תפארת הקריאה בפרשת 'וארא'

תפארת הקריאה בפרשת 'וארא'

 הרב דר' בר עמי הי"ו

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

פרק ו'

א: וָאֵרָא – מתג ב'ו', ההטעמה הראשית ב'ר' מלרע.

י: מֹשֶׁה לֵּאמֹר – ה'ל' של 'משה לֵּאמֹר' לעולם דגושה כשהיא סמוכה ל'משה' חוץ מאחד "ובני ראובן אל משה לֵאמֹר" (במדבר לב, לה) וכן בכל המקומות שכתוב "אל משה ואל אהרן לֵאמֹר" ה'ל' אינה דגושה.

ו: – וְהוֹצֵאתִי וְהִצַּלְתִּי וְגָאַלְתִּי וְלָקַחְתִּי (פס' ז') וְהֵבֵאתִי (פס' ח') כולם בהטעמה מלרע באות 'ת'.

ח: – וּלְיַעֲקֹב – וכן כל המילים דלהלן כולן בשוא נח: 'וּלְאַהֲרֹן' וּלְעַמְּךָ' 'וּבְעַמְּךָ' 'הַלְוִיִּם' הַמְּדַבְּרִים'  וְלַמְכַשְּׁפִים'  'הַיְאֹר'  'בַּיְאֹר' הַיְאֹרִים'

פירוש: השוא שבמילים הנ"ל שנוספו לפניהן אותיות שאינן מאותיות השורש או השם, כולן – שוא נח.

כ"ד: אַסִּיר  – ה'ס' בדגש חזק.

כ"ד: הַקָּרְחִי – ה'ק' בקמץ קטן ובדגש חזק.

כ"ה: אֶת-פִּינְחָס – מתג (בולט) ב'פ'. ה'נ' בשוא נע.
נקרא: 'פִּי–נְחָס" ולא: "פִּנְ-חָס'.

כ"ז: הַמְדַבְּרִים – ה'מ' בשוא נח (בן-אשר), ה'ב' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.

פרק ז'

י"א: וְלַמְכַשְּׁפִים – ה'מ' בשוא נח, ה'ש' בדגש חזק ובשוא נע.

ט"ו: אֲשֶׁר-נֶהְפַּךְ – ה'ה' בשוא נח, דגש קל ב'פ'.

י"ט: קַח מַטְּךָ – ה'ט' בשוא נע ומודגשת בדגש חזק.

י"ט: וְהָיָה דָם – ההטעמה ב'ה' מלעיל.

כ"א: מֵתָה – ההטעמה ב'מ' מלעיל, לשון עבר.

כ"ז: בַּצְפַרְדְּעִים – מתג ב'ב'. ה'צ' רפויה ובשוא נח. ה'ד' בשוא נע.

וכן כל 'הַצְפַרְדְּעִים' 'בַּצְפַרְדְּעִים' ה'צ' רפה.

פרק ח'

א: עַל הַיְאֹרִים – ה'י' בשוא נח.

ב: וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ – יוצא מהכלל שנכתב לעיל פס' כ"ז, כאן המילה 'הַצְּפַרְדֵּעַ' ה'צ' מודגשת.  אין מתג ב'ה'.

ה: וּמִבָּתֶּיךָ – ה'ת' בדגש קל. (בן אשר). יש דעה: דגש חזק.

ו: כִּי אֵין כַּיְיָ' א'להֵינוּ – יש לקרוא: כַּדוֹנָי.

ז: וְסָרוּ – ההטעמה ב'ר' מלרע.

י: חֳמָרִם חֳמָרִם – ה'ח' בחטף קמץ, קמץ קטן. ה'מ' בקמץ גדול.

ט"ו: אֶצְבַּע – ההטעמה ב'ב' מלרע.

כ"ה: וְהַעְתַּרְתִּי – ה'ע' בשוא נח. מלרע.

כ"ח: הָתֵל – ה'ת' רפויה.

פרק ט'

ו: מִמָּחֳרָת – ה'מ' בקמץ גדול ובדגש חזק, (יש הסוברים קמץ קטן). ה'ח' בחטף קמץ.

ד: מִכָּל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל – להקפיד להגות את שתי אותיות 'ל' בנפרד במילים 'מִכָּל לִבְנֵי…'.

ט: לְאָבָק – ה'ל' בשוא נע.

ט: אֲבַעְבֻּעֹת – 'ע' בשוא נח. ה'ב' אחריה בדגש קל. יש לקרוא: אֲבַעְ בֻּ עֹת.

י"ד: אֶל לִבֶּךָ – להקפיד לקרוא בהפרדה את שתי האותיות 'ל'. המילה 'לִבֶּךָ' מלרע.

י"ח: הִוָּסְדָה – ה'ו' בדגש חזק, ה'ס' בשוא נע ורפויה ולא מפיק 'ה'.

כ"ג: וַיֹיָ – ה'א' לא נשמעת. נקרא 'וַדֹנָי'.

כ"ג: וַתִּהֲלַךְ אֵשׁ – ה'ו' בפתח, ה'ת' בחיריק ובדגש חזק. מתג מתחת ל'ת'.
ה'ה' בחטף פתח.

כ"ד: הָיְתָה – מתג ב'ה'. ה'י' בשוא נע ורפויה. נקרא: "הָ–יְתָה"

כ"ח: וַאֲשַׁלְּחָה אֶתְכֶם – ה'ו' בפתח. כאן זה 'ו' החיבור ולא 'ו' ההיפוך. (ב 'ו' ההיפוך תנוקד בקמץ כמו וָאֲשַׁלֵּחֲךָ בפרשת ויצא (לא, כז).

ל: תִּירְאוּן – למשוך קצת בהברה ראשונה "תִּי". הטעם ב'א' מלרע, ה'ר'