הלכות שבת -הלכות מבשל – בישול אחר אפיה
בישול אחר אפיה – לספרדים
א. לדעת הספרדים: כשם שאין בישול אחר בישול בדבר שרובו יבש, כך אין אפיה אחר אפיה, או בישול אחר אפיה, או בישול אחר קליה, או בישול אחר טיגון, כי כל דבר שנעשה ראוי לאכילה לגמרי, שוב אין בו בישול אם רובו יבש.
ב. לפיכך מותר לתת לחם או מצה וכדומה לתוך מרק רותח אפילו כשנמצא בכלי ראשון לאחר שהורידוהו מן האש.
בישול אחר אפיה – לאשכנזים
א. לדעת האשכנזים: יש בישול אחר אפיה, ובישול אחר טיגון, ובישול אחר קליה. וכן להיפך, יש אפיה, צליה או טיגון וקליה אחר בישול.
ב. לפיכך אסור לתת לחם או מצה וכדומה לתוך מרק רותח, וכן אסור לטבול ביסקוויטים וכעכים בתוך תה, אפילו כשנמצאים בכלי שני כל זמן שחמים ביד סולדת בו, וכל שכן שאסור לערות עליהם מכלי ראשון.
וכאשר העבירו את המרק לצלחת על ידי מצקת, נחשבת המצקת לכלי שני, והצלחת לכלי שלישי ויהיה ניתן לתת את הלחם וכדומה במרק שבצלחת.
בישול אחר אפיה
א. שקדי מרק או אטריות מטוגנות בשמן עמוק הנמכרות כשהן מוכנות לאכילה, מותר לתתם אפילו בכלי ראשון רותח כשאינו עומד על גבי האש, מאחר והטיגון בריבוי שמן נחשב לבישול, וחוזר הדין של אין בישול אחר בישול.
ב. קרוטונים, יש המטוגנים בשמן עמוק ודינם כשקדי מרק הנ"ל, ויש שרק נאפו ללא טיגון ודינם כדבר האפוי, שלספרדים אין בישול אחר אפיה ומותר לתתם במרק רותח, ולאשכנזים יש בישול אחר אפיה ואסור.
עשיית צנימים לאשכנזים
א. כשם שאין בישול אחר בישול כך אין אפיה אחר אפיה, ואף על פי כן לדעת האשכנזים אסור להניח לחם על גבי הפלאטה או בסמוך לאש בכדי שיעשה לצנימים, משום "מכה בפטיש" (כי הוא הופך את הלחם לצנים).
ב. אמנם, מותר להניח לחם קפוא כדי להפשירו על המיחם או הפלאטה במקום שלא יוכל להצנימו. אך יש להקפיד לנער את גושי הקרח הנמצאים על הלחם בכדי שלא יעבור על איסור בישול בהם.
עשיית צנימים – לספרדים
א. לשיטת הספרדים אין דין "מכה בפטיש" באוכלים, ועל כן מותר לתת לחם על גבי הפלאטה וכדומה בכדי לעשותו צנימים יבשים, וגם לבישול אין לחוש מאחר ואין אפיה אחר אפיה, והמחמיר בזה תבוא עליו ברכת טוב.
ב. ולשיטתם גם אין צורך לחוש למעט קרח שיש על גב החלה ואינו צריך להסירו.
יישר כח!מאמר יפה. כתבתם שכאשר העבירו את המרק לצלחת על ידי מצקת, נחשבת המצקת לכלי שני, והצלחת לכלי שלישי… אשמח,ברשותכם, לדייק אתכם קצת ע"פ שו"ת מנחת יצחק (ה, קכז, ג) שתירץ סתירה בדברי המשנ"ב (בתוך סימן שיח -בין ס"ק פז לס"ק מה). וז"ל המנחת יצחק: הנה פשוט, כיון דיש פלוגתא, אם כף שתחבו לכלי ראשון, יש לו דין כלי ראשון, כמבואר בטו"ז שם (סעיף י"ג, וביו"ד סוס"י צ"ב), ממילא הוי ספיקא דדינא, על כן בספק שבין כלי ראשון לשני החמיר, ובספק שבין כלי שני לשלישי הקל, והחילוק מובן. עכ"ל.
כלומר: באמת את הצלחת נחשיב לכלי שלישי, אך את המצקת נחמיר להחשיב ככלי ראשון. דין המצקת תלוי במח' המהריל והטז אם דינו ככלי ראשון או ככלי שני ולכן, מאחר ומדובר בספק דאורייתא – אזלינן לחומרא ומחמירים להחשיב את המצקת ככלי ראשון. אולם מפת הספק -הצלחת יהיה ספק כלי שני ספק כלי שלישי -שם נלך לקולא ונחשיבו לכלי שלישי דאיירי בספק דרבנן.