ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת ויצא – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו" (כח, יב )

פירש רש"י ז"ל "עולים ויורדים – עולים תחילה ואחר כך יורדים, מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע, וירדו מלאכי חוץ לארץ ללוותו" . לכאורה יוקשה, הלא מעשה זה, שחלם את החלום על המלאכים העולים ויורדים, התרחש בעת שהיה בהר המוריה, שאינו גבול ארץ ישראל ומדוע התחלפו שם המלאכים ? כך הקשה ה'באר יוסף', ואמר על כך 'חאפ' נפלא, מתיקות התורה: על הפסוק: "הארץ אשר אתה שוכב עליה", דרשו חז"ל "מלמד שקיפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו", נמצא שכעת היה יעקב בסוף גבול ארץ ישראל, ומן המקום שהוא כעת משם ואילך הוא חוץ לארץ, ממילא הוצרכו מלאכי ארץ ישראל להתחלף עם מלאכי חוץ לארץ, מלאכי ארץ ישראל עלו לרקיע, ומלאכי חוץ לארץ ירדו ללוותו לחוץ לארץ. (יחי ראובן )

 

"סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה" (כח, יב)

סולם בגימטריא ממון, מוצב ארצה הוא דבר ארצי, אבל ראשו מגיע השמימה, ומאד יש ליזהר בזה כי מלאכי אלוקים עולים עם זה לשמים אבל ח"ו גם יורדים לשאול תחתית . (מגלה עמוקות )

 

"הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה" (כט, ז)

וכי לא ידעו הרועים מעצמם, שלא עת האסף המקנה? וכי אין הם יודעים, זה שנים רבות, שאין צורך לאסוף את הצאן בעוד היום גדול ? אלא, מבאר ה'אבני שהם', משהו השתבש פתאום בנסיונם רב השנים, ביום שלפני כן, כאשר היה יעקב בדרך לחרן, שקעה השמש מוקדם מאד, כיון שהקב"ה רצה שיעקב ילון שם . הרועים לא ידעו על כך מראש, כמובן, ולכן לא אספו את המקנה בזמן, ונאלצו לאספם בחושך. הרועים גם לא ידעו את הסיבה לשקיעה המוקדמת כל כך, ולכן ביום המחרת חששו שהתופעה תחזר על עצמה, וביקשו בשל כך להקדים לאסוף את הצאן, כדי שלא יאלצו לאספם בחשכה . על כן אמר להם יעקב לא עת האסף המקנה, אין צורך ל אסוף עכשיו את הצאן.

 

"ויספר ללבן את כל הדברים האלה" (כט, יג)

כתב רש"י, "ויספר ללבן – שלא בא אלא מתוך אונס אחיו ושנטלו ממונו ממנו" . ולעיל (פסוק יא) הביא רש"י "ד"א לפי שבא בידיים ריקניות אמר אליעזר עבד אבי אבא היו בידיו נזמים וצמידים ומגדנות ואני אין בידי כלום . לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו א"ל מה אעשה לציווי של אבא אמר לו יעקב טול מה שבידי והעני חשוב כמת" . הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל סיפר ששאל פעם את הסטייפלער, איזה מעלות צריך לחפש כשרוצים לבחור חתן, אמר לו הסטייפלער שכשבוחרים חתן, לא צריך לבדוק עילוי גדול, רק צריך לבדוק שלשה דברים, שיהיה לו מידות טובות, שיהיה מתמיד, ושיהיה לו שכל הישר, אבל לא צריך להיות גאון, וסימנך "משה" מידות, שכל ישר והתמדה, אמר הגרמ"מ שאלתי את הסטייפלער, אם יש לבחור שכל הישר, והוא גם מתמיד, למה צריך שיהיה לו מידות טובות? הרי התורה מעדנת א ת האדם?! ע"י תורה האדם מקבל מידות טובות. ענה לו הסטייפלער, אכן התורה מעדנת את האדם, אבל זה לא מספיק, אם האדם לא מתייגע לשנות את המידות ולשפרן, התורה לבד, זה לא מספיק. והביא לו ראיה מהפרשה שלנו, אליפז למד אצל זקנו יצחק, ומה למד אצלו? "לא תרצח", וכי את הלאו של "לא תגזול" ו"לא תגנוב" הוא לא למד אצלו? הוא למד שאסור להיות רוצח, ושודד מותר כן להיות? מה התירוץ? אם הוא לא היה לומד תורה הוא היה רוצח, אבל היות שלמד תורה, והתורה מעדנת את האדם, אז זה הועיל לו להוריד אותו מדרגת "רוצח" לדרגת "שודד". אמר לו הסטייפלער, וודאי שהתורה עוזרת, שבלי התורה הוא היה רוצח ואילו עם התורה הוא סתם "חיה רעה". אם לא עובדים על המידות, זה לא מספיק. אמר לו הסטייפלער, בחור שלומד טוב, ההוכחה היחידה היא שעם ה"סטנדר" יש לו "שלום בית" טוב, ואתה יודע למה? כי ה"סטנדר" אף פעם לא ביקש ממנו להוריד את הפח… הסטנדר אף פעם לא ביקש לו לקום אל התינוק באמצע הלילה… אם לא עובדים על המידות, יכולים ללמוד ולהיות מושחת. זה מה שלומדים מאליפז, שעל המידות צריך לעבוד. (הרב אליהו דיסקין )

