הרב אלעזר מנחם מן שך זצ"ל

הרב אלעזר מנחם מן שך (י"ט בטבת ה'תרנ"ח, 13 בינואר 1898[2] – ט"ז בחשוון ה'תשס"ב, 2 בנובמבר 2001) היה ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ולאחר מכן של דגל התורה. משנות השבעים הנהיג את הציבור החרדי-הליטאי, אשר ראה בו את "גדול הדור".

הרב שך היה חניך ישיבות ליטא בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה ובמהלכה. בגיל 23 התמנה לראשונה כר"מ, ומאז לימד תורה במשך כשבעים וחמש שנה, בישיבות בליטא ובישראל. פריצתו לקדמת ההנהגה התורנית והציבורית החלה בשנות ה-60. במשך כשלושה עשורים הוא נחשב הסמכות הרוחנית והציבורית העליונה בציבור החרדי-הליטאי. הוא העצים את חשיבותן של "דעת התורה" וההשקפה התורנית בתודעת הציבור החרדי. יזם הקמתן של ישיבות רבות בישראל ושימש נשיאן ופטרונן. במקביל גיבש את הציבור הליטאי כקבוצה. ייסד את מפלגת דגל התורה, את העיתון "יתד נאמן" ואת מערכת הכשרות "שארית ישראל".

ביוגרפיה
תקופת ליטא
נולד בעיירה ואבאלניק, בפלך קובנה שבליטא, בן רביעי במשפחה בת תשעה ילדים. אביו, עזריאל שך, היה סוחר תבואה וקמח. האם, בת שבע לבית לויטן, היא בתו של הרב ישראל מאיר הלוי לויטן מפומפיאן. אחיה הם הרב בן ציון לויטן והרב אשר ניסן לויטן.

בינקותו חלתה אמו ונלקחה מחוץ לעיירה. הוא נלקח לביתו של רב העיירה, והרבנית הייתה לו לאומנת עד להחלמתה של האם. בהיותו ילד בן חמש צעד לבדו ברחובות העיירה בליל יום הכיפורים וקבוצת צוענים שנקלעה למקום חטפה אותו וניסתה להימלט, אך כמה מבנות העיירה נחלצו להצילו. מאז מדי מוצאי יום הכיפורים ציין את "יום ההצלה" שלו בחלוקת משקה "לחיים".

פוניבז'
בשנת תרס"ט (1909), בהיותו בן 11, החל ללמוד בישיבה שבעיר פוניבז' אצל הרב יצחק יעקב רבינוביץ. באותה תקופה נהג להאזין לשיעוריו היומיים של הרב נפתלי הרץ קרצ'מר בספרו "נועם המצוות" על תרי"ג מצוות, שנמסרו לתלמידים צעירים בישיבה שהקים הרב קרצ'מר בפוניבז'.

סלובודקה
בשנת תרע"ג (1913) עזב את פוניבז'. למשך תקופה קצרה למד בישיבה בעיירה שקודוויל שבמחוז טבריג, אצל הרב שאול זקש והרב אליהו בער קאץ[4]. באותה שנה עבר ללמוד בישיבת סלובודקה. מקומו בבית המדרש היה בסמיכות למקומו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה". עם הזמן יצר עמו קשר קרוב והחשיבו כרבו. כעבור זמן החל לשמוע בקביעות את שיעוריו של ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין. בתקופת לימודיו בישיבת סלובודקה זכה לביקוריו של הרב יהודה לייב פורר, רבה של עיירת הולדתו וואבלויניק.

וואבוילניק
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבו תלמידי ישיבת סלובודקה את הישיבה מחשש שיגויסו לצבא. אלעזר מנחם מן שך החליט לשוב לביתו בוואבוילניק, לאחר חמש שנים שלא התראה עם משפחתו. בתקופת שהותו שם, מחודש אלול תרע"ד עד סוף חורף תרע"ה, למד יחד עם קבוצה של תלמידי ישיבה בבית המדרש המקומי. הם שמעו שיעורים מפי רב העיירה, הרב יהודה לייב פורר, וכן מפי הרב יחזקאל ברשטין, ראש ישיבת "אור ישראל" בסלובודקה ומחבר הספר "דברי יחזקאל", ששהה בבית חותנו תושב המקום.

