לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף כ״ד – כ״ז
חבית שנמצאה בכרם ערלה ובנהר . הרחקת אילן וגורן קבוע מהעיר .
דף כ"ד – ע"א
דם שנמצא בפרוזדור – אע"פ שאפשר שבא מן העליה שהיא יותר קרובה לפרוזדור מהמקור ודם העליה טהור – הואיל ורוב הדמים באים מן המקור תולים לומר שהדם מן המקור וטמאה.
והיא טומאה בוודאי וחייבים עליה על ביאת מקדש ושורפים עליה את התרומה.
מדם הנמצא בפרוזדור שטמאה בוודאי משום שהולכים לאחר רוב לומדים: א. רוב מכריע מדאורייתא. ב. רוב וקרוב – הולכים אחר הרוב. ג. הולכים אחר הרוב אף במקום רוב אחד, כגון בשר שנמצא בעיר שרוב חנויות שבה מוכרים בשר שחוטה, אע"פ שדלתות המדינה נעולות ואין לסמוך גם על רוב הטבחים שסביבות המדינה המוכרים בשר שחוטה, שהרי בדם זה אין רק רוב אחד והולכים אחריו.
הולכים לאחר הרוב גם אם אינו רוב ומצוי.
חבית שצפה בנהר – לרב: אם נמצאה נגד עיר שרובה ישראל מותרת, ואף שרוב מקומות של עכו"ם הם, שאילו באה ממקום רחוק שרוב עכו"ם הייתה נטבעת. לשמואל: גם אם נמצאה כנגד עיר שרובה ישראל אסורה, שחוששים שבאה ממקום רוב עכו"ם, ומתחילה נפלה לאמצעית הנהר ומרוצת המים הביאה לכאן.
מעשה בחבית יין שנמצאה בכרם ערלה והתירה רבינא, ואין לפשוט מכך שרוב וקרוב הולכים לאחר הרוב, ולכן תלה שבאה מרוב פרדסים שאינם ערלה, ולא מהפרדס שבו נמצא, אלא משום שיש לתלות שהגנב שהצניעה שם לא לקחה מאותו פרדס, שאין דרך הגנבים להצניע היין במקום שגנבוהו משם, ודווקא אם מצא יין, אבל ענבים כן מצניעים במקום שגנבו משם.
מצא נודות יין טמונים בכרם ישראל – היין מותר אע"פ שרוב כרמים של עכו"ם, אם רוב נודות של ישראל הם שהם שופכים יין מן חביות לנודות למכור לעוברי דרכים באותו מדינה. אמנם בנודות קטנות חוששים שנפלו מרוב עוברי דרכים עכו"ם, ואם יש ביניהם גם נוד גדול – הכל כשר, שתולים לומר שגם הנודות הקטנים ממנו, שהטילו על החמור יחד עם הגדול להשוות משא החמור.
דף כ"ד – ע"ב
משנה . מרחיקים האילן מהעיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה, לת"ק: כ"ה אמה וחרוב ושקמה שענפיהם רבים נ' אמה, לאבא שאול: כל אילן סרק נ' אמה שגנאי הוא לעיר.
אלף אמה סביב ערי ישראל – לחכמים: אין זורעים שם זרעים, לרבי אליעזר: אסור רק סביב ערי הלוים, אבל משום נוי העיר מרחיקים גם האילנות וכנ"ל.
עיר שקדם לאילן קוצץ ואינו נותן דמים, שהיזק הרבים הוא, ואינו דומה לדיןשמרחיקים האילן מהבור כ"ה אמה שאם הבור קדמה לאילן קוצץ ונותן דמים, ולא חייבוהו חכמים לקצוץ אילנו בשביל בור יחיד בלי דמים.
אילן שקדם לעיר קוצצים ומי שהעיר שלו נותן דמים אחר כך, שאם נמתין עד מתן מעות יעמוד לאורך ימים שבני העיר סומכים זה על זה שאחד מהם יתן הדמים.
