תפארת הקריאה בפרשת קדושים
הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י
מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל
יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,
לקיים: "תורת ה' תמימה"!
להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.
פרק י"ט
ג: וְאֶת-שַׁבְּתֹתַי – ה'ב' בשוא נע ובדגש.
ח: כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' I חִלֵּל – יזהר להפסיק הפסקה קלה בין 'ה" למילה "חִלֵּל".
ט: וּבְקֻצְרְכֶם – ה'ו' במתג, ה'ב' בשוא נח.
ט: קְצִירְךָ – ה'ר' בשוא נע.
י"א: וְלֹא תְּשַׁקְּרוּ – ה'ק' בדגש חזק ובשוא נע.
י"ד: וְיָרֵאתָ מֵּאֱ'לֹהֶיךָ – ה'מ' בדגש חזק מדין דחיק.
ט"ו: תֶהְדַּר – ה'ה' בשוא נח מפיק, להשתדל להתאמץ.
כ: נֶחֱרֶפֶת – ה'ח' בחטף סגול ולא בשוא.
כ: וְהָפְדֵּה – ה'ה' בקמץ קטן, ה'פ' בשוא נח. לא מפיק 'ה'.
כ"ח: לֹא תִתְּנוּ – ה'ת' בדגש חזק השוא נע.
ל"ב: מִפְּנֵי – ה'פ' בדגש חזק, השוא נע.
ל"ב: וְיָרֵאתָ מֵּאֱ'לֹהֶיךָ – ה'מ' בדגש חזק מדין דחיק.
ל"ד: וְאָהַבְתָּ – מילה זו מלרע, ההטעמה ב'ת'.
ל"ד: וְאָהַבְתָּ לוֹ – הטעם מלרע ב'ת'. ה'ל' רפה.
ל"ה: וּבַמְּשׂוּרָה – ה'מ' בדגש חזק ובשוא נע. 'ש' שמאלית.
ל"ו: מֹאזְנֵי צֶדֶק – נסוג לאחור ההטעמה ב'מ' מלעיל. 'ז' בשוא נע.
ל"ו: אֵיפַת צֶדֶק – נסוג אחור ההטעמה ב'א' מלעיל.
פרק כ'
ג: טַמֵּא – 'ט' בפתח ודגש חזק ב'מ'. שם הפועל.
הקורא ללא הדגשה, משנה משמעות ל'משהו טמא'.
ד: הַעְלֵם יַעְלִימוּ – שתי אותיות 'ע' בשוא נח.
ו: וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים – ה'ד' בשוא נע. נקרא הַיִּ-דְּעֹ-נִים.
י: מוֹת-יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם – ה'מ' במילה 'יומתו' בשוא נע.
י"ג: מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם – ה'מ' בקמץ גדול.
ט"ז: לְרִבְעָה אֹתָהּ – המילה 'לְרִבְעָה' לא מפיק 'ה'. המילה 'אֹתָהּ' כן מפיק 'ה'.
כ"ו: וִהְיִיתֶם לִי – טעם נסוג אחור ל'י' מלעיל. יש הגורסים כי ההטעמה ב'ה'. נ"ל: ב'י'.
הערה: כאן, המילה 'וִהְיִיתֶם' סמוכה למילה קצרה "לִי" ולכן היא נהגית מלעיל. במילים 'וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים' (ויקרא יא, ל) המילה 'וִהְיִיתֶם' סמוכה למילה ארוכה (קְדֹשִׁים), ולכן נהגה אותה כרגיל מלרע.
כן כלל זה יכול לחול בברכות התורה: 'בחר בנו' מלעיל או 'נתן לנו' המילים: 'בחר' 'נתן' נהגות מלעיל. עוד נימוק: לא מצאנו במקרא מילים סמוכות לביטויים 'לנו' או בנו' שהן מלרע, רק מלעיל… "שבשפלנו זָכַר לנו" המילה 'זָכַר' מלעיל. ועוד דוגמאות.
כ"ז: יִדְּעֹנִי – ה'ד' בדגש חזק, השוא נע.
