כיצד להתמודד עם חרדת הילדים בזמן אזעקות?

כל הורה רוצה שילדיו יחושו מוגנים ובטוחים, שלא יאונה להם כל רע. אלא שלעיתים החיים מזמנים לנו מצבים קשים שגורמים לילדים לחוות פחדים וחרדות ומותירים את ההורים בחוסר אונים מול ילדיהם. אנחנו המבוגרים הדמויות האחראיות, הילדים יודעים זאת וסומכים עלינו. יש לנו תפקיד חשוב ומשמעותי בתחושת הביטחון שלהם.

אם כן, כיצד מתמודדים עם הקושי? כיצד מסבירים לילדים את המצב הבטחוני? וכיצד ניתן למזער את התחושות השליליות שמלוות את הילדים (וגם אותנו המבוגרים)? להלן כמה כללים שיעזרו לכם:

 

כלל ראשון – אל תשקרו להם!

תחילה, חשוב לומר ולהדגיש – אל תנסו לייפות את המציאות ולעוות אותה. לעיתים האמת הלא נעימה קלה יותר להשאה מאשר שקר יפה שמתפוצץ בפנים וגורם לאי ודאות וחוסר אמון בהורה. אם יש לכם חוסר ידע בנושא מסוים, מוטב שתגידו שאתם לא יודעים את התשובה לשאלה החשובה שהם שאלו וכי אתם תעשו הכל ע"מ למצוא תשובה. אל תגידו דברים שאתם לא בטוחים בהם, יש מספיק מידע בסיסי שניתן לספק לילד. זכרו – ידע זה כוח וכוח זה ביטחון.

 

כלל שני – אל תגרמו להם לחוש אשמים בפחד שלהם!

להגיד לילד: "אין מה לפחד!" לא מרגיע בכלל ואפילו מעליב. זוהי ביקורת הרסנית שתגרום לילד בעתיד לא לשתף אתכם בזמנים קשים והכי חשוב לחוש אשמים על הפחד שצף בקרבם. כי בינינו, המצב באמת מפחיד! ילד מרגיש את אווירת המלחמה והיא מפחידה אותו בצדק. לא מדובר בחגיגה, מדובר במצב מסכן חיים – הילד יודע את זה. לכן, עודדו אותם לשתף ברגשות שלהם ושתפו גם אתם במה שאתם מרגישים. אפשר לומר לילד :"גם אני פוחד לפעמים, אבל אני יודע שזה מצב זמני והחיילים עושים הכל כדי להגן עלינו." יהיה טוב שתכניסו אמונה בקב"ה ותוסיפו תפילות, אבל זכרו שילד זקוק גם להסברים מוחשיים. כך שמומלץ שתגידו לילד שהקב"ה שומר עלינו וגם החיילים נלחמים למעננו.

כמו כן, תשתפו אותם במלחמות שהיו בילדותכם. ספרו להם איך גם אתם פחדתם כשהייתם קטנים, אבל הצלחתם להתגבר. העלאת זיכרונות כאלה ישמחו את ילדיכם וגם יעזרו לכם להבין את הפחד שלהם, שהרי גם אתם התנהגתם ככה בילדותכם (ואולי אפילו גרוע יותר).

 

כלל שלישי – הציגו להם את מערך כוחות ההצלה.

בזמן שאתם יושבים בממ"ד, חדר המדרגות או כל מקום בטוח אחר תציגו להם את כוחות ההצלה בישראל והסבירו את תפקידיהם. כוחות הצלה כגון: צה"ל, פיקוד העורף, משטרה, מד"א, כבאות והצלה. כמו כן, ספרו להם על מערכת כיפת ברזל. מניסיון, ילדים מתרגשים ומתלהבים כשרואים את היירוט כאשר הם מבינים את משמעות הפעולה, בניגוד למצב שהם רואים "סתם טיל מתפוצץ", שזה כמובן מצב הרבה יותר מפחיד!

דברו איתם על סטטיסטיקות, כמובן לפי רמתו של הילד. לא באופן מסובך עם הצגת פונקציות מתמטיות ארוכות ולא ברורות, אלא במילים פשוטות, לדוגמא: "250 טילים נשלחו לישראל ורק 3 מתוכם פגעו באדמה ואפילו לא פגעו באנשים!"

 

כלל רביעי – תספקו הסברים במילים שלהם.

