לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון ו' סיון תשע"ט
מסכת בכורות דף נ"ג
דף נ"ג ע"א
מעשר בהמה נוהג בארץ ובחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין אבל לא במוקדשים. ונוהג בבקר ובצאן, ואין מתעשרין מזה על זה. בכבשים ובעזים, ומתעשרין מזה על זה, שנאמר 'וצאן' משמע כל צאן אחד. בחדש ובישן, ואינן מתעשרין מזה על זה.
אע"פ שמעשר בהמה קדוש בחו"ל, אינו קרב על המזבח, אלא נאכל במומו לבעלים. שנאמר 'והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם', בשתי מעשרות הכתוב מדבר, מעשר בהמה ומעשר דגן, ממקום שאתה מעלה מעשר דגן אתה מעלה מעשר בהמה, ולא ממקום שאי אתה מעלה מעשר דגן.
האידנא אין מפרישין מעשר בהמה משום תקלה – שאין לנו על מה להקריב וצריך להשהותו עד שיומם ויבוא לידי גיזה ועבודה או שישחטנו בלא מום. אבל בכור קדוש מאליו, ולא תיקנו שיקנה אזנו לגוי כדי שלא יהיה קדוש מתחילה ולא יבוא לידי תקלה, שאפשר להטיל בו מום קודם שיצא לאויר העולם. אבל במעשר אינו יכול להטיל מום באחד מהן ולהוציאו בעשירי, שנאמר 'לא יבקר בין טוב לרע', ואי אפשר שיטיל מום בכל העדר, שמהרה יבנה בית המקדש ולא תהיה בהמה להקרבה. אבל בבכור, אפשר להקריב בפשוטין.
אין מקדישין ואין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה – ואם הקדיש והעריך והחרים, בהמה תיעקר, שנועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה. פירות כסות וכלים ירקבו, מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח.
דף נ"ג ע"ב
מעשר בהמה אינו נוהג אפילו בקדשים קלים לרבי יוסי הגלילי שהוא ממון בעלים – שנאמר 'יהיה קדש', ולא שכבר קדוש. ונפקא מינה בזה, שאילו היינו אומרים שחל קדושת מעשר על שלמים, היה בדין של 'לא ימכר ולא יגאל', משא"כ שלמים שהוא בר פדיון.
אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית אין משנין אותם מקדושה לקדושה – אבל מקדישין קדשי מזבח לקדשי בדק הבית הקדש עילוי, שמעלה בדמים שיעור טובת הנאה שיש לו מקדושת מזבח שיכול ליטול סלע מישראל אחר על מנת שיתננה לבן בתו כהן שיקריבנה, ונותן לגזבר. וכן מחרימין קדשי מזבח, ויתן לכהן כפי טובת הנאה שיש לו בהן.
חדש וישן אין מתעשרין מזה על זה – שנאמר 'עשר תעשר', בשתי מעשרות הכתוב מדבר, מעשר בהמה ומעשר דגן, מקיש מעשר בהמה למעשר דגן, מה מעשר דגן אין תורמין מחדש על הישן, אף מעשר בהמה. אבל כבשים ועזים מתעשרין זה על זה אע"פ שמעשר דגן אין תורמין ממין על שאינו מינו, שנאמר 'צאן'. ומה ראית לרבות כבשים ועזים ולמעט חדש וישן, שנאמר 'שנה שנה', לשנה הקשתיו ולא לדבר אחר.
