כ"ק אדמו"ר מקראלי שליט"א: אין לצאת מביהמ"ד טרם סיום החזן אמירת "לדוד ד' אורי"
בימי חודש אלול בה נפוצים המחזות בבתי המדרש, שהחזן החל באמירת המזמור "לדוד ד' אורי", כשהוא מוצא עצמו ללא מנין, כשחלק מהציבור לא אומר ויוצא מבית המדרש.
על כן פנה הגאון רבי גמליאל הכהן רבינוביץ מח"ס גם אני אודך ומו"צ בק"ק קראלי אל מורו ורבו כ"ק אדמו"ר גאב"ד קראלי שליט"א בשאלה האם מתפלל בשטיבלאך או בביהמ"ד בו החזן החל באמירת "לדוד ה' אורי" בחודש אלול, אם אין מנהגו בכך, האם יכול לצאת מביהמ"ד, טרם סיום אמירתו
בתשובה ההלכתית בה מפרט האדמו"ר שליט"א בהרחבה את מנהגי אמירת המזמור מסיים בפסיקה כדלהלן:
מן הדין נקיטינן שאין איסור לא תתגודדו במקום מנהג, כפי שמובא בענין נפילת פנים במאמר מרדכי סימן קל״א שלא שייך לא תתגודדו משום שהכל תלוי במנהגים שונים, וכן דעת הפוסקים, יעויין שו"ת מהר״ם בריסק סימן נ״א, שו"ת משנה הלכות חלק ח׳ סימן כ״ט, שו"ת תשובות והנהגות חלק ב׳ סימן פ׳ ועוד מפוסקי דורינו.
ולענין אלו הנוהגים ליפול תמיד על שמאל ומתפלל בין אשכנזים שנופלים בשחרית על ימין, כתב המשנה ברורה ס״ק ו׳ דשייך בזה לאו דלא תתגודדו, [ויש מפוסקי זמנינו שמתירים מטעם דהאידנא בכל ביכ״נ מתפללים מכמה קהילות שונות, ובכה״ג לא מיירי המשנ״ב, כיעוין בס׳ אשי ישראל ופסקי תשובות. ישראל]. על כל פנים, אין כל הנדון משום לא תתגודדו, דלדידן ליכא כאמור, אלא משום דרך ארץ שלא ישנה ממנהג הבריות וכו', כדאיתא במסכת דרך ארץ זוטא פרק חמישי.
ולדידינו אם זה מתבטא רק באי אמירתו דיינו, אבל אם נוקט בפעולה אקטיבית ובולטת לעין כשהוא יוצא מבית המדרש, ופעמים אף משאיר את החזן בלא מנין, ייתכן שיש כן לחשוש לאיסור לא תתגודדו.
ונסיים בעובדה מענינת (מובא בספר זכור לדוד) שנוגע לדידן:
מסופר שמרן הגר"ח קניבסקי זצ"ל אמר קדיש במשך השנה לפטירת אביו בבית מדרש לדרמן. בו המנהג שרק איש אחד אומר קדיש, ולא כל החיובים. ומרן הגר"ח היה לו הזכות לומר קדיש בלדרמן.
ומעשה שהיה בבית כנסת 'לדרמן', בחודש אלול תשמ"ה, תוך השלושים של מרן הסטייפלר, בערך שבועיים אחר הפטירה.
בשבת במנחה התפלל מרן הגר"ח מנחה גדולה בבית הכנסת, ובמנין התפלל גם אורח אחד, שכנראה לא ידע או שכח, שאמירת הקדיש יתום שייך למרן הגר"ח, ותיכף אחר אמירת 'עלינו-לשבח' התחיל האורח ההוא לומר קדיש, וגם כשמאן דהוא ניסה תיכף להשתיקו לא עלתה בידו, כי האורח לא תפס מה רוצים ממנו. והואיל והמנהג ב'לדרמן' הוא שאין לומר קדיש שני אנשים יחד, אלא אחד בלבד, על כן שתק מרן הגר"ח ולא אמר קדיש.
באותו מנין השתתף גם הג"ר דוד פרנקל ז"ל, והוא חשב בלבו: 'וכי יתכן שלא יאמרו קדיש על הסטייפלר בתוך השלושים'? וכמובן שלא העיר דבר לאותו אורח כדי שלא לביישו – אך תיכף אחר שסיים הלה לומר את הקדיש, התחיל ר' דוד לומר בקול רם "לדוד ה' אורי וישעי", ומיד התחילו גם הקהל אחריו, ואמרו עמו את כל הקפיטל, ואז מרן הגר"ח אמר קדיש בסיומה.
על כן רואים אנו, ועל אף מנהגו לומר לדוד ה' במעריב, ועל אף שנהג שלא לומר קדיש לאחר לדוד ה' אורי, שלא להרבות בקדישים, שינה ממנהגו, מפני כבוד הבריות.
ולהלכה: נראה לומר שבמקום שנוהגים לומר לדוד ה' אורי, בסיום התפילה, על אף שאינו נוהג לומר או שאמר קודם, או אומר בזמן אחר, אל ייצא אלא ימתין עוד מעט, בפרט אם החזן הוא חיוב, ורוצה לומר עוד קדיש, ויוצא לפעמים שנשאר בלא מנין, ובפרט אם הוא מתפלל במקום בו שאינו שטיבלאך, והוא מנהג קבוע במקום.
בפרט בימים אלו בו אנו בחודש אלול, בו יש להרבות דייקא באחדות ובאהבת ישראל, ולמעט ככל האפשר בדברים שנראים לעין כהיפך האחדות.