האם הרב חושב שאסכים להפסיד סכום שכזה מדי שבת בשבתו? שאל בעל החנות, השיב לו החפץ חיים: "ולהפסיד את בית החרושת כולו בשל חילול השבת זה עדיף בעיניך?" 

החפץ חיים – באדיבות אתר "דרשו"

הרב אברהם פוקס

באחד ממסעותיו הגיע מרנא החפץ חיים אל העיר ריגה בירת לטביה, בה היה מפעל ענק שרבים מבני העיר היו מועסקים בו, אלא שבעל המפעל היה יהודי הרחוק מתורה ומצוות והתעקש להשאיר את המפעל פתוח בשבת על כל עובדיו רחמנא לצלן. שמע זאת החפץ חיים והלך לדבר על לבו של בעל המפעל ולהסביר לו את גודל עוון חילול שבת שנגרם בעטיו – לו עצמו ולעובדיו הרבים.

בעל המפעל אטם את אוזנו ולא שת לבו כלל לדברי התוכחה של החפץ חיים, ואמר: "בכל יום שהמפעל פתוח אני מרוויח סך ארבעת אלפים רובל, האם הרב חושב שאסכים להפסיד סכום שכזה מדי שבת בשבתו?"

השיב לו החפץ חיים: "ולהפסיד את בית החרושת כולו בשל חילול השבת זה עדיף בעיניך?".

"וכי למה הרב חושב שאפסיד את כל המפעל?", תמה המנהל בפני החפץ חיים, שהשיב מיניה וביה "הלא פסוק מפורש הוא: 'ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות'. מדוע היתה התורה צריכה לומר מה נעשה בשאר ימות השבוע, אם כל מה שבאה לומר זה איסור מלאכה בשבת?…"

אלא ביאר החפץ חיים את הפסוק: "כך אמרה תורה: רצונך שתהיה לך עבודה ששה ימים? שבות ממנה בשבת! שאם לא כן, גם בששת הימים לא תוכל לעבוד".

השיב בעל המפעל בלעג: "וכי סבור הרב שפסוק בחומש מחזיק את בית החרושת שלי?!"

בלית ברירה עזבו החפץ חיים בצער רב והמשיך לדרכו, והנה לא עבר זמן רב, והבולשביקים השתלטו על רוסיה ועל כל סביבותיה, ולקחו את המפעל לידיהם. המנהל עצמו נאלץ לברוח בערום ובחוסר כל, אך זכה להכיר באמת ובעונשו, ושיגר מכתב לחפץ חיים בו כתב: "אכן פסוק אחד בחומש קבע את גורלו של המפעל".