לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום ראשון כ"ב טבת תשע"ט
מסכת חולין דף ל"ג
דף ל"ג ע"א
לרב אחא בר יעקב מזמנין את ישראל על בני מעיים ולא את הגוי, שבישראל הותרה ע"י שחיטה, אבל לגוי אינו ניתר אלא במיתה, ובני מעיים הם אבר מן החי, שכאילו הוציאה מן הבהמה בעודה מפרכסת. וי"א שאין דבר המותר לישראל ואסור לגוי. וכן אמרו בברייתא שהרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו, אחד גוי ואחד ישראל מותרין בו. והרוצה שיבריא יעשה כן.
השוחט בהמה חיה ועוף ולא יצא מהן דם כשרים – ונאכלין בידים מסואבות לפי שלא הוכשרו בדם. ולר' שמעון הוכשרו בשחיטה.
משנתינו בחולין ולא בקדשים – א) שהרי שנינו חיה, ואין חיה בקדשים. ב) קדשים אינם כשרים כשלא יצא מהן דם, שהוא עצמו לדם הוא צריך. ג) שמשמע שאם יצא דם הוכשרו לקבל טומאה, והרי דם קדשים אינו מכשיר, שנאמר 'על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים לא. ד) קדשים הוכשרו לקבל טומאה גם בלא דם, שחיבת הקודש מכשרתן.
דף ל"ג ע"ב
ונחלקו אמוראים למה אם יצא מהן דם אין נאכלים בידים מסואבות אע"פ שידים שניות ואין שני עושה שלישי בחולין: א) לרב פפא מדובר בידים 'תחילות' כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע, שלרבי עקיבא ידיו תחילות. ופירש רש"י בן אלעזר משום רבי מאיר, שהן תחילות גם לחולין. ב) לר"א א"ר הושעיא מדובר בחולין שנעשו על טהרת הקדש, שיש בהם שלישי, ולא כרבי אליעזר שאין אדם יכול להתפיס על חולין טהרת הקודש. אבל אי אפשר להעמידה כרבי יהושע בחולין שנעשו על טהרת התרומה, שאין בשר מתחלף בפירות, אבל בשר חיה שנעשה על טהרת הקודש נעשה שלישי אע"פ שאין חיה בקדשים, כי בשר חיה מתחלף בבשר בהמה. ג) לעולא רבי יהושע היא, ולא מיבעיא חולין שנעשו על טהרת קדש שיש בהם שלישי, אלא אפילו חולין שנעשו על טהרת תרומה גם יש בהם שלישי.
כל הטעון ביאת מים מדברי סופרים – טומאת 'שני' עליו, ומטמא את הקדש ופוסל את התרומה, ומותר בחולין. ולרבי מאיר גם באכילת במעשר, וחכמים אוסרים באכילת מעשר. אבל בנגיעה, לדברי הכל אין שני עושה שלישי במעשר.
הכניס ידיו לבית המנוגע – לרבי עקיבא ידיו תחלות ולחכמים ידיו שניות, שלדברי הכל ביאה במקצת לא שמה ביאה, וגזרו על ידיו אטו גופו, שלרבי עקיבא עשאום כגופו ממש, ולחכמים עשאום כידים דעלמא שהם שניות.
לת"ק ידים שהם תחלות [כגון שהכניס ידיו לבית המנוגע לר"ע] אינם מטמאות חולין, ורק לענין תרומה וקדשים הן תחילות. ולרבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר ידים תחלות גם לחולין, וידים שניות אין מטמאות אלא תרומה.
לרבי עקיבא שני עושה שלישי בחולין – שדרש 'וכל כלי חרש וגו' יטמא', טמא לא נאמר אלא יטמא, לטמא אחרים, לימד על ככר שני שעושה שלישי בחולין. ואפשר שכל זה בטומאה דאורייתא כגון שרץ, אבל טומאה דרבנן כגון ידים, אין עושה שלישי בחולין.
*************
יום שני כ"ג טבת תשע"ט
מסכת חולין דף ל"ד
דף ל"ד ע"א
לרבי אליעזר האוכל אוכל ראשון, נעשה גופו ראשון. וכן האוכל אוכל שני שני, נעשה שני. והאוכל שלישי, נעשה שלישי. לרבי יהושע האוכל אוכל ראשון ושני נעשה שני, והאוכל שלישי נעשה שני לקדש ולא לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה. אבל חולין שנעשו על טהרת הקדש, אין בהם שלישי לשיטתו.
אמר לו ר"א לרבי יהושע מצינו אוכֵל חמור מן האוכֶל, שנבלת עוף טהור בחוץ לא מטמא, ואילו אוכלה מטמא בגדים אבית הבליעה, ואנו היאך לא נעשה אוכֵל כמאכל. ולרבי יהושע אין למדים מנבלת עוף טהור, שחידוש הוא. אלא מצינו שהמאכל חמור מן האוכֵל, שמאכל מטמא בכביצה, והאוכל אינו טמא עד שיאכל כחצי פרס. ולרבי אליעזר אין למדים טומאה משיעורים.
עוד תמה רבי אליעזר לדברי רבי יהושע שמאכל חמור מן האוכל, ולפיכך האוכל ראשון נעשה שני, למה האוכל שני נעשה שני (ולא שלישי). והשיב לו שהשני עושה שני ע"י משקין, אמר לו אם למדת ממשקין היה ראוי שהאוכל יהיה ראשון, שהרי המשקין נעשו ע"י השני ראשון. ועוד למה האוכל שלישי נעשה שני, והשיב לו שלא אמר אלא בחולין שנעשו על טהרת תרומה, שטהרתה טומאה אצל הקודש.
כל הפוסל בתרומה – מטמא משקין להיות תחלה, חוץ מטבול יום.
דף ל"ד ע"ב
נחלקו אמוראים בדעת ר' יוחנן בדין חולין שנעשו על טהרת הקדש – לרב אסי האוכל שלישי שלהם נעשה גופו שני לקדש. ומה שאמר ר' יהושע 'בחולין שנעשו על טהרת תרומה' היינו אפילו בזה, וכ"ש בנעשו על טהרת קודש. אך לרבה ב"ר חנא ר' יוחנן אמר שר' יהושע השיב 'אף אני לא אמרתי אלא בתרומה' ולא בנעשו על טהרת קודש.
אמר עולא: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת תרומה נפסל גופו מלאכול בתרומה – והוצרך להשמיענו זאת אף ששנינו 'שלישי – שני לקדש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה' – שהיינו מפרשים שבאמת גם שלישי אינו לתרומה, ומה שנקט שאין 'שני' הוא משום שבקדשים נקט שיש 'שני'.
ראשון לטומאה בחולין – טמא ומטמא, והיינו שגורם לתרומה שנגע בה להיות 'טמאה' לעשות תרומה אחרת ל'שלישי'. והשני שבחולין – פוסל תרומה שנוגעת בה ואינו מטמא את התרומה לטמא אחרים. והשלישי שבחולין – נאכל בנזיד הדמע [-שנתערב בו תבליני תרומה], ואין להקשות על עולא שהרי נפסל גופו לאכול תרומה כשאכל השלישי – משום שבנזיד הדמע אין כזית תרומה בכדי אכילת פרס.
*************