סלוצק
בשנת תרע"ה (1915), בעצת הרב יחזקאל ברשטין, עזב הרב שך את וואבוילניק ונסע ללמוד בישיבת סלוצק. במשך תקופה ארוכה הוא למד בתנאי דחק קשים במיוחד. הוא סבל מחרפת רעב, לגופו הייתה חולצה אחת, והוא לא הסתפר במשך שנה וחצי. כעבור זמן הוזמן לביתו של ראש הישיבה, הרב איסר זלמן מלצר, ומאז החל הקשר האישי בין השניים. הרב מלצר הקצה לו בביתו פינה ללימוד וללינה. הוא מינה אותו ללמוד עם קבוצת בחורים תמורת מלגה מסוימת. בין התלמידים היה הרב יחיאל מיכל פיינשטיין.

באותה תקופה פגש את הרב יוסף יוזל הורוביץ, "הסבא מנובהרדוק", שהגיע לישיבת סלוצק כדי להשפיע מרוח תנועת המוסר על תלמידי הישיבה. באותה תקופה פגש הרב שך לראשונה את הרב משה פיינשטיין, שנהג לפקוד את ביתו של הרב מלצר בסלוצק. בשנת תרע"ח (1918) נסע למינסק, שם שהה הרב חיים סולובייצ'יק, והמתין מספר ימים בניסיון לפגוש את הרב סולובייצ'יק, אולם בשל מצב בריאותו הקשה של הרב סולובייצ'יק הדבר נמנע ממנו. במקום זאת הוא פגש בבנו, הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, ובין השניים נוצר קשר, שלימים התהדק מאוד והוא נעשה רבו המובהק.

ר"מ בסלוצק
בשנת תרפ"א (1921), בעקבות השינויים הפוליטיים האזוריים, נאלצה ישיבת סלוצק להתפצל. בסלוצק נותר הרב מלצר, שכיהן גם כרב המקומי, ואילו חתנו הרב אהרן קוטלר עזב עם קבוצה של כחמישים תלמידים והקים ישיבה בקלצק (אנ'). בי' בכסלו תרפ"ב (1921) מונה הרב שך רשמית לר"מ בישיבה בסלוצק.

באדר תרפ"ג (1923), עקב סכנת מאסר של השלטון הקומוניסטי, נמלטו הרב מלצר והרב שך מסלוצק לקלצק ושתי הישיבות אוחדו מחדש.

מיר[
בט"ז באב תרפ"ג (1923) התארס הרב שך עם גוטל גילמובסקי, בת אחותו של הרב מלצר, פרומה רבקה[5] ובעלה בן ציון. כעבור שלושה חודשים, בימים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות תרפ"ד (1923), נערכו נישואיהם בעיירה ניסעוויז הסמוכה לסלוצק. איש מבני משפחתו של הרב שך לא השתתף באירוע הצנוע, שנערך בבית פרטי בנוכחות מניין אנשים. כשושבינו של הרב שך שימש הרב מלצר.

בתקופה שלאחר נישואיו התגורר במיר, מקום מגוריו של חותנו. בתקופה זו התקרב לרבה של מיר, הרב אברהם צבי קמאי, והשניים הרבו לעסוק בדברי תורה. הקשר התורני ביניהם נמשך לאורך השנים בחליפת מכתבים, כמה מהם פורסמו בספרו של הרב שך "אבי עזרי".

 

ראש הישיבה בנובהרדוק
בשנת תרצ"ד (1934) התמנה הרב שך לראשות ישיבת נובהרדוק. משפחתו נותרה בקלצק והוא היה מגיע אליה אחת לכמה זמן. לאחר כשנתיים החליט לעזוב את משרתו – "כי אין פה המקום בעדי מכמה וכמה טעמים".

