חובת ההוכחה על מי ?

מאת הרב רון אל אהרון שליט”א אב”ד דיני ממונות נתיבות

ראובן ישב במשרדו ביום שגרתי וטיפל ברשימת לקוחות כאשר פתאום קיבל טלפון בהול מרעייתו, הבן היקר שלו התעלף והובהל לבית החולים ושם חוששים ל… ד’ ירחם, אפילו לא כדאי להעלות את הדבר על דל שפתיים. ראובן שהינו יהודי מאמין ויודע שיש לעשות פעולות ברוחניות ולא להסתמך רק על הרופאים, שם את פעמיו לבית המדרש בטרם יפנה לבית החולים. הוא ניגש לראש הכולל וביקש ממנו כי זכות הלימוד תהיה לרפואת בנו החולה. הרב הסכים והבטיח שהאברכים יוסיפו בלימודם ויתפללו לרפואת החולה, והוסיף כי תרומה נאה בהחלט תעזור לכולל ולרפואת הבן. ראובן אמר לרב בלשון הזו “אם הלימוד והתפילות של האברכים ירפאו את בני אתרום עשרת אלפים ₪ לכולל” ומיד שם את פעמיו לבית החולים. מחלתו של הבן החריפה ובמשך שבועיים הוא היה מאושפז במצב לא פשוט. ראובן ואשתו היו מרותקים למיטתו של הבן במשמרות יומם ולילה ובקריאת תהילים. ראובן מצידו לא שקט על שמריו ונסע יום אחד להשתטח על קברות צדיקים בתפילות ותחנונים לרפואת בנו. לאחר שבועיים החל מצבו של הבן להשתפר ובתום שלושה שבועות השתחרר לביתו בריא ושלם ובשבת ערכה המשפחה קידוש צנוע בהודאה לבורא עולם. למחרת נפגש ראובן עם ראש הכולל והלה שאל לשלומו של הבן. ראובן סיפר לרב כי בחסדי שמיים הבן הבריא וכבר ערכו קידוש בהודאה. ואז אמר לו הרב: ומה עם התרומה שהבטחת? ראובן לא התבלבל ואמר לרב כי הוא התנה את התרומה באם הלימוד יעזור. ומכיוון שהוא נסע גם לקברות צדיקים והתפלל שם לרפואת בנו, מי יוכיח שרפואת הבן באה בעקבות הלימוד של האברכים, אולי דווקא תפילותיו שלו וזכות הצדיקים עמדה לבנו?! ראש הכולל החמיץ לו פנים והפטיר שיותר נראה כי זכות הרבים בלימוד בכולל חשובה יותר ובכלל לא משחקים בדיני נפשות.

אכן ראובן נוהג שלא על פי אמות המוסר, הרי ודאי שהאברכים הוסיפו בלימוד ובתפילות מיוחדות לרפואת בנו. אבל מבחינת הדין הרי הוא צודק, אם הוא היה אומר: “אם יבריא בני אתן סכום לצדקה” – הרי זה נדר וחייב ליתן. אבל כיון שהתנה במפורש ואמר שאם הלימוד של האברכים ירפא את בנו הרי הוסיף תנאי ודיבור לייפות את כוחו. ומכיוון שדבר זה לא ניתן להוכחה, על כן הדין הוא המוציא מחברו עליו הראיה ולא ניתן לחייבו על פי ככלי הדין. כמובן שצודקים דברי ראש הכולל ולא משחקים בדיני נפשות.