ספק עיר קודם ספק אילן קודם קוצץ ואינו נותן דמים, ואינו דומה לספק אילן קודם לבור שלא יקצוץ ששם אם האילן קודם אינו עומד לקצוץ כלל אבל כאן אפילו אם האילן קודם עומד לקצוץ, ועל הדמים על בעל האילן להביא ראיה שהיה קודם.
משנה . מרחיקים גורן הקבוע מהעיר חמישים אמה שהמוץ מזיק לבני העיר כשהוא זורה, ולא יעשה בתוך שלו אלא אם כן יש לו חמישים אמה לכל רוח שהמוץ מייבש הזרעים ולכן מרחיק מנטיעות חבירו, וכן מנירו שמרבה לו זבל ושורף הזרעים שנזרע בה.
************
דף כ"ה – ע"א
הרחקות . רוחות . שכינה . סוגיית חרדל
משנה . מרחיקים נבלות וקברות ובורסקי מהעיר חמישים אמה – משום ריח רע.
אין עושים בורסקי אלא למזרח העיר, שאין רוח מזרחית קשה, לרבי עקיבא: לכל רוח הוא עושה ומרחיק חמישים אמה חוץ מצד מערב של העיר שאינו עושה כל עיקר, שסובר שהשכינה שוכנת שם.
מרחיקים מיםששורים בו פשתן מהירק, כרישים מהבצלים, חרדל מהדבורים, לרבי יוסי: מותר בחרדל.
ד' רוחות נושבות כל יום, ורוח צפונית מנשבת עם כל הרוחות שהיא רכה ומתוקה וצלולה, שאלמלי כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת. רוח דרומית קשה מכולם, ואלמלי מלאך בן נץ מעמידה בכנפיו מחרבת העולם.
שכינה – לרבי עקיבא: במערב, וכן דעת רבי יהושע בן לוי ורבי אבהו, שלכן נקרא מזרח אוריה שהוא לשון אויר י-ה שהשכינה במערב ופניו למזרח, לרבי ישמעאל: שכינה בכל מקום וכן דעת רבי אושעיא, ולכן אמר רב ששת למשמש שיעמידו להתפלל בכל מקום חוץ ממזרח שכך מורים עובדי כוכבים.
משה רבינו דימה את התורה לד' רוחות – שכשם שאי אפשר בלי הם כך אי אפשר לעולם בלי תורה, שנאמר 'יערוף כמטר לקחי' – זו רוח מערבית שבא מאחוריו של עולם, 'תזל כטל אמרתי' – זו רוח צפונית שמחממת שמביאה רעבון והזהב בזול, 'כשעירים עלי דשא' – זו רוח מזרחית שמסערת כל העולם כש-ד, 'וכרביבים עלי עשב' – זו רוח דרומית שמעלה רביבים ומגדלת עשבים.
דף כ"ה – ע"ב
מהלך החמה: זורחת מהמזרח, ביום ארוך מצד מזרחית צפונית וסובבת דרך דרום לצד מעריב ושוקעת בצד מערבית צפונית, וביום קצר זורחת מצד מזרחית דרומית ושוקעת בצד מערבית דרומית. לרבי אליעזר: – בלילה עולה לרקיע והולכת רוח צפונית בגג הרקיע, מפני שיש לעולם ג' דפנות ואין לה דופן צפונית. לרבי יהושע: – העולם מוקף מכל הרוחות, ובשעת השקיעה החמה נכנסת דרך חלון וסובבת דרך צפון למטה מהארץ.
'מן החדר תבוא סופה וממזרים קרה מנשמת א-ל יתן קרח ורוחב מים במוצק': 'מן החדר תבוא סופה' – זו רוח דרומית שמשם באה הסערה, 'וממזרים קרה' – זו רוח צפונית לשיטת רבי אליעזר כיון שהדופן פרוצה, 'מנשמת א-ל יתן קרח' – זו רוח מערבית, 'ורוחב מים במוצק' – זו רוח מזרחית שמביאה הגשם כשבא בשופכים, וכשבא בנוח בא מצד דרום.
'מצפון זהב יאתה' – זו רוח צפונית, שמפזרת העננים והעולם מתחמם והגשמים נעצרים, ומביאה רעבון והזהב זול.