ראש הישיבה בלונינץ
עוד בשנת תר"צ (1930) פנה האדמו"ר רבי אברהם אלימלך פרלוב מקרלין לרב חיים עוזר גרודזנסקי במכתב שבו הוא מבקשו להציע מועמד מתאים לראשות ישיבתו ששכנה בעיר לונינץ. באותה תקופה הזדמן הרב שך לביתו של הרב גרודזנסקי, בשעה שהתקיימה שם אספת רבנים ובהם האדמו"ר מקרלין. האדמו"ר התרשם מהרב שך והציע לו את התפקיד. הרב שך ביקר בלונינץ, אולם המינוי יצא לפועל רק בסוף שנת תרצ"ה (1935). גם בתקופת כהונתו בלונינץ הוא שהה בה לבדו ומשפחתו נותרה בקלצק. במשך תקופה שימש גם כמשגיח הישיבה ומסר שיחות מוסר לתלמידים.

 

ר"מ ביאנובה
בשנת ת"ש (1940) העתיקו ישיבות רבות את מקומן לווילנה, שהייתה אז תחת שלטון ליטאי עצמאי ומשכה אליה פליטים יהודים רבים. הרב שך שהה עם משפחתו בווילנה וריכז את תלמידי ישיבת קלצק שהגיעו לעיר, אליהם הוסיף כמה מתלמידי ישיבת לונינץ שאף הם הגיעו לווילנה. באותה תקופה נפטרה בווילנה בתו מרים, בת ארבע עשרה. בתקופה זו היו הרב שך ומשפחתו מבאי ביתו של הרב גרודזנסקי.

כעבור כמה שבועות החליט ראש ישיבת קלצק הרב אהרן קוטלר להעתיק את ישיבתו הגולה, שמנתה למעלה ממאתיים בחורים, ליאנובה שליד קובנה. הרב שך כיהן בה כר"מ ומסר שיעורי תורה לתלמידים. בה' באב ת"ש נפטר בווילנה הרב חיים עוזר גרודזנסקי, וכל תלמידי הישיבה ורבניה, ובהם הרב שך, נסעו להלוויה. בשובם ליאנובה נשא הרב שך הספד בישיבה.

עלייתו לארץ ישראל
בעקבות המצב באירופה פתח הרב שך במאמצים להשגת אשרות עלייה לארץ ישראל. בהשתדלות הרב איסר זלמן מלצר הושגו הסרטיפיקטים ובחורף תש"א יצא הרב שך מווילנה דרך מוסקבה לאודסה ומשם לטורקיה ובח' בטבת תש"א הגיע עם משפחתו לארץ ישראל. עוד באותו יום הגיעו לירושלים לבית הרב מלצר ששימש להם אכסניה.

ר"מ בישיבת היישוב החדש-תל אביב
שבוע לאחר שעלה לארץ ישראל הגיע הרב משה אביגדור עמיאל אל ביתו של הרב מלצר והציע למנות את הרב שך כר"מ בישיבת היישוב החדש שהקים בתל אביב, בין השאר בעקבות המלצה על הרב שך שקיבל שנה קודם לכן מהרב חיים עוזר גרודזנסקי. הרב מלצר המליץ לרב שך לקבל את ההצעה והרב שך עבר להתגורר בתל אביב בדירה שכורה בשכונת מרכז בעלי מלאכה.

כעבור כמה חודשים פגש הרב שך את הרב אברהם פרבשטיין ותהה באוזניו מדוע האנשים סביבו תמהים על כך שהוא משמש כר"מ בישיבתו של הרב עמיאל. הרב פרבשטיין הפנה אותו אל החזון איש שהורה לו לעזוב את משרתו לאלתר, תוך שהוא מתבטא "כפי ששמעתי עליכם, הייתה זו פליאה שנכנסתם לשם". ההתנגדות נבעה בשל הביקורת שהייתה לרבנים החרדים על הרב עמיאל, שהשתייך לחוגי המזרחי. בעקבות זאת הודיע הרב שך על פרישתו.

