לחיצות ידיים – מה הן מספרות לנו?

לחיצת יד נהוגה ומקובלת בכל העולם במשך שנים רבות והיא מסמלת קבלת פנים ולחלופין – מחוות פרידה. חוסר הושטת יד לאדם המזמין לחיצת יד מעידה על חוסר כבוד, חוסר נימוס, חוצפה והסתייגות.

במאמר זה אציג כמה מן לחיצות היד המקובלות.

לחיצת "הכפפה" – לחיצה שבה אדם אחד עוטף בשתי ידיו את ידו של זולתו והיא מראה על צורך עז בחום אנושי. לעתים אף משדרת חנפנות, בייחוד כאשר מדובר בשני זרים. הלחיצה הזאת מכונה גם "לחיצת יד פוליטיקאית", משום שכך יוזם הלחיצה משדר לנו.

לחיצה רפויה ("הדג המת") – זוהי לחיצה שבה אחד מהצדדים מגיש יד חלשה ורפויה הנותנת הרגשה של "חוסר רוח חיים", כאילו לוחצים "בדג מת". אנשים אלו הם אנשים בעלי אופי חלש, בעלי קושי וחוסר יכולת ליצור קשר רגשי קרוב.

לחיצת "המפצח" – זוהי לחיצת יד שבה אחד מהצדדים לוחץ חזק מאוד את ידו של האחר. זהו סימן לאדם תוקפני, חזק, וקשוח. לעתים הדבר מפגין חוסר רגישות והתחשבות בזולת.

לחיצת "הורדת ידיים" – לחיצה שבה שני האנשים מניפים יד זה אל זה באופן שדומה במראה לתחרות הורדת ידיים. נמצא שהרבה בני נוער משתמשים בלחיצה זו תוך כדי תנופה מהירה. לחיצה זו מראה על תחרותיות, הפגנת כוח, רצון לשלוט ורצון לזכות בכבוד.

התערבות יד נגדית – זהו מצב שבו אנשים בזמן לחיצת היד משתמשים גם ביד הנגדית (שלא לוחצת). בדרך כלל היד אוחזת בכתף של הזולת. מדובר על אנשים שמעוניינים לשדר שליטה על הצד השני מהסיבה הפשוטה שזוהי חדירה למרחב האישי של האדם. במידה והצד השני אינו מוכן לקבל את השליטה עליו, באופן אוטומטי הוא יבצע את אותה פעולה כנגד האדם שמולו. כך נוצר מצב של לחיצת יד וכמעט חיבוק. כמובן שהפעולה האוטומטית הזו אינה נעשית על פי רוב באופן מודע, שהרי לא כולם למדו לקרוא ולהשתמש בשפת הגוף שלהם. היא נעשית בצורה לא מודעת ומתוך דחף פנימי מתפרץ.

 

דוגמאות אלו ממחישות עד כמה פעולה מקובלת ונורמטיבית עשויה ללמד אותנו המון על נפש האדם.

 

בברכה,

ד"ר אורית גמליאל (phd)

מאבחנת ותרפיסטית רב תחומית ומרצה בקמפוס החרדי תילתן בת"א.