מיום שחרב בית המקדש לא הוגשמה רוח דרומית להביא רביבים טובים.
'יפתח ה' לך את אוצרו הטוב' – בזמן שישראל עושים רצון המקום והם על אדמתם גשמים יורדים מאוצר טוב, ומשחרב בית המקדש אין הגשמים יורדים מהאוצר טוב.
הרוצה שיחכים – יחזיר פניו בתפילתו לדרום, הרוצה להעשיר – לרבי יצחק יחזיר פניו לצד צפון, לרבי יהושע בן לוי: לעולם יצדד מעט לצד דרום שמתוך שמתחכם מתעשר, ולא לגמרי שהרי לרבי יהושע בן לוי שכינה בצד מערב.
בבל בצד צפון של ארץ ישראל, לפיכך כשמתפללים שם יצדדו לדרום כדי שיהיו פונים לצד ירושלים.
חרדל – לתנא קמא: מרחיקים אותו מן הדבורים, לרבי יוסי: אין צריך להרחיק, שגם הדבורים מזיקים לחרדל.
משנה . מרחיקים האילן מהבור כ"ה אמה, ובחרוב ושקמה ששורשיהם מרובים – חמישים אמה, בין שהבור למטה ואילן למעלה או האילן מן הצד – שהשורשים הולך ומזיק לבור, בין שהבור למעלה ואילן למטה – שהם הולכות תחת קרקע הבור ונעשה חלודה.
אם הבור קדם לאילן – קוצץ האילן ובעל הבור נותן דמים, שנטע ברשות, שאין האילן מזיק עד לאחר זמן, ולא חייבוהו חכמים לקוץ בלי דמים, אם אילן קודם – לא יקוץ, ספק – לא יקוץ, לרבי יוסי: אע"פ שהבור קודם לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, הלכה כרבי יוסי.
**************
דף כ"ו – ע"א
דיני קציצת אילן . מיצר שהחזיקו בו רבים
לרבי יוסי נוטע אדם אילן בתוך שלו סמוך לבור חבירו גם שהשורשים הולך ומזיק לבור. והלכה כרבי יוסי שעל הניזק להרחיק עצמו, ואם ההיזק יוצא מתחת יד המזיק ישירות על הניזק הם גירי דיליה ואסור, וכגון באופן שכשבעל העליה רוחץ ידיו נופל המים מידו לבית התחתון.
סוחט שמן משומשום שמכח מכות המכתש רועד הבית אשר בשכונתו, באופן שאם היה מונח על חומת הבית כד מכוסה בכיסוי והכיסוי מתנענע – אסור לו להשתמש בריחיים גם לרבי יוסי, שמודה רבי יוסי בגירי דיליה.
המנפץ פשתן ומה שיוצא נופל על בני אדם, למר בר רב אשי: אסור גם לרבי יוסי, והוא בכלל גירי דיליה אף על פי שהרוח מסייעת, כמו שמצינו במלאכת זורה בשבת שהרוח מסייעת שחייב. לרבינא: מותר, ואינו דומה למלאכת זורה, שהתורה אסרה מלאכת מחשבת ונתקיים מחשבתו והרוח סייעו, אבל המנפץ פשתן אינו רוצה שיצא הפשתן מביתו, ולכן גץ היוצא מתחת הפטיש והזיק חייב לשלם, שרוצה שיצא הגץ מחוץ לביתו ולא ידליק ביתו.
משנה . לא יטע אילן סמוך לשדה חבירו, שכשחורש האילנות לא יכניס המחרישה לתוך שדה חבירו, אלא אם כן הרחיק בארץ ישראל ד' אמות, ובבבל שהמחרישה קצרה ב' אמות, ובין שדה אילן לשדה גפנים צריך יותר מד' אמות.
אם יש גדר בין השדות – מותר לסמוך האילנות עד הגדר.
אילן שמוציא קב פירות אסור לקוצצו, וכמו שאמר רבי חנינא על בנו שכחת.
