הרב יוסף יחיא משולם זצ"ל

העלייה לארץ ישראל
הרב יוסף משולם יחיא זצ"ל נולד בירח שבט שנת תרנ"ח, בכפר רועאש שבחלקה הדרום מערבי של תימן. בשנת תרע"א הגיע המבשר רבי שמואל יבניאלי ז"ל, שליח מארץ ישראל לתימן ושהה באזור שרעב, שבו שוכן הכפר רועאש. קריאתו של יבניאלי חדרה לליבם של המצפים לגאולה והרב ובני משפחתו החליטו לעלות לארץ באביב תרע"ב. הרב ומשפחתו הופנו בהתחלה למושבה מנחמיה שבעמק הירדן על מנת להשתקע בה, אך אורח החיים הדתי של המשפחה לא תאמו לאורח החיים של המתיישבים במנחמיה. המשפחה ניסתה להתיישב בטבריה אולם בהעדר מניין מתפללים כמנהג תימן החליטה המשפחה להתנחל בקרב אחיהם התימנים בשכונת שערים ברחובות.

על שלושה דברים העולם עומד:

על התורה בחרדת קודש היה נוהג הרב יוסף זצ"ל, בכל מה שנוגע לבית הכנסת שהקים בביתו, שבשבילו היה מקדש מועט. הוא אהב להסתופף בין כתליו, בניהם העמיק בסתרי הזוהר הקדוש, התבודד עם "הנשר הגדול" והפליג עם תנאים ואמוראים בים התלמוד, הגה בדבריהם של צדיקים וגאונים, ועיניו קדמו אשמורות לתיקון חצות, לאמירת סליחות ולפרקי היום יום. לפני שהיה לומד תורה היה מקפיד לטבול במקווה ועל כן דאג ולהתקין בירכתי מגוריו, בזמנו היה זה המקווה הראשון ברחובות.

על העבודה
כיאה לתלמיד חכם הוא למד הלכות שחיטה והוסמך להיות שוחט בודק, אך ליבו לא מלאו לעסוק בכך, והוא עבד בפרדס ברחובות ועבד כמוהל ללא שכר.

ועל גמילות חסדים
עם עליית יהודי תימן בעלייה השלישית, קלט עולים בביתו ברחובות, אשר הקימו צריפים על מגרשו. כמו כן הקצה חדרים בביתו למשפחות עד שיתאקלמו בארץ. עם עליית "מרבד הקסמים" שירת במעש ובעיצה את המתיישבים במושבת קרית עקרון הסמוכה לרחובות בכל הנושאים הקשורים לשירותים דתיים, לרבות עריכת חופה וקידושין, הכנסת תינוקות בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, מינוי שוחטים ובודקים ובכל דבר שלא על מנת לקבל פרס.

בחירתו לרב הראשי לעדת התימנים ברחובות
בשנת תשי"ז נפטר הרב מאיר צדוק מזרחי זצ"ל, שהיה רבם של יוצאי תימן בשערים-רחובות. עיני כל עדת יהודי תימן ברחובות ועיני רבים אחרים, הופנו עתה אל הרב יוסף בן משולם יחיא להיות רועם הרוחני, ואילו הוא שגרס "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות", לא שש לקבל את התפקיד. אולם חזק עליו כבודה של תורה, ורצונם של בני עדתו ובקשתם של אישי תורה וציבור, והוא נבחר והוכתר ברוב ייקר ושמחה בתור הרב הראשי (השלישי) לעדת תימן ברחובות. הרב נמנה בין חברי הרבנות הראשית ברחובות והיה סגן נשיא איגוד רבני תימן בישראל

הליכותיו ואורחות חייו
ביתו שנודע כמקום תורה, שקק חיים והיה גם לבית ועד חכמים ולגדולי תורה. בבית הכנסת שלו קיימו גם תלמידים רבים שיעורים, כשעל המדוכה סוגיות ופירושים בפי הרב יוסף זצ"ל. הנאה יתרה היה נהנה כל אימת שהוא היה מזדמן לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה רואה כיתות של לומדים הוגים בתלמודם. הוא השתוקק ואף החל בפעולה להקים בבית הכנסת שבביתו גם בית מדרש קבע, בו יוכלו תלמידים להיות חובשיו בקנותם את התורה בחבורה, אך הוא לא הספיק להגשים את משאלתו. הרב יוסף זצ"ל היה איש תורה ואיש עובד אדמה, הוא גדל בתורה ועמלו היה בתורה ובמצוות, הוא גם יגע קשות במשך שנים רבות במלאכת העבודה. היה מקובל מאוד על הבריות וכולם הוקירוהו, את צאן מרעיתו הנהיג בהדרת קודש ושירתם בכל לבבו, בכל נפשו ובכל מאודו. בענוותנותו שהיתה מופת ובנועם דבריו הוא שבה את לב כולם, ובפרט את הדור הצעיר, אותו ידע לקרב לערכי דת ומסורת אבות. היה מעורה בקרב כל העדות ורבים מבניהם היו משכימים לפיתחו, בפועלו תרם רבות להביא למיזוגן של גלויות. אומרים עליו, על הרב יוסף זצ"ל, שלא הקדימו אדם "שלום" מעולם והוא היה מקדים בשלום כל אדם.

בבוקר יום שלישי ערב ר"ח טבת, נר שישי של חנוכה שנת תש"ל, חש הרב יוסף שלא בטוב ואמר לאשתו שהוא רוצה ללכת לרופא. באותו יום הוא היה צריך לעשות ברית ולכן אשתו הרבנית אילה ענתה לו שבדרך לברית ילך לרופא, כאשר חזר הביתה שאלה אותו אשתו האם הלך לרופא? והוא ענה שהלך לבקר את בנו. באותו לילה הוא אכל ארוחת ערב עם בני משפחתו, הלך לישון ולקראת הבוקר הוא התעורר וביקש מאשתו שתקרא לבנו, כאשר האם והבן חזרו הוא כבר נשם את נשימותיו האחרונות. הוא הסתלק לישיבה של מעלה בגיל ע"ב שנים, לפי דברי הרופאים הוא נפטר מדום לב מיטת נשיקה.

 

מתוך מאגר סיפורי מורשת אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי