאין חותכים האם שלה כדי שלא תלד.
שלשה היו באותה עצה שלא יהיה דניאל שם: הקב"ה – שלא יאמרו שניצלו בזכותו. דניאל – שעשאו נבוכדנצר לאלוה וחשש שיתקיים בו 'פסילי אלהיהם תשרפון באש'. נבוכדנצר – שלא יאמרו ששרף אלוהיו.
'ישימך ה' כצדקיהו וכאחאב אשר קלם מלך בבל באש' – שעשאם כקליות. שהלכו אל בת נבוכדנצר, אחאב אמר לה: 'כה אמר ה' השמיעי אל צדקיה', וצדקיה אמר: 'כה אמר ה' השמיעי אל אחאב', הלכה ואמרה לאביה, אמר לה: אלוקיהם של אלו שונא זימה, כשחזרו אליה שלחתם אל אביה, וכשאמרו לו שכך שמעו מהקב"ה, אמר להם והלא חנניה מישאל ועזריה אמרו לי שאסור, השיבוהו שגם הם נביאים כמותם ולהם אמר הקב"ה כך. ביקש לבדקם כשם שבדק את חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, אמרו לו: הם היו ג' ואנו רק ב'. נתן להם לבחור אדם שלישי, ובחרו ביהושע כהן גדול, שסברו שזכותו הגדולה תגן עליהם, השליכם לאש ונשרפו כקליות, ויהושע כהן גדול ניצל אך נחרכו מלבושיו. ואמר שלא ניצל לגמרי כחנניה מישאל ועזריה משום שהוא יחיד, ואף שאברהם היה יחיד לא היו עמו רשעים אך הוא היו עמו רשעים שניתנה רשות לאש לשרפם. והטעם שנענש מפני שהיו בניו נושאים נשים שאינן הגונות לכהונה ולא מיחה בהם.
דף צ"ג ע"ב
בועז נתן לרות שש שעורים – ואין לומר שהיו שש סאים, שאין דרכה של אשה לישא משא כזה, ובהכרח שהכוונה לשש גרעינים, ונתן לה (מתנה מועטת כזו) כדי לרמז לה שעתידים לצאת ממנה ששה בנים שמתברכין בשש ברכות: דוד, משיח, דניאל, חנניה, מישאל, עזריה. כדלהלן.
נאמר על דוד 'ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי יודע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תואר וה' עמו' – 'אחד' היינו מיוחד שבנערים והוא דואג, והתכוין ללשון הרע שיתקנא בו שאול, 'ידע נגן' – שיודע לישאל, 'גבור' – שיודע להשיב, 'איש מלחמה' – שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה 'איש תואר' – שמראה פנים בהלכה, 'ונבון דבר' – שמבין דבר מתוך דבר, 'איש תואר' – שמראה פנים בהלכה, 'וה' עמו' – שהלכה כמותו בכל מקום. על ה' ראשונות אמר שאול 'יהונתן בני כמוהו', אך כשאמר לו 'וה' עמו' שלא זכה לכך שאול – שנאמר בו 'ובכל אשר יפנה ירשיע' ובדוד נאמר 'ובכל אשר יפנה יצליח' – חלשה דעתו של שאול ונתקנא בדוד.
שש ברכות של משיח – 'ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת ה".
נאמר במשיח 'והריחו ביראת ה" – לר' אלכסנדרי: מלמד שהטעינו מצות ויסורים כריחיים. לרבא: שדן עפ"י מה שמריח. ובכך הוכיחו לבר כוזיבא שאחר שמלך שנתיים וחצי אמר שהוא משיח, ובדקוהו וראו שאינו יכול לדון עפ"י הריח, והרגוהו.
שש ברכות של דניאל חנניה מישאל ועזריה – 'אשר אין בהם כל מאום וטובי מראה ומשכלים בכל חכמה ויודעי דעת ומביני מדע ואשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך וללמדם ספר ולשון כשדים'. 'אשר אין בהם כל מום' – שאפילו נקב הקזת דם לא היה להם. 'ואשר כח בהם לעמד בהיכל המלך' – שמפני אימת מלכות היו אונסים עצמם משחוק ומשיחה ומשינה, ומעמידים על עצמן בשעה שנצרכים לנקביהם.
'ויהי בהם מבני יהודה דניאל חנניה מישאל ועזריה' – לר"א: כולן מבני יהודה הם. לר' שמואל בר נחמני: דניאל מבני יהודה, חנניה מישאל ועזריה משאר שבטים.
'ומבניך אשר יצאו ממך אשר תוליד יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל' – לרב: סריסים ממש. לר' חנינא: שנסתרסה עבודה זרה בימיהם ע"י שניצלו מכבשן האש. וגם רב מודה לפירוש ר' חנינא, אלא שניהם היו בהם, שהרי נאמר 'כה אמר ה' לסריסים…' ובהכרח שאין הכתוב בא לגנות הצדיקים, ולרב מובן בפשיטות הנאמר 'בביתי ובחומתי יד ושם טוב מבנים ומבנות', ולר' חנינא היינו מפני שמתו בניהם.
'שם עולם אתן לו אשר לא יכרת' – זה ספר דניאל שנקרא על שמו. ואף שנאמרו דברי הספר ע"י נחמיה בן חכליה לא נקרא על שמו – לר' ירמיה בר אבא: מפני שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר 'זכרה לי אלוקי לטובה', ודוד שאמר כן התכוין לבקש רחמים ולא להחזיק טובה. לרב יוסף: מפני שסיפר בגנותם של ראשונים על המיסים שלקחו, ואף על דניאל שגדול ממנו סיפר, שהרי אף מחגי זכריה ומלאכי שהיו עדיפים עליו שהיו נביאים היה דניאל גדול שראה את מראה הנבואה כאמור 'וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדלה נפלה עליהם ויברחו בהחבא', 'והאנשים' היינו חגי זכריה ומלאכי, ואף שלא ראו נבהלו מחמת שמזלם ראה, ומכאן שמי שנבהל סימן שמזלו ראה דבר לא טוב, ותקנתו שידלג ממקומו ד' אמות או יקרא קריאת שמע, ואם עומד במקום מטונף יאמר 'עיזא דבי טבחא שמינא מינאי'.
*************
