הלכות לשון הרע הלכה יומית

ב' שבט

רכילות , דעות שליליות
היות וכל אמירה העלולה לעורר מדנים בין יהודים נחשבת בגדר רכילות, אסור לומר ליצרן או למפיץ שפלוני אינו אוהב את מוצריו. כך הדבר אפילו כשאותו מוצר בדרך כלל בלתי מקובל. בדומה לכך, אסור לומר לדרשן או מרצה שהרצאתו לא מצאה חן בעיני פלוני או בעיני מספר אנשים. וכן אסור לומר לסופר או לאמן שאנשים מסוימים אינם מעריכים את עבודתו (אלא אם כן הדבר נחוץ בהחלט לתועלת).

ג' שבט

רכילות , ידידים וקרובים
סביר להניח שאנשים אינם מחבבים את אלו המדברים סרה בידידיהם או בקרוביהם. לפיכך, לספר למישהו שפלוני דיבר בגנות ידידו או קרובו הרי זה לספר רכילות.
חשיבות רבה יש לכלל זה כשהמדובר בילדים. למדנו שמותר לאדם לספר על התנהגותו הרעה של ילד אם הן המספר והן השומע לא ישנו את דעתם על הילד עקב כך. היות והתורה רואה ילדים כאשמים בגלל מעשיהם רק במובן מוגבל, הסיפור על התנהגותם נחשב כגנות רק אם אנשים נוהגים לראות את התנהגותם כגרועה. בכל זאת, תופעה נפוצה היא שהורים או סבים נוטרים טינה למי שמספר לאחרים על התנהגותו הבלתי – ראויה של בנם או נכדם. על כן, יהיה זה בגדר רכילות לספר להורים או לסבים שמישהו דיבר בגנות התנהגותו של הילד.

ד' שבט

רכילות , עוקצנות ולעג
אסור לספר לאדם החבר בקהילה מסוימת או בארגון מסוים, או בן למשפחה מסוימת שמישהו דיבר בלעג על קהילתו  ארגונו או משפחתו,  שהרי זו רכילות. הוא הדין גם במקרים בהם בני הקהילה, הארגון או המשפחה רגילים להתבדח על עצמם דרך קבע. אף כי אנשים מוכנים להתבדח על עצמם, הרי הם נפגעים כשהם שומעים זאת מפי אחרים.
הוא הדין ביחס לבתי ספר. תלמידים הרגילים להתבדח על כיתתם או על בית ספרם, לרוב נפגעים כאשר זרים מתבטאים כך על מקום לימודם. לפיכך, יהיה זה משום סיפור רכילות אם יספרו לתלמידים שמישהו דיבר בגנות בית ספרם.
(יש לציין שכאשר תלמידים מתבדחים על בית ספרם, בדרך כלל כרוכים בכך דיבורי לשון הרע או לפחות אבק לשון הרע).

—