היו שורשי האילן יוצא בשדה חבירו – מותר לבעל השדה לקצוץ ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה, ואם היה חופר בור שיח ומערה מותר לירד ולקצוץ יותר והעצים שלו.
דף כ"ו – ע"ב
לרב פפא היה דקלים במיצר שדה של רב הונא בריה דרב יהושע, והיה רב הונא בריה דרב יהושע קוצץ השורשים שהיו מפריעים לו לחפור בורות שיחין ומערות, ורב פפא עיכבו משום שהחזיק בשדה כדי שילכו שם השורשים, וכדין רבים שהחזיקו דרך ברשות יחיד שאסור לבעל הרשות לקלקל, ולא שמעו לו כיון שהיו השורשים חוץ מט"ז אמות מהאילן ואינו נצרך ליניקת האילן ורשאי לקוצצו.
היו שורשי האילן יוצא לתוך שדה חבירו – קוצץ עד ג' טפחים בעומק האדמה, ואם חופר בור שיח ומערה קוצץ יותר, מה שקוצץ עד ט"ז אמה העצים של בעל האילן, חוץ לט"ז אמה קוצץ והעצים לבעל הקרקע.
שורשי אילן הדיוט שבאים בשל הקדש – אסור ליהנות מהם מדרבנן, ואם נהנה לא מעל. והטעם:או משום שהשורשים הולכים אחר האילן של הדיוט, וגם אם הולכים לאחר השדה יש סוברים שאינו מועלים בגידולים שגידלו לאחר שנתקדש השדה. וכן שורשי הקדש שבאים בשל הדיוט אין נהנים ואין מועלים בהם, כיון שגדלו לאחר שנתקדש האילן, לרבינא: כל שהוא תוך ט"ז אמה של האילן הולכים לאחר האילן, וכל שהוא חוץ מט"ז מהאילן הולכים לאחר השדה.
**************
נטיעות ילדות . תוספות בערב שביעית . אילן הסמוך למיצר חבירו או רה"ר . חלל ובור תחת רשות הרבים .
דף כ"ז – ע"א
אילן שסמוך למיצר חבירו בתוך ט"ז אמה, לעולא גזלן הוא שיונק משדה חבירו ואין מביאים ביכורים מפירות האילן שבביכורים נאמר 'אשר תביא מארצך'.
עשר נטיעות ילדות שמפוזרות בבית סאה שהוא חמישים אמה על חמישים אמה שהוא סך הכל שני אלפים וחמש מאות אמות, חורשים הבית סאה בערב שביעית עד ראש השנה, אף על פי שתוספת שביעית בערב שביעית אסור מן התורה, שונה נטיעות ילדות שמותר לחרוש מהלכה למשה מסיני כדי שלא יבשו. לתנא זה שהאילנות צריכות יניקות של כל הבית סאה, נמצא שכל אילן יונק מאתים וחמשים אמות סביבו (250 = 2500:10) והוא פחות משיטת עולא שסובר שכל אילן יונק אלף כ"ד אמה סביבו שהרי לדבריו כל אילן יונק ט"ז אמה לכל צד שהוא אלף וכ"ד אמה(1024 =32X32) [להו"א בש"ס שעולא מיירי בריבוע].
שיעור תוספות בערב שביעית, בשדה לבן אין חורשים אלא עד הפסח, בשדה אילן שיש בו ג' אילנות גדולים מפוזר בבית סאה אפילו אם הם של ג' בני אדם חורשים כל הבית סאה עד חג השבועות. לתנא זה נמצא שכל אילן יונק תתל"ג אמות ושליש אמה(833.3=2500:3) , ואינו סתירה לשיטת עולא שסובר כל אילן יונק ט"ז אמה סביבו, שהרי התנא שדייק מיירי בריבוע, ועולא מדבר בעיגול שסביב לאילן ולא דק לחומרא בחצי אמה, והוא קטן יותר מריבוע שהרי הריבוע מחמת האלכסון הוא יותר גדול ולכן בעיגול יונק כל אילן תשע"ח אמות ובריבוע יונק תתל"ג.
הקונה אילן וקרקע מביא וקונה, לעולא הוא אם קנה קרקע ט"ז אמה סביב האילן.
