החוק העוברי

החוק העוברי הוא אחד העקרונות הבסיסיים בשפת גוף. החוק משווה בין תנוחת עובר/תינוק לבין כללים המיושמים בקריאת השפה הלא מילולית.

כפי שאנחנו מכירים, העובר נמצא בתוך הרחם של אימו כאשר גופו מכופף ומוכנס אל תוך עצמו, הוא מנותק מהסביבה החיצונית. כאשר הוא נולד, הוא משחרר את ידיו ורגליו בהדרגה, אולם עדיין גופו מקופל אל תוך עצמו. כלומר, תינוק, בשלבים הראשונים של חייו הוא ייצור "אנטי חברתי" – רק לוקח, רק מקבל. שימו לב עד כמה קשה לקחת חפץ מתינוק, הדבר דורש ממנו תהליך שקשה לו עדיין.

עם שלבי ההתפתחות התינוק הופך לזקוף יותר מבחינה פיזית, מיום ליום הוא מפתח הסתגלות ומתחבר לסביבה, לחפצים, לאנשים ועוד. כך הוא מתחיל לעבור תהליך "חברתי". – נותן ולוקח, מקבל ומוסר, משתף ומשתתף.

האם שמתם לב עד כמה קשה לפעוט לשחק בכדור את המשחק "מסירות"? קשה לו למסור את הכדור בחזרה, הוא מעדיף לקבל את הכדור ולא למסור אותו. מבחינתו זוהי פרידה מחפץ (כאן נכללים כל סוגי הפרידות למיניהם והסתגלויות לשינויים, כגון: הורדת שן, גזירת שיער, קציצת ציפורניים ועוד…)

כיצד מיישמים את החוק העוברי בשפת הגוף?

צורת העמידה והפנייה של האדם לעולם כלפי הסביבה/החוץ משקפת את האופן שבו הוא מתקשר עם הזולת.

ברגע שאנו רואים אדם מוכנס בתוך עצמו וראשו כפוף ומוכנס בין כתפיו, משמע כי הוא אינו מוחצן, פחות חברותי ופחות מתקשר בקלות עם הסביבה מאדם שראשו זקוף למעלה.

בברכה,

  אורית גמליאל  

מאבחנת ותרפיסטית רב תחומית ומרצה בקמפוס החרדי תילתן בת"א.