הלכות טוחן (סימן שכ"א)

הקדמה

איסור טוחן הוא בלקיחת גוף אחד והפיכתו לחלקים קטנים. ולכן הטוחן גרעיני תבואה או תבלין, הרי זה אב מלאכה וחייב חטאת.

איסור טוחן הוא בין שטוחן בכלי המיועד לכך (כמדוכה אפילו שאיננה חשמלית או פומפיה וכדומה) ובין שעושה זאת בידיו, ואפילו על ידי פיו אם אינו לועס לצורך אכילתו או להאכיל לתינוק אלא לצורך ריסוק בלבד יש בזה איסור טוחן.

מלאכת טוחן שייכת אף בדברים שאינם מאכלים, כגון המפרר רגב עפר, או שוחק מתכת או עץ על מנת להשתמש בנסורת שלהם.

אין חילוק באיסור טוחן בין שוחק גוף אחד לפירורים קטנים נפרדים (כטחינת תבואה לקמח וכדומה), לממעך על ידי לחיצה, אף כאשר הדבר הנימוך נשאר מחובר (כמעיכת פירות וירקות וכד').

בחיתוך ירקות או פירות הראויים לאכילה כמות שהן חיים בסכין וכדומה דק דק ישנה מחלוקת בפוסקים האם עובר משום טוחן .

מכשיר המיועד

כל הכלים המיועדים לטחינה או לקציצה, כגון: מטחנה אפילו ידנית (שאיננה חשמלית), מכתשת או פומפיה (מגרדת) אסור להשתמש בהם בשבת בכל אופן שהוא.

איסור שימוש בכלים אלו הוא בין לגידולי קרקע כפירות וירקות, ובין לשאר מאכלים כגבינה וכדומה שאסור לגררם בפומפיה ובשאר כלים.

איסור הקיצוץ והטחינה בכלי המיועד לכך הוא אף אם בדעתו לאכול לאלתר את האוכל שיקצוץ או יטחן.

מקצץ ביצים – הוא כלי שיש בו שורת להבים המרוחקים זה מזה המותקנים במסגרת, שעל ידי לחיצת הלהבים על הביצה היא נחתכת כמספר הלהבים, מותר לחתוך בו בשבת.

כמו כן מותר לפרוס גבינה קשה בסכין המיוחדת לפרוס דק, ואין בפריסה זו משום איסור טוחן.

מאכל שאין גידולו מהקרקע

 יש חילוק בין אוכל שהוא מגידולי קרקע לאוכל שאין גידולו מהקרקע. וכן את ההבדל בין אוכל שהיה טחון פעם לבין אוכל שלא היה טחון מעולם.

אוכלים שאינם מגידולי קרקע מותר לטוחנם, אולם לא בכלים המיועדים לכך. ולכן מותר לרסק במזלג או לקצוץ דק דק היטב ביצה או בשר או דגים המבושלים, אפילו כשאינו מתכוין לאוכלם לאלתר.

טוחן אחר טוחן

מאכל שמכינים אותו מחומר טחון, כגון: לחם, מצה, בסקויטים, סוכר גבישי, מלח דק שנעשה לגוש מחמת הלחות, שוקולד וכדומה, מותר לחזור ולפררם בשבת בכלי "שאינו" מיועד לכך, אפילו כשאין כוונתו לאכלם לאלתר.

הוא הדין גלולה העשויה לרפואה בשעת הצורך, מותר לפוררה בשבת.

אולם, מלח גס וכדומה, שלא נטחן לעולם (אלא נחצב מאבן המלח או נצבר ממקום גידולו בגודלו זה) וכן תבלינים שלא נטחנו (כגרגרי פלפל שחור, כמון וכד')  אין לפררם אלא אם כן יתקימו ב' תנאים: א. הכתישה תעשה ב"ידית" הסכין או ב"ידית" המזלג וכד'.    ב. הכתישה תהיה על גבי צלחת או שולחן ולא בכלי שהדרך לכתוש בתוכו.

דילול דיסה וכדומה

דייסת סולת, אורז או קורנפלור (קמח תירס) וכדומה שהוכנה מערב שבת, והיא יבשה, מותר לצקת עליה בשבת מים חמים אפילו מכלי ראשון, ולערבבה בכדי לדללה, ומותר אף לפורר את הגושים שבה בעזרת כף בצלחת. אך אין להוציא את הגושים לבדם מהדייסה אלא אם בדעתו לאוכלם לאלתר, משום איסור בורר.

דיסה דלילה ונזילה צוננת, מותר ליצוק עליה מים חמים אך ורק מכלי שני.

גידולי קרקע – לאשכנזים

פירות או ירקות ושאר גידולי קרקע כשאינם מבושלים, אסור לרסקם או לחותכם דק דק, אלא יחתכם חתיכות גדולות קצת, ויקפיד לחותכם סמוך לסעודה.

אמנם, החותך דק דק לצורך קטן או זקן המתקשים באכילתם, יש לו על מי לסמוך, ובלבד שיעשה זאת סמוך לסעודה ממש.

פירות חיים, כבננה, אבוקדו וכדומה, אין למרחם על פרוסת לחם וכדומה משום איסור טוחן, אלא אם כן הם רכים מאוד עד שאם ימשוך במקצת הפרי אין השאר נגרר אחריו שאז אין בזה איסור טוחן.

כמו כן אסור לרסק בננה או עגבניה וכדומה אע"פ שנשארים כגוש אחד מחמת הלחות העצמית שבהם. וכשעושים זאת למתקשים לאכול (כזקן או קטן) מותר, ובלבד שיתקימו ב' התנאים: א. ימעך בשינוי גמור, בכף או בידית המזלג ולא בשיניו.   ב. יעשה סמוך לאכילה.

 פירות וירקות שנתרככו מאוד מחמת בישולם והם נוחים לריסוק, אין בהם משום איסור טוחן, ומותר לרסקם ולמורחם כדרכו בשיני המזלג וכדומה.

אף פירות וירקות אלו אסור להעבירם דרך מסננת וכדומה בכדי לרסקם, מאחר והם כלים המיועדים לטחינה ולריסוק.

גידולי קרקע – לספרדים

ירקות ופירות הנאכלים כמות שהם חיים, מותר לחותכם אפילו דק דק בין לעצמו ובין לאחרים על דעת לאכלם לאלתר. ויש נוהגים ממידת חסידות לחתוך חתיכות גדולות קצת, אע"פ שאין זה מן הדין המחמיר תבוא עליו ברכה.

וכמה הוא לאלתר? כשיושב בסעודה מותר לקוצצם לצורך הסעודה אפילו תמשך שעות רבות. ואם עדין לא יושב בסעודה, יש להקפיד בסמוך לסעודה ממש.

חתך דק דק

אם חתך ירקות או פירות דק דק בדרך איסור (כגון שחתך שעה או שעתיים קודם לסעודה), אף על פי שנפסק להלכה שעבר על איסור טוחן, אין הירקות או הפירות נאסרים, ומותר לאכלם בדיעבד בשבת.

לספרדים שמותר לחתוך דק דק סמוך לסעודה, אם קצץ סלט לסעודה ונותר לאחר סעודתו, אין בכך כלום, מאחר וקצץ בהיתר, ובלבד שלא יערים ויחתוך מראש כמות גדולה שיודע מראש שישאר אף לאחר הסעודה.