קנה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, קנה שלשה אילנות מביא וקורא שקנה גם קרקע ולעולא שקנה ט"ז אמה.
קרקע כל שהיא חייב בפאה וכותבים עליו פרוזבול ונקנים עמה נכסים שאין להם אחריות בקניין אגב, וחייב בביכורים, ולעולא הוא בחיטים שאינם צריכים יניקה ט"ז אמה כבאילנות.
דף כ"ז – ע"ב
אילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחוץ לארץ, לרבי: טבל וחולין מעורבים זה בזה, גם אם הסלע מפסיק באמצע השורשים ואין הצדדים יכולים לינק זה מזה, כיון שהאילן נעשה אחד למעלה מהשורשים, לרבן שמעון בן גמליאל: חלק האילן שגדל בארץ ישראל חייב וחלק האילן שגדל בחוץ לארץ פטור, ואם כל האילן בחוץ לארץ פטור, לעולא: אם האילן תוך ט"ז אמה לארץ ישראל גם לרשב"ג טבל וחולין מעורבים זה בזה, ואם סלע מפסיק השורשים באופן שאינו יונק מארץ ישראל אין בו טבל.
אילן הסמוך למיצר בתוך ט"ז אמה לעולא גזלן הוא מפני שיונק משדה חבירו, אף על פי שהשורשים מתפשטים יותר מכך שהרי מרחיקים האילן מהבור כ"ה אמה מפני שהשורשים מתפשט, מכל מקום אינו יונק ומחליש שדה חבירו אלא עד ט"ז אמה.
אילן שסמוך למיצר חבירו, לרב דימי אמר רבי יוחנן: גזלן הוא ואין מביאים ממנו ביכורים וכשיטת עולא, לרבין אמר רבי יוחנן: מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ והתנה עמהם שלא יקפידו על כך, וכן באילן שנוטה לחצר חבירו.
משנה . אילן שנוטה לשדה חבירו, לת"ק: קוצץ הענפים עד גובה מלא המרדע כשמרים להכות הבהמה כשחורש בה, ואילנות חרוב ושקמה שצילם מרובה ומזיק השדה קוצץ כל מה שנוטה לתוך השדה, לאבא שאול: הוא הדין בכל אילני סרק, ואם השדה ארץ יבשה וצריך להשקות תדיר קוצץ כל מה שנוטה לתוך השדה אפילו אילני פירות מפני שהענפים מעכב מי הגשמים.
משנה . אילן שנוטה לרשות הרבים, לת"ק: קוצץ כדי שיהא גמל עובר ורוכבו עליו, לרבי יהודה: לרוכב על גמל לא צריך לקצוץ משום שאפשר להרכין הראש מתי שעובר אלא קוצץ פחות מזה וכשיעור גמל טעון פשתן או חבילי זמורות, לרבי שמעון קוצץ כל מה שמאהיל על רשות הרבים שמא יפול כזית מת אצל האילן והענפים מאהיל עליו ועל העוברי דרכים ומביאים עליהם טומאה.
חלל ובור שיח ומערה תחת רשות הרבים, לת"ק: אין עושים אפילו פתחו ברשות היחיד, רבי אליעזר: מתיר אם התקרה חזקה שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים, ואע"ג שסופה שתתליע ותיפתח ברשות הרבים.
התנא במשנה שסובר שקוצץ הענפים כדי שיהא הגמל עובר ורוכבו עליו, לריש לקיש: אע"ג שחוזר וגודל היינו כשיטת רבי אליעזר הסובר שמותר לעשות חלל תחת רשות הרבים אע"ג שסופה ליפול לאחר זמן, אבל לשיטת חכמים שאסור לחפור בור משום שסופו להזיק בני רשות הרבים, הוא הדין שקוצצים כל הענפים שעל רשות הרבים, לרבי יוחנן: גם לרבנן מחמירים רק בבור שמא יתליע הכיסוי ולא ידע מזה, אבל הענפים בזמן שיפריע לבני רשות הרבים קוצץ.
הדרן עלך פרק לא יחפור
***************
