הלכות לשון הרע הלכה יומית

כ"ג כסליו

לשון הרע: תועלת – סיוע לקרבן , מתן עצה
הכללים דלעיל מתייחסים ליוזמתו של אדם להציע שידוך,  מקום עבודה או שותפות עסקית, ההלכה רואה באדם כזה נותן עצה, ודורשת ממנו שלא להציע הצעה שיש מקום לחשוש שלא תהיה לטובת מי מן הצדדים.
כללים דומים חלים על מי שלא העלה את ההצעה, אבל אחד מן הצדדים פונה אליו ומבקש את עצתו. גם עליו נאסר לתת עצה שאינה הוגנת לצדדים המעורבים. למעשה, אחריותו אפילו גדולה יותר מזו של השדכן, בעוד שהשדכן רק מציע את השידוך, הרי היועץ לרוב מביע דעה על הצעת ההתקשרות ודעתו עשויה להשפיע ביותר על החלטתו הסופית של אותו צד.
אין להתייחס בקלות לנושא של מתן עצות. אדם אינו מדריך אחרים אלא אם כן הוא מאמין שהוא מבין את המצב לאשורו ויש לו את ההבנה וניסיון החיים הנדרשים כדי להדריך את הפונה אליו. לעולם אל יעודד אדם הצעת שידוך שאין לו כל ידיעה בו אך ורק כדי לראות שפלוני "סוף סוף מתחתן". מותר לעודד שידוך רק כאשר מאמינים בכנות שההצעה היא לטובת שני הצדדים.
לפיכך, בעוד שמחויבותו הקודמת של היועץ היא כלפי אותו צד הנועץ בו, אסור לו לדרבן שידוך כשידוע לו בוודאות  שהשידוך יהיה לרעת הצד השני. יהיה בכך משום דיבור לשון הרע באופן של דיבור מן הסוג הגורם נזק לזולת.
אסור ליועץ למנוע התקשרות בין צדדים אלא אם כן התנגדותו מבוססת על ידיעות ממקור ראשון שנבדקו ונותחו היטב היטב.
לבסוף, אם יועץ עודד את הפונה אליו להמשיך בשידוך מסוים אך הלה התעלם מעצתו, אל יסיק מכך שאותו אדם "פשוט אינו רוצה להתחתן", או "בלתי מסוגל להיכנס למחויבות" או ש"יש לו ציפיות בלתי מציאותיות". קביעות כאלה משמעותן דיבור לשון הרע ואולי הוצאת שם רע.

כ"ד כסליו

לשון הרע: תועלת – סיוע לקרבן , מסירת מידע
שלא כמו השדכן או היועץ , כשפונים לצד שלישי בשאלות מוגדרות על אחד מן הצדדים אין הוא משיא עצות . לפיכך לא יהיה ענינו העיקרי שלא לתת עצה שאינה הוגנת. אחריותו העיקרית היא לענות ביושר ולהימנע מלדבר מה שעלול להיחשב כלשון הרע ,
אם הוא נשאל האם לצד השני יש חסרון מסוים, בודאי שנכון יהיה לספר את האמת. למשל, אם שואלים אותו על אופיו של פלוני, והוא יודע שהלה מהיר חימה, הוא חייב לגלות זאת לתועלת. מובן שנדרשים כאן התנאים לסיפור דברים מסוג זה (ידיעות מכלי שני יש להציג כמידע מכל שני, נדרשת כוונה לתועלת, מותר לספר רק מה שמדויק ונחוץ ).
אם, בכל זאת, מבקשים מאדם מידע שמבחינה אובייקטיבית אינו נוגע לעניין אך הוא חשוב בעיני השואל, הרי הוא ניצב בפני בעיה: מתן המידע הוא בעצם סיוע להפרה בלתי מוצדקת של הצעת שידוך העשוי להצליח. מאידך האדם אינו רשאי להוליך שולל את אותו צד על ידי מתן מידע כוזב, ובעשותו כך הוא משפיע על עתידו של אותו אדם מבלי ידיעתו. החפץ חיים מציע במקרים כאלו להסתפק באמירה "אינני יודע" (בהמשך נברר מדוע אין זה בגדר שקר).
בסיכומו  של דבר, אם לדוגמא בחור טוב עומד על כך שבת זוגתו תהיה צעירה ממנו לפחות בארבע שנים, אחת שמעולם לא נכשלה בשום מבחן בבית הספר היסודי, אשר תתאים לאיזה שהוא תנאי בלתי סביר. כאשר פלוני נשאל על כך, עליו פשוט לענות "אינני יודע".
מכל מקום, אסור לשדכן להציע לו מישהי שאינה מתאימה לתנאים הללו מבלי להתייעץ תחילה עם רב.

כ"ה כסליו

לשון הרע: תועלת – סיוע לקורבן , דעות אישיות
השאלות שקשה ביותר לענות עליהן הן שאלות סובייקטיביות אודות בני אדם: "האם הוא תלמיד חכם"? "האם הבחורה נבונה"?
המושגים הללו יחסיים הם, שהרי באיזו נקודה נחשב בחור ישיבה "לתלמיד חכם"? כיצד מודדים תבונה? העדר קנה מידה ברור ומוגדר הוא בעיה גם לגבי רוב תכונות האופי ומקשה מאוד על קביעת הערכות מדויקות בתחומים אלו. יתרה מזו, ראינו שאסור לספק מידע העלול לחבל במימושו של שידוך אלא אם כן יש באותו מידע בסיס מספיק לכך. כיצד יוכל אדם להיות בטוח באמת שהנקודות הכלולות בשאלה מעמידות בספק את התאמתו של השידוך? כיצד אפשר אפוא לספק בהלכה את המידע שנתבקש למסור?
ברור שלא יהיה זה מן התבונה שאחד הצדדים יפנה בבקשת  מידע מסוג זה אל מכרו.
למעשה החפץ חיים אומר שבירורים כאלה אינם ראויים לתשובה. מכל מקום, אפשר להביא שאלות כאלו לפני רב, ראש ישיבה או מנהל סמינר וכיוצא באלו, שיש לו החכמה והניסיון הדרושים להערכה נכונה של מצבים והוא יוכל לתת את התשובה הנכונה. אנשים אחרים המתבקשים לענות על שאלות מעין אלו, טוב יעשו אם יפנו את השואל אל הסמכות המתאימה.