סעודה מפסקת של צום תשעה באב
מאת הרה"ג אריה הכהן פלשניצקי שליט"א מח"ס 'אתקינו סעודתא' ושערי בית המדרש'
באדיבות "שטייגן"
בטור ובשו"ע סי' תקנב' מבואר ההלכות כיצד אדם צריך לנהוג בסעודה המפסקת בערב תשעה באב. הלכות רבות נאמרו גבי סעודה זו ונביא מקצתם לקמן. במאמר שלנו נתמקד בהלכה מעניינת ביותר שיש אך ורק בסעודה מפסקת זו והיא, שצריך לומר (בתחילת) בסעודה: 'זהו סעודת תשעה באב' כך כותב המ"ב (בס"ק טז') ומקורו מהירולשמי במס' תענית (פרק ד' הל' ו'): רב מן דהוה אכיל כל צורכיה, הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת ט' באב, לקיים מה שנאמר (איכה ג') 'ויגרס בחצץ שיני הכפישני באפר'. ופי' בקרבן העדה, רב לאחר שאכל כל צורכו היה טובל פרוסת לחם באפר (עי' ברמ"א שם סעי' ו') ואמר, זו היא עיקר סעודת תשעה באב (בית יוסף בשם ספר תורת האדם להרמב"ן והגהו' מיימוניות הל' תענית פ"ה). באיכה רבתי 'רבי' כיון שהיה אוכל סעודת ט' באב היה נוטל פרוסה וטובלה באפר לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר. וכן 'רב' בירושלמי. (ספר הרוקח הלכות תשעה באב סימן שי')
ולכך אומרים בסעודה זו 'זו היא סעודת תשעה באב'. כמו שרואים בשו"ע שבסעודה זו אין אוכלין שני תבשילין. וביאר בספר הלבוש, מפני שהוא דרך שררה וכבוד. ובספר תרומת הדשן (סי' קנא') ביאר, שבסעודה המפסקת אנו יושבים על גבי קרקע, לא מפני אבילות מכיון שעדיין לא נכנס תשעה באב, אלא מפני שצריך קודם תשעה באב סעודה עניה ושפלה. ולכך אסור לאכול שני תבשילין ובשר ויין ולכן צריך ג"כ לישב ע"ג קרקע. ואנו שאין נוהגים כל השנה לאכול בהסיבה – אין שפלות הסעודה ניכרת אלא כשיושבים על גבי קרקע (עי' במג"א ס"ק ז'). ולכן אנו טובלים הפת באפר, היות וכל זה אנו עושים כהכנה לתשעה באב, ולכן אומרים בתחילת הסעודה 'זו היא סעודת תשעה באב' ומפני זה נוהגים לאכול בסעודה זו ביצים קשות כמאכלי אבלים. ואין אוכלים ג' אנשים יחד בכדי שלא יתחייבו בזימון, אלא כל אחד יושב לבדו ומברך לעצמו. ובגמ' תענית (ל' ע"א) אמרינן: כך היה מנהגו של ר' יהודה ברבי אילעאי, ערב תשעה באב מביאין לו פת חריבה במלח ויושב בין תנור לכיריים ואוכל ושותה עליה קיתון של מים ודומה כמי שמתו מונח לפניו, ע"ש. בספר התירוש (לר' שמחה ראובן ב"ר חיים יהודה לייב אדלמאן – י"ל בוורשא תרנ"א) כתב, הנראה כל עיקרה של קריאת השם 'סעודת תשעה באב' לסעודה שמפסיקין בה, הוא בעגמת נפש ואנחה, ע"ש.
אלא שלכאו' מהגמ' בתענית (ל' ע"ב) משמע שסעודה המפסקת בערב תשעה באב היא סעודת אבילות. דאיתא שם: כל האוכל בשר ושותה יין בתשעה באב, עליו הכתוב אומר (יחזקאל לב'): 'ותהי עוננותם על עצמותם' וביאר ברש"י, בתשעה באב, כלומר בסעודה המפסיק בה. רואים שסעודה המפסקת נקראית סעודת תשעה באב מכיון שהיא שייכת לתשעה באב. (ע"ש ברבינו חננאל ובשו"ע סי' תקנד' סעי' ה')
ובאמת יש להעיר מדוע כשאוכל סעודה זו צריך לומר 'זו היא סעודת תשעה באב' והרי זמן אכילתה היא בערב תשעה באב ולא בתשעה באב. וראיתי שביאר בזאת הגר"א נבנצאל, שאין אוכל אדם סעודה זאת בכדי שיוכל לצום כדבעי (עי' ברמ"א סי' תקנב' סעי' ט' ובמ"ב ס"ק טו'). אלא מהות סעודה זו היא מדיני אבילות וחז"ל חייבו להיתנהג בתשעה באב כאבלים ומסדרי האבילות ר"ל היא סעודה שעושים האבלים, אלא שבתשעה באב אי אפשר לקיים סעודה ואפילו סעודת אבלים, לכך מקדימים את סעודת האבלים לערב תשעה באב ועושים אותה בסעודה המפסקת ולכן אומרים בסעודה זו 'זו היא סעודת תשעה באב'. ובספר כף החיים (ס"ק לו') כתב, שיש בסעודה זו משום מצוה, ע"ש. הרי שאין בסעודה זו רק כדי לאגור כוח לצום, אלא היא גם מצורת האבילות ולכך יש בה משום מצוה, אפילו שאפשר לומר שגם אם אוכל בכדי לאגור כוח יש בכך מצוה. ובאמת בגמ' בתענית (שהבאינו לעיל) ובפי' רש"י שם. רואים להדיא שנחשבת סעודה זו כאילו נעשית בתשעה באב.
ובתוספתא מסכת תענית (פרק ג') איתא: כל שהוא 'מסעודת תשעה באב' אסור לוכל בשר ואסור לשתות יין ואסור לוכל שני תבשילין ואסור לרחוץ ולסוך וכל שאינו מסעודת תשעה באב מותר וכו'. רואים להדיא מלשון התוספתא שסעודה זו נקראית 'סעודת תשעה באב'. וכן הוא בירושלמי לעיל ובעוד.
באדיבות "שטייגן"
