תפארת הקריאה בפרשת בחוקותי
הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק כ"ו
ט: וּפָנִיתִי – הטעם מלעיל ב'נ'.
ט: וְהִפְרֵיתִי, וְהִרְבֵּיתִי, וַהֲקִמֹתִי – הטעם מלרע ב'ת'. מלרע.
י: מִפְּנֵי – ה'פ' בדגש חזק ובשוא נע.
י"א: 'בְּתוֹכְכֶם – 'כ' ראשונה בשוא נע בגלל כלל הדומות, הכפולים.
יש דעות שאין כלל זה קבוע.
י"ג: קוֹמְמִיּוּת – 'מ' ראשונה בשוא נע. ראה הערה לעיל בפסוק י"א… ההערה נכונה לרוב המקרים של הדומות, הכפולים.
ט"ו: לְהַפְרְכֶם – ה'פ' בשוא נח ה'ר' בשוא נע. נקרא: לְהַפְ-רְכֶם".
ט"ז: וְהִפְקַדְתִּי… וְהִשְׁמַדְתִּי … ה'ד' בשוא נח.
י"ז: עֻזְּכֶם – 'ז' בדגש חזק.
כ"ב: וְהִשְׁלַחְתִּי – מלרע.
כ"ב: וְשִׁכְּלָה – ה'כ' בדגש חזק, השוא נע.
כ"ב: וְנָשַׁמּוּ – ה'ש' רפויה, ה'מ' בדגש חזק, לשון שממה. מלעיל.
(לפני הדגשה בד"כ תבוא הטעמה)
כ"ב: דַּרְכֵיכֶם – אותיות 'כ' שתיהן רפויות.
כ"ה: וְשִׁלַּחְתִּי דֶּבֶר – נסוג אחור וההטעמה ב'ל' מלעיל.
כ"ה: וְּנִתַּתֶּם – שתי אותיות 'ת' בדגש חזק.
ל: אֶת–חַמָּנֵיכֶם – דגש חזק ב'מ'. הטעמה מישנית ב'מ', ההטעמה העיקרית ב'כ' . מלרע.
ל"א: חָרְבָּה – ה'ח' בקמץ קטן. ה'ר' בשוא נח.
ל"א: וַהֲשִׁמּוֹתִי – ה'מ' בדגש חזק, מלרע.
ל"ג: אֱזָרֶה בַגּוֹיִם – ה'א' בחטף סגול ולא בחטף פתח.
ל"ד: שַׁבְּתֹתֶיהָ – ה'ב' בשוא נע בדגש חזק.
ל"ד: הָשַּׁמָּה – 'ה' בקמץ קטן. ה'ש' וה'מ' בדגש חזק. לא מפיק 'ה'.
ל"ו: וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ – נסוג אחור, ל'ב' מלעיל.
ל"ו: וְנָסוּ – ההטעמה ב'ס' מלרע.
ל"ז: כְּמִפְּנֵי–חֶרֶב – ה'פ' בדגש חזק והשוא נע.
מ"ג: וְתִרֶץ – ה'ת' בחיריק. ההטעמה ב'ת' מלעיל.
מ"ג: בָּהְשַׁמָּה – ב'ה' שוא נח ויש להגות את האות 'ה'. להשתדל מאוד! ה'מ' בדגש חזק.
בסוף המילה לא מפיק 'ה'. נקרא: בּוֹהְ..שַׁ..מָּה.
מ"ה: לֵא'לֹהִים – מתג ב'ל'. ה'א' נחה עפ"י הכלל 'וְכָלֵ"ב' מכניס – מבליע.
פרק כ"ז
ח: מֵעֶרְכֶּךָ – הטעם ב'כ' מלעיל. 'כ' בסגול ולא בשוא. (שונה מפסוק כ"ג להלן).
ח: וְהֶעֱמִידוֹ – העמדה קלה ב'ה', יש להתאמץ ולהגות גם את האות 'ה' וגם את האות 'ע'.
ט: יִהְיֶה-קֹּדֶשׁ – דגש חזק ב'ק' . דין דחיק.
י: יַחֲלִיפֶנּוּ – ה'ח' בחטף פתח, ואין לקרוא יַחְלִיפֶנּוּ.
י: וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ – הטעמה קלה ב'ה' הראשונה.
י"ג : עַל עֶרְכֶּךָ – הטעמה ב'כ' מלעיל.
כ"ג: אֶת–הָעֶרְכְּךָ – הטעם ב'ך' מלרע, 'כ' בשוא נע ולא בסגול. (שונה מפסוקים ח' או י"ג לעיל).
כ"ח: קֹדֶשׁ–קָדָשִׁים – יש אומרים שה'ק' בקמץ קטן ויש אומרים שה'ק' בקמץ גדול ורק כאשר תופיע אות 'ה' לפני המילה 'קדשים' תיחשב לקמץ קטן. נ"ל: קמץ גדול.
כ"ט: יָחֳרַם – 'י' בקמץ גדול. 'ח' בחטף קמץ קטן. יש סוברים שיש השפעה לקמץ הקטן להפוך את הקמץ הסמוך לפניו גם הוא לקמץ קטן. נ"ל: ה'י' קמץ גדול.
ל: וְכָל-מַעְשַׂר – להתאמץ לבטא את ה'ע' שהיא בשוא נח.
