וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ! (פרק יד פסוק טו')

וכותב על כך בעל הטורים (רבי יעקב בן הרא"ש): רמז לו [בכך שאמר לו את המילה "מַה" שהיא ראשי תיבות של 40+5], אתה עתיד לצעוק אלי 40 יום בהר להתפלל על ישראל, ו-5 תיבות על אחותך מרים "אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ" (במדבר יב יג'), כי עת לקצר ועת להאריך, אבל עתה אין עת להתפלל כלל! אלא "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"! עכ"ל.

בכל יום אנו מתפללים אל ה' ומבקשים ממנו: "וְתֵן בְּלִבֵּנוּ בִינָה לְהָבִין, לְהַשְׂכִּיל, לִשְׁמֹעַ, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּים אֶת כָּל דִּבְרֵי תַּלְמוּד תוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה" (ברכות ק"ש). תפילה זו נחוצה מאוד, אך חייבים אנו לדעת שתפילה בלבד במקרה הזה, לא תועיל לנו כלל. צריכים אנו לקום ולעשות! לקבוע עיתים לתורה, להגיע לבית המדרש ולהתאמץ להשיג את התורה בכוחות עצמינו. לאחר שנתחיל את הצעד הראשון הקב"ה ימשיך וישפיע עלינו את כל השאר.

אך אם לא נעשה זאת, יכולים אנו להמשיך ולהתפלל על כך ומאומה לא יתרחש. בדברים שרק הקב"ה יכול לפעול ולהושיע, נעמוד ונתפלל. אך בדברים שתלויים גם בנו, חובה עלינו לקום ולעשות מעשים מעבר לתפילה, כי בלי ההשתדלות שלנו לא יקרה כלום!

…………………………………………

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם! (פרק יד, פסוק ה')

כיצד שיקרו בני ישראל, כאשר אמרו לפרעה שאין בכוונתם לצאת אלא ל"דרך שלשת ימים", ולאחר מכן הם יחזרו למצריים, והלא ידעו ישראל שבכוונת ה' יתברך להוציאם לעולם לארץ ישראל, ושלא יחזרו לראות את מצרים עוד, ואם כן איזה היתר היה להם בדבר לשקר בדברים אלו את אנשי מצרים הרעים?

ותשובה לזה, הביא מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, בשם הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל (בספרו בן איש חיל, ח"א דף לז ע"ג), על פי משל, לאדם אחד שעבר על החוק, וגזר עליו המלך גזר דין מות, אך דרכם היתה, שקודם שיוציאו את הנידון למות, יביאוהו לפני המלך בכדי שיוכל לבקש מאת המלך כל מה שירצה, על פי חוק.

והנה, כאשר הביאוהו אצל המלך, שאל אותו המלך, מה תבקש שאעשה לך קודם גזר הדין? לקח הנידון למות צלוחית אחת מזכוכית, מלאה יין, שהיתה מונחת על שלחנו של המלך, ואמר למלך: רצוני, לשתות את כל היין הזה, בהיותי יושב על גג ארמון המלך, וצופה אל הנוף הנפלא הנשקף ממנו. אולם אני מתיירא, פן אפחד מאד מהממונים עלי מטעם המלך, שחרבותיהם שלופות בידיהם, ולא אוכל לשתות את היין הזה בשלוה, לכן אבקש מהמלך, שישבע לי שלא יהרגוני עד שאשתה את כל היין הזה שבצלוחית בנחת…

וישבע לו המלך כאשר ביקש מאתו,  ויצו המלך להעלותו  על גג הארמון והצלוחית  בידו,  לשתות את היין שבתוכה בהשקט ובטח, וכן עשו. העלוהו לגג הארמון, והנה הוא עולה במדרגות הגג, עשה עצמו כאילו נכשל, ויפול ארצה, ותפול הצלוחית לארץ ותשבר, וישפך היין כולו. ויחזירוהו אצל המלך לראות מה יאמר עתה מאחר והיין נשפך, ורצו להביא לו בקבוק אחר של יין. אולם הנידון אמר, הביאו לי את היין שהיה בצלוחית ואשתהו. ויאמר למלך, אדוני המלך, עתה אני רואה שצריך אתה לפטור אותי מכל גזירה, מאחר שנשבעת שלא יהרגו אותי עד שאשתה את כל היין שבצלוחית, וכעת היין אינו קיים, ואיך תקיים את שבועתך? ויתן לו המלך כתב חנינה, ויפטרהו לשלום…

