"כל האומרו מראש חודש אלול עד שמחת תורה, מבטל אפילו גזירה קשה ביותר שיש על האדם"

מנהגים וטעמים באמירת "לדוד ה' אורי וישעי"

הרב יהודה לב שליט"א – מח"ס 'לב המועדים'   (באדיבות "דרשו")

 

נהגו בני אשכנז לומר בתפילת שחרית וערבית מזמור (תהילים כ"ז) "לדוד ה' אורי וישעי", ובנוסח ספרד נהגו לאמרו בתפילת מנחה אחרי 'עלינו לשבח'. ואומרים אותו עד שמיני עצרת ועד בכלל (מטה אפרים תקפא ס"ק ו, קצוש"ע קכח ב).

יש שנהגו שלא לאומרו (הנהגות מהרש"א, מעשה רב נג). וכן מנהג הגר"א, ונראה הטעם משום טירחא דציבורא וכמו שאומרים בברכות (יב, ב) "משום ביטול מלאכה", וכן במגילה (כא, א) "שאין מוסיפים קרואים ביום שמותרים במלאכה" (תפלה לדוד לבעל האדר"ת). וכן מנהג בני ספרד.

יש שנהגו לאומרו רק בתפילת שחרית, ואין אומרים בתפילת ערבית.

תחילת אמירתו

יש שמתחילים מיום א' (ספר תניא), ומנהגינו להתחיל ביום ב' דר"ח (קצוש"ע קכח ב).

ואומרים עד שמיני עצרת (מטה אפרים תקפא ס"ק ו, ומשנ"ב שם ס"ק ב). ומנהג ליטא שבשמיני עצרת עצמו לא אומרים אותו (וכן נהג החזו"א), ויש שנהגו לאומרו אף בשמיני עצרת (קהילות חסידים בא"י, ליקוטי מהרי"ח).

מקום אמירתו

ישנם מנהגים רבים היכן לומר פרק זה בתפילה

שחרית: יש שאומרים אחרי חזרת הש"ץ ותחנון קודם חצי קדיש, ויש אומרים: אחר חצי קדיש (קצה המטה תקפא ס"ק טז), והטעם: לפי שטעם אמירת מזמור זה, לפי שיש בו כוונת י"ג מידות של רחמים, ולכן יש בו י"ג שמות הוי"ה, לכן אומרים זאת אחר שמו"ע, כמו שאנו אומרים בכל השנה י"ג מידות אחר שמו"ע (משמרת שלום תקפא א ג), טעם אחר: כדי שלא להרבות בקדישים.

אחרי 'שיר של יום' (משנ"ב תקפא ס"ק ב) ובר"ח ובשבת אומרים אחר תפילת שחרית, יחד עם שיר של יום של שבת ור"ח, והטעם שנאמר אחרי שיר של יום: לפי שתדיר ואינו תדיר – תדיר קודם (מטה אפרים תקפא ס"ק ו).

בדינו: יש לומר קדיש בין שיר של יום "לדוד ה'", והטעם: כדי שלא יראה שגם 'לדוד ה" הוא חלק משיר של יום (מטה אפרים תקפא ס"ק ו, משנ"ב שם ס"ק ב).

אחר 'עלינו לשבח' אחר תקיעת שופר

בנוסח ספרד ש'עלינו' הוא סיום התפילה אומרים אותו אחר 'עלינו', והטעם: כדי להסמיכו לתקיעת שופר (קצה המטה תקפא ס"ק טז), ומנהג אשכנז אחרי "קווה אל ה'" ונראה שהטעם כלעיל.

קדיש אחר "לדוד ה'": יש שנהגו שלא לומר קדיש אחר 'לדוד', והטעם: כדי לא להרבות בקדישים (הערה שעל פסקי סידור הרב).

ביום שמתפללים מוסף: נוסח ספרד שאומרים שיר של יום אחר שחרית, ואומרים 'לדוד' אחר גמר תפילת שחרית, קודם 'אין כמוך' או 'אתה הראת', ומקדים שיר של יום, מפני ש'תדיר ואינו תדיר תדיר קודם' (מטה אפרים תקפא ס"ק ו).

במנחה (מטה אפרים תקפא ס"ק ז, משנ"ב שם ס"ק ב)

י"א לפני 'עלינו לשבח', והטעם: כדי לא להרבות בקדישים.

וי"א אחר 'עלינו'. והטעם: נראה לומר משום 'תדיר ואינו תדיר תדיר קודם' (חיי משה תקפא כ).

מעריב: אחרי 'עלינו לשבח' (אלף המגן תקפא ו) ומנהג הגאון לא לומר בערבית כלל.

קדיש בתרא: יש אומרים שיאמרו אחר אמירת 'לדוד ה", והטעם: לפי שברכו נתקן למאחרים לבוא, לכן כל מה שאפשר לאחר אמירתו מאחרים (הגרח"ק בשם החזו"א הובא באורחות רבנו ח"ב ר"ה עמ' קסה).

ומנהגנו: לומר 'ברכו' אחר 'עלינו לשבח', והטעם: להראות שאמירת 'לדוד ה" היא הוספה מיוחדת (דברי יוסף עמ' קפא בשם הגר"ש דבליצקי).

בסגולותיו:

כל האומרו מר"ח אלול עד שמחת תורה, מבטל אפי' גזרה קשה ביותר שיש על האדם (מובא בשם הארי ז"ל).

עוד בסגולותיו: ראוי לומר מזמור זה, והוא סגולה לשמירה ולהצלחה, ואפילו כל השנה יש חשיבות לאומרו (מורה באצבע לחיד"א לו, קצה המטה על מטה אפרים תקפא).

אמירת תהילים

אמירת תהילים: נוהגים בכל יום של ימי החול מראש חודש אלול ואילך, לומר אחר התפילה עשרה מזמורי תהלים בציבור (משנ"ב תקפא, ס"ק יג).

אמירה בציבור: אין המנהג לאומרם בציבור.

הטעם שאין מתחילים בר"ח: לפי שאין אומרים סליחות ותחנונים בר"ח (משנ"ב תקפא ס"ק א בשם הפרי מגדים).

ומכוונים לגמור ספר התהלים ב' פעמים לפני ראש השנה, והוא עולה בגימטרייא "כפר" (מטה אפרים תקפא ס"ק ח).

ובעשרת ימי תשובה אומרים יותר מעשרה פרקים, כדי לגמור כל התהלים פעם שלישית לפני יו"כ (מטה אפרים תקפא ס"ק ח).

סמך לדבר

ר"ת של המילים "ויאמרו לאמר אשירה לה'" (שמות ט"ו, א') הם 'אלול' לרמז שבחודש אלול יש להרבות באמירת פרקי תהילים, שהם שירות ותשבחות לבורא עולם (ליקוטי מהרי"ח).

אמירת היה"ר

ביה"ר שאומרים לפני אמירת תהלים, ראוי לדלג תיבות "שבהם שבעים שנה", והטעם: לפי שהוא שפת יתר שאין נראה לתת קצבה לשנותיו, דשמא מן השמים ירחמו עליו להאריך ימיו ויגיע לגבורות, וכיון שאין אומרים ספר שלם, י"ל ביה"ר אחר התהלים: "בזכות מזמורי תהילים שקראנו לפניך" (מטה אפרים תקפא אלף למטה ס"ק י, משנ"ב ס"ק יג).

 

לשליחת תגובות לכותב הטור הרב יהודה לב, כתבו ל: [email protected]