*************
יום שני ז' סיון תשע"ט
מסכת בכורות דף נ"ד
דף נ"ד ע"א
אין תורמין ממין על שאינו מינו. ואם תרם אין תרומתו תרומה – שנאמר 'כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן', תן חלב לזה וחלב לזה. ולא רק תירוש ויצהר, אלא גם תירוש ודגן או דגן ודגן משני מינים, כגון חטים על שעורים, שלמדים ק"ו מתירוש ויצהר שאינם כלאים זה בזה ואין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן או דגן ודגן שכלאים זה בזה, כ"ש שלא יתעשרו מזה על זה. ולרבי יאשיה שאין איסור כלאי הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד, למדים הק"ו כך, מה תירוש ויצהר שאינן כלאים זה בזה אפילו על ידי דבר אחר אין מתעשרין מזה על זה, תירוש ודגן או דגן ודגן שהן כלאים זה בזה על ידי דבר אחר, אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה.
גם שני מינין בשאר דברים (כגון פולים ועדשים) אין מתעשרים מזה על זה – שמעשר שלהם מדרבנן, וכל שתקנו חכמים כעין דאורייתא תיקנו.
דף נ"ד ע"ב
צאן ובקר אין מתעשרין מעשר בהמה מזה על זה – שנאמר 'העשירי' תן עשירי לזה ועשירי לזה. ולרבא ללשון שני משום שהוקש למעשר דגן שאינו מתעשר ממין על שאינו מינו. (וחזר מדבריו לעיל (נג:) שלא הוקש מעשר דגן למעשר בהמה רק לשנה ולא לדבר אחר. וי"א שאחד מהם רב פפא אמרה).
כבשים ועזים מתעשרים במעשר בהמה מזה על זה – שנאמר 'וצאן' ומשמע כל צאן אחד. ובמעשר דגן אין דורשים מ'דגן' שכל דגן אחד ונעשר ממין על שאינו מינו, שנאמר 'ראשיתם', לומר תן ראשית לכל דגן ודגן. לרבא, לא דרשו אלא במעשר בהמה שהיה יכול לומר וכל מעשר בהמה, וממילא למדנו בק"ו מחדש וישן, ולא נאמר 'בקר וצאן' אלא ללמד שרק בקר וצאן אין מתעשרים זה על זה, ולא כבשים ועזים.
מעשר בהמה מצטרף כמלא רגל בהמה רועה – (י"מ כשיעור שהבהמה מתרחקת והולכת כשהיא רועה, וי"מ כפי מה שהבהמות רחוקות זו מזו ויכולות להשתמר ברועה אחד), והוא ט"ז מילין שנאמר 'עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה', ושיערו חכמים שעד ט"ז מיל שולטת עינו של רועה. לפיכך, אם יש לו חמשה בהמות בכפר זה וחמשה בהמות בכפר אחר רחוק מזה ט"ז מילין, מביאן לתוך דיר אחד ומעשרן, ואם רחוקות יותר פטורות.
היו בין אלו לאלו ל"ב מיל אין מצטרפין (ואפילו פחות מזה, כל שהוא יותר מט"ז מיל). היו לו באמצע ל"ב מיל, מביא ומעשרן באמצע. ונחלקו אמוראים בדין זה:
לשיטת רב – רק כשהיו לו חמש מכאן וחמש מכאן וחמש באמצע מצטרפות, שהחמש שבאמצע ראויים להצטרף עם אלו שבצד זה ואלו שבצד זה. וכן אם היו לו תשע מכאן ותשע מכאן ואחת באמצע, שהאמצעית ראויה להצטרף עם אלו ועם אלו.
לשיטת שמואל – אפילו חמש מכאן וחמש מכאן ואחד באמצע, שאנו מחשבין את הרועה כאילו הוא עומד כאן והוא מונה את כולם. ואפילו אם הרועה יש לו דירה באמצע ואין לו שום בהמה, מצטרפין. ואפילו כליו של רועה מונחין באותו כפר, מצרפן, הואיל וסופו לילך לשם וליטול את כליו. ונסתפקו בגמרא לענין כלבו של רועה, אם אינו מצרף לפי שהרועה יכול לקרותו ואינו צריך לילך אליו, או מכיון שלפעמים אינו בא מעצמו וצריך לילך לשם ולהביאו, מצרף. ולא נפשט.
*************