והנמשל, כי ראה ה' יתברך, הצופה והמביט עד סוף כל הדורות, שלא יחזרו עוד ישראל למצרים להשתעבד, כי אחר יציאתם ממצרים, ירדוף אחריהם פרעה וכל חילו, וכולם יטבעו בים סוף, בעונש מה שעשו לישראל, שהיו מטביעים את בניהם ביאור, וכמו שאמרו רבותינו, "בקדירה בה בישלו, בה נתבשלו". וכיון שנאבדו המצרים מן העולם, שוב לא היה לבני ישראל למי להחזיר את כלי הכסף וכלי הזהב, וכמו כן לא היה להם לאן לחזור אחר דרך שלשת ימים במדבר, הואיל וכל אנשי מצרים היו עתידים לטבוע בים.  וכענין הצלוחית שנשברה ונשפך היין.

…………………………………………

נס "טבע" המים !

וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם (פרק טו פסוק ח')

כידוע, טבעם של כל החומרים בעולם הוא להתפשט בחום ולהתכווץ בקור. משום כך, למשל, משאירים מעט רווח בין פסי המתכת במסילת הברזל, למניעת התעקמות הפסים כאשר הם מתפשטים מחום החיכוך עם גלגלי הרכבת. כלומר, עם עליית הטמפרטורה הולך החומר ומתפשט ונפחו גדל, ועם ירידת הטמפרטורה הוא הולך ומתכווץ ונפחו מצטמצם. חוק טבע בסיסי זה שולט בכל החומרים בעולם ללא יוצא מן הכלל, ככל "חוק טבע" אחר שכשמו כן הוא – מוטבע בעולם (מלשון "הטבעת מֳטְבֵּע"). אולם למרבה התדהמה מתברר כי בניגוד לכל החומרים בעולם, בטווח הטמפרטורות ארבע עד אפס מעלות, כאשר המים מתקרבים לנקודת הקפיאה, הם מפסיקים להתכווץ. ואם לא די בכך, הרי הם מתחילים אז להתנהג כאילו מחממים אותם! הם הולכים ומתפשטים, ומתרחבים, ונפחם גדל והולך! הכיצד יתכן?

לאנשי המדע אין הסבר איך קורה הדבר, ובמה  שונים  המים  משאר  החומרים  בעולם.

אך הם מבינים היטב מדוע מתרחשת התופעה העל-טבעית הזאת, שהיא מעין נס! מתברר כי ללא נס המים לא היה קיום לתושבי העולם! אילו המים היו ממשיכים להתכווץ  בהגיעם לנקודת  הקפיאה, ונפחם היה הולך וקטן ככל החומרים שבטבע, היה הקרח כבד מן המים, והוא היה שוקע כמובן. ואילו שקע הקרח שבעולם, הרי בתקופות הקור היו מי התהומות במקומות רבים בעולם הופכים לגושי קרח אדירים,  וכל יצורי המים שבתוכם היו גוועים. אך לא די בכך.. אלמלא "נס המים", גם ים הקרח הצפוני היה קופא אף הוא מידי חורף עד קרקעיתו, וכל מרחביו העצומים היו הופכים לגושי קרח אדירים. בהגיע הקיץ, היו קרחונים אלה מפשירים וגורמים ליצירת זרמי מים אדירים שהיו מציפים את היבשות ומטביעים כליל את יושביהם. האין זה פלא עצום? החומר היחיד שלמען קיום העולם הכרחי שהוא יתפשט בקור, בניגוד לחוק הטבע הכללי, הוא המים! ואכן רק המים מתנהגים כך, ורק בהגיעם למצב בו התנהגותם לפי חוק הטבע הכללי תזיק לעולם.

לאנשי המדע אין הסבר כיצד קורה הדבר. אולם אנו יודעים את הכתוב: "כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי, הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד!" (תהילים לג ט'). הוא שברא את העולם וחקק את חוקי הטבע שהוטבעו בעולם, הרי שהוא גם דאג לקיום העולם אשר ברא. ועבורו, הן הטבע והנס שווים. שהרי זה וזה מתרחשים ומתבצעים בגלל ציוויו ועל פי הוראותיו.

[מתוך הספר "המהפך" להרב זמיר כהן שליט"א]

…………………………………………

יציאת מצרים מזווית מדעית