ראש ישיבה בישיבת נובהרדוק-ירושלים

בשנת תש"ב, בהמלצת החזון איש, התמנה הרב שך לראש ישיבה בישיבת "בית יוסף"-נובהרדוק בירושלים, שבראשה עמד הרב בן ציון ברוק, ועבר להתגורר בשכונת כרם בירושלים. התלמידים השתייכו לכל המגזרים בציבור החרדי, ובהם חסידים, ירושלמים ובני עדות המזרח. מלבד התלמידים המקומיים קלטה הישיבה צעירים פליטי השואה. את השיעור היומי היה הרב שך מוסר בעברית, שלא הורגל לה, ואת "השיעור הכללי" מסר ביידיש, כפי שהורגל בישיבות ליטא ורוסיה.

באותה תקופה התקרב לרב מבריסק, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק, שעלה לארץ ישראל כמה חודשים אחריו והתיישב בירושלים.

ר"מ בישיבת לומז'ה-פתח תקווה
בשנת תש"ד נפתחה ישיבת פוניבז' בבני ברק על ידי הרב יוסף שלמה כהנמן. הישיבה החדשה איימה על מעמדה של ישיבת לומז'ה בפתח תקווה, שעד אז נחשבה ישיבה ליטאית מובילה בארץ ישראל. כמה מתלמידי ישיבת לומז'ה שלמדו אצל הרב שך בישיבת תל אביב, ובהם הרב גדליה נדל, פנו אל ראש הישיבה הרב ראובן כץ והציעו לו להביא לישיבה את הרב שך, כדי להפיח רוח חדשה בישיבה. הרב כץ נענה לבקשה והציע לרב שך להתמנות כר"מ בישיבה. הרב שך נענה להצעה. הוא עבר להתגורר בגפו בפתח תקווה ובסופי השבוע היה נוסע אל משפחתו בירושלים, כשאת מרבית הזמן היה עושה בבית הרב מבריסק. בתקופה זו נפל רוב העול הכלכלי על כתפי רעייתו שאף על פי שלא השלימה את לימודי הרפואה טיפלה בחולים.

ר"מ בישיבת קלצק ברחובות
בשנת תש"ז התמנה הרב צבי יהודה מלצר כרבה של רחובות, ובעקבות זאת העתיק אליה את ישיבת קלצק שהקים בפרדס חנה. בשנת תש"ט הוא פנה אל הרב שך, שהיה בן דודו, בהצעה לכהן כר"מ בישיבה והרב שך נענה. במשך ימות השבוע הוא שהה בישיבה, כשאליו מתלווה בנו אפרים שך. בסופי השבוע שב לירושלים. הוא נהג להאריך את הדרך לירושלים ולעבור דרך בני ברק, שם היה פוקד את ביתו של החזון איש. בירושלים הוא הרבה לשהות בבית הרב מבריסק וכן בביתו של הרב יחזקאל לוינשטיין שעלה אז מארצות הברית והתיישב בירושלים. מדי פעם ביקרוהו ברחובות תלמידיו מישיבת לומז'ה ובהם הרב חיים קנייבסקי.

בח' בסיוון תשי"א השיא הרב שך את בתו דבורה עם הרב מאיר צבי ברגמן, תלמידו מישיבת לומז'ה. השדכן היה החזון איש שהכיר מקרוב את הרב ברגמן, אשר בהיותו תלמיד בישיבת תפארת ציון לן במשך שנתיים בביתו של החזון איש.

ראש ישיבת פוניבז'

בשנות ה-50 עם הרב יוסף שלמה כהנמן מפוניבז', בחתונת תלמיד הישיבה שמואל שולזינגר

הרב שך בוחן תלמידים בשנות ה-70
בשנת תשי"ב הזדמן לרחובות הרב מפוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן. הוא ביקר בישיבת קלצק ולאחר שהתרשם מהרב שך הציע לו לבוא ולכהן כראש ישיבה בישיבת פוניבז', לצד עמיתיו הרב שמואל רוזובסקי והרב דוד פוברסקי. הרב שך נענה להצעה. הוא התמנה כראש ישיבת פוניבז' וכיהן בתפקידו במשך חמישים שנה.

