אהבת יהודי תימן לרמב״ם

(באדיבות "נצח ישראל")

מה מקור האהבה שרוחשים יהודי תימן להרמב״ם ? 

שלוש סיבות עיקריות מנה הרב קפאח. האחת — הקירבה שבאורח־המחשבה שמצאו יהודי תימן בכתבי הרמב׳׳ם קירבה שנבעה ממשגים פילוסופיים מוכרים, שהיו נחלת המשכילים מארצות האיסלאם בימי־הביניים ; השנייה — ״איגרת תימן״, שבה הסיר הרמב״ם מיהודי תימן את סיוט האמונה במשיח־השקר שקם להם, ואגב־כך גם קילס ושיבח, באיגרת, את בני העדה; ושלישית — פעולתו והשתדלותו של הרמב״ם אצל מלך מצרים (הרמב״ם היה רופאו) להקלת עול המיסים מעל יהודי תימן.

עד כמה הטביע הרמב״ם חותמו על יהודי תימן, כמעט עד היום הזה, יעיד קטע מסיפורו של הרב קאפח:
״עליתי לארץ בתש״ג, לפני 26 שנה, באמצעות הסוכנות. כבר הייתי בעל משפחה. בתחילה עבדתי בתל־אביב בצורפות־זהב. היה לי בית־מלאכה. אצלנו במשפחה עברה הצורפות בירושה כ־14—15 דורות. בתימן לא היה מושג כזה של לימוד תורה בלי לעבוד. הרמב"ם התנגד לכך שאדם ילמד ויקבל תמיכה לקיומו".
"הצורפות בארץ נמשכה בדיוק שלוש שנים. בתש׳׳ו סגרתי את בית־המלאכה, באופן זמני, ועליתי לירושלים כדי לרענן את לימודי בישיבת הרב קוק — 'מרכז הרב', ולאחר־מכן במכון הארי פישל, בהנהלתו הרוחנית של הרב הרצוג. הדברים התפתחו אחרת ולא חזרתי לבית־המלאכה״.
קטע זה בביוגראפיה שלו הסביר הרב יוסף קאפח  כמתנצל. בתימן, הוא אומר, יכול היה להקדיש שש־שבע שעות לעבודה, כי רמת־החיים היתה זולה. במעט שעות־עבודה הרוויח כדי מחייתו, ובייתר הזמן שקע בלימודיו באין מפריע. כאן — כדי להתקיים יש להקדיש לעבודה שעות מרובות. ״ראיתי שהעבודה 'מושכת' אותי ושלא אוכל ללמוד כפי שהייתי רגיל״.

באדיבות "נצח ישראל"