כפי שציינתי חשוב שנתאים את עצמנו לרמת ההבנה של הילד. ילדים הם מאוד קונקרטיים וזקוקים להמחשה. על כן חשוב לספק מידע לא במילים גבוהות ולא כפי שזה מוצג בחדשות, אלא המחישו להם כמו בהצגה. אפשר להיעזר בבובות תיאטרון או בצעצועי הילדים – בובות חיילים, מכוניות הצלה וכדומה.

טיפ – אם כבר הוצאת צעצועים, שחקו איתם ועודדו אותם לבטא את רגשותיהם דרך המשחק.

 

כלל חמישי – הסבירו מדוע ישנה אזעקה.

הצליל של האזעקה לא נעים ויש כאלו שיגידו שהוא מפחיד יותר מהמצב עצמו. כמו שאמרנו ידע זה כוח וכוח זה ביטחון. לכן, ספקו לילדים מידע מה זאת אזעקה ומהו תפקידה. תפקידה של האזעקה להודיע לנו להתמגן כדי שנשמור על עצמנו. זה הזמן להזכיר את הכללים ולתרגל אותם ביחד.

אפשר ומומלץ לספר את ההיסטוריה של האזקה הקדומה, כיצד בעבר היו מודיעים באמצעות שופרות, חצוצרות, תופים וכלי נגינה אחרים. המידע הזה מעניין ומרגיע את הילדים באופן משמעותי.

שמעתי אנשי מקצוע שממליצים לומר לילדים בזמן שמיעת האזעקה: "אוי, הנה האזעקה המצחיקה הזאת, איזה צליל מצחיק!". בעיני זוהי פעולה שאינה מומלצת, משום שגם אם נגיד שזה מצחיק, ילד שפוחד לא יצחק ואף ירגיש מטופש שהוא היחיד שפוחד מדבר שאמור כביכול להצחיק וכמו שכתבתי למעלה, אסור לנו לגרום לילד לחוש אשם על פחדיו. אני מזכירה שתפקידה של האזעקה לא להצחיק, אלא להודיע לנו להתמגן ומהר (יש סיבה למה צליל האזעקה לא נבחר כצליל פותח בהופעות סטנדאפ). לכן מוטב שנגיד: "הנה, האזעקה מודיעה לנו להתמגן, איזה מזל שיש אזעקה!" ואם הבחנו שילד פוחד ניגש אליו ונתמוך בו כפי שהסברתי בכלל השני.

 

כלל שישי – פתחו בדיון משותף והצעת רעיונות

כלל חשוב לגרום לילד לחוש שהוא לא חסר ישע והוא יכול להיות בעל תפקיד חשוב ולתרום רבות בזמנים שכאלו. אני ממליצה לשבת עם הילדים ולפתוח בדיון משותף – "מה כדאי לעשות?". הקשיבו לרעיונות שלהם, תנו להם לגיטימציה לדבר ולפרוק. תתפלאו עד כמה יש להם רעיונות מקוריים וטובים משלנו. עודדו אותם להציע רעיונות לסידור חדר הממ"ד כדי שיהפוך למקום ידידותי יותר. אילו משחקים כדאי להכניס לחדר ואיך אפשר להשתפר בזמן שמיעת האזעקה.

 

כלל שביעי – אל תמנעו מהם לבכות

כל הורה רוצה שילדו יהיה שמח ומאושר. אבל מה לעשות שישנם מקרים בהם הילד עצוב. לכן, אם הילד בוכה, אל תעצרו אותו. אלא ספקו חיבוק אוהב, נשיקה חמה ואמירות כגון: "מותר לבכות, זה משחרר." הייתי ממליצה באותה נשימה להוסיף ולהזכיר לילדים עד כמה אתם אוהבים אותם. זהו צורך בסיסי של כל אדם ואדם ובייחוד בזמני משבר. תחושה זו מרגיעה ומנחמת והילד יוכל לשחרר את המועקה שלו עם הדמעות. מתן לגיטימציה לבכי מעודד ילד לחזק את מערכת השליטה והריסון הרגשי.

 

זכרו – אירועים פתאומיים שכאלו ומצבי משבר אמנם לא נעימים, אולם ניתן לנצל אותם לחיזוק הביטחון, יכולת ההסתגלות ושיפור יכולות מנטליות רבות. זוהי הזדמנות נפלאה לספק להם משאבי התמודדות יעילים למצבים אחרים בחיים.

 

בהצלחה ושנשמע בשורות טובות,

ד"ר אורית גמליאל (Ph.D)

מאבחנת ותרפיסטית רב תחומית ומרצה בקמפוס החרדי תלתן בת"א.