לאחר פטירתו של הרב מרדכי דוד לוין, בשנת תשכ"ז, מונה הרב שך לכהן כראש ישיבת עץ חיים הוותיקה, ובמשך שנים רבות היה מוסר בה שיעורים שבועיים במקביל לכהונתו בישיבת פוניבז'. כן היה מוסר שיעורים מדי שבועיים בישיבת גרודנא באשדוד, שנוסדה גם היא על ידי הרב כהנמן, ובאותם ימים הייתה מסונפת לישיבת פוניבז'.

הנהגת עולם התורה הליטאי

כינוס מועצת גדולי התורה של תנועת דגל התורה בביתו
במשך כשלושים שנה, משנות ה-70 ועד שנותיו האחרונות, ניצב הרב שך בעמדה של מנהיג עולם הישיבות הליטאיות. הוא עמד בראש ועד הישיבות והתווה את דרכן של הישיבות הליטאיות בישראל, ובמידה רבה גם בחו"ל. ראשי הישיבות היו נועצים בו בעניינים תורניים, חינוכיים ואישיים. יזם ועודד הקמת ישיבות ברחבי הארץ ובחו"ל, בחלק מהן שימש כנשיא. כמו כן שימש נשיא של מוסדות וארגונים תורניים רבים, ובהם ארגונים של חוזרים בתשובה.

הרב שך ראה את מתכונת הישיבות הליטאיות במזרח אירופה ערך מקודש שאין לסטות ממנו. הוא התנגד בנחרצות לשינויים בסדרי הישיבה, כגון הוספת לימוד הלכה. אף על פי שסבר שימי פגרת "בין הזמנים" ארוכים מדי, התנגד לקיצורם, משום שיש בכך שינוי מהמתכונת שנקבעה בעבר. אסר על תלמידי ישיבות להוציא רישיון נהיגה.

הנהגתו הציבורית ומעורבותו הפוליטית של הרב שך נבנו בהדרגה. כבר בראשית שנות השישים הוזכר שמו בהקשרים פוליטיים והוא נאם בכינוסים. כן התמנה כחבר במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל[דרוש מקור]. בשנת 1972, כאשר כבר היה ראש מועצת גדולי התורה, נודע שמו בציבור הרחב בישראל כאשר בעקבות פרשת האח והאחות קרע קריעה על הרב שלמה גורן והצהיר שהוראותיו אינן הוראות. בשנת 1973 פרש ממועצת גדולי התורה בשל התנגדותו להחלטה שהוביל הרבי מגור על ריצה משותפת בבחירות עם פועלי אגודת ישראל. בהמשך חזר לכהן בראשות המועצה יחד עם הרבי מגור. הוא גם הנהיג גופים מרכזיים שונים ביהדות החרדית ובהם ועד הישיבות והחינוך העצמאי.

מעמדו הציבורי של הרב שך הלך והתבסס עם השנים בקרב החוגים הליטאיים, מכוח אישיותו הכריזמטית ובעקבות המאבקים הציבוריים שניהל. תוך שנים ספורות הפך הרב שך למנהיגו הבלתי מעורער של הציבור הליטאי. לצידו של הרב יעקב ישראל קנייבסקי ("הסטייפלר"), שנודע כצדיק מחולל ישועות בציבור החרדי, וסמך על הרב שך בעניינים ציבוריים.

הרב שך נפטר בליל יום שישי ט"ז בחשוון תשס"ב (2 בנובמבר 2001). הלוויה נערכה ביום שישי, ולמרות היום הקצר השתתפו בה יותר ממאה אלף איש[, שהגיעו החל משעות הלילה מישראל ומהעולם.

הרב שך נטמן בחלקה מיוחדת שקודשה ביום קבורתו, בבית הקברות של נציבי ישיבת פוניבז' בבני ברק. על קברו הוקם אוהל והוא משמש מוקד לעלייה לרגל.

 

מתוך אתר ויקיפדיה