 

"והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה…" (כח, יד)

כאשר יחזיקו עצמם בשפלות כעפר הארץ, הקב"ה יהיה בעזרם בכל אשר יפנו – ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה . (אמרות טהורות )

 

"ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (כח, טז )

ולכאורה יש להבין מדוע הוצרך יעקב אבינו להוסיף "ואנכי לא ידעתי", הרי מדאמר אכן יש ה' במקום הזה, שמע מינה דרק עתה נודע לו. וי"ל עפ"י מה דאיתא בברכות נ"ה: דאין מראין לו לאדם בחלום אלא מהרהורי לבו, אמר רבא תדע דלא מחווי ליה לאיניש לא דיקלא דדהבא ולא פילא דעייל בקופא דמחטא, ופירש"י דבר שלא הורגל לראות ולא הרהר בו מעולם. א"כ י"ל דזה מה שאמר יעקב אבינו דודאי החלום אמת דהא "ואנכי לא ידעתי" שלא חשבתי על כך מקודם וא"כ זו הוכחה שהחלום אמת. (חנוכת התורה החדש )

 

"ויקץ יעקב משנתו ויאמר" (כח, טז )

שאלו את רבי מאיר מפרמישלן במה הצדיק שונה מן האדם הרגיל. והשיב, הן הצדיק הן האדם הרגיל מתעוררים במהלך הלילה משנתם, הצדיק מזנק מיד ממיטתו ורץ בהתלהבות לעבודת הבורא, ללמוד תורה ולהתפלל, לעומתו האדם הרגיל מתהפך לצד השני ומוסיף לישון . והוסיף רבי מאיר: הבדל זה אנו מוצאים בתורה בין יעקב לפרעה, על יעקב נאמר וייקץ יעקב משנתו ויאמר, אכן יש ה' במקום הזה הוא קם מיד לעבוד את בוראו, ואילו על פרעה נאמר וייקץ פרעה, ויישן ויחלום שנית, הוא חזר לישון.. .

 

"ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי… אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים" (כח, טז-יז )

כאשר ראה יעקב את כל המראות הנפלאות והגילוי הנורא לה זכה בחלומו, אמר אכן יש ה' במקום הזה" בעת השינה אפשר להגיע לכזה גילוי אלוקיי, והצטער ואמר "ואנכי לא ידעתי שאילו הייתי יודע הייתי שוכב גם באותם י"ד שנה ששמשתי בבית עבר, אך מיד נתעורר ואמר "אין זה" מחשבה נכונה, כי העולם הזה עיקרו ללמוד תורה ולקיים "כי אם בית אלקים", לעבדו ולקיים המצוות, ולא להתענג משכר המצות שהוא ההשגה, "וזה" ההשגה והתענוג מגילוי ה', מקומו בשער השמים" – בעולם הבא. (מהר"י מבעלזא )

 

"מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים" (כח, יז)

לאחר שעלה רבי יהושע ליב דיסקין מבריסק לירושלים, השתכן בבית בעיר העתיקה, שאחד מחלונותיו השקיף אל מקום המקדש. חלון זה היה מוגף כל השנה, ורק פעם אחת בערב תשעה באב, היה המהרי"ל סר אל החלון, מרים את תריסו, משקיף על פני הר הבית השמם אשר שועלים הלכו בו, ודמעות רבות זלגו מעיניו על חורבן בית מקדשנו . מספרים, שמיד לאחר עלותו ארצה, שם פניו אל הכותל המערבי, אולם בדרך פרץ בבכי ואמר: מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים, ועכשיו השכינה הקדושה בגלות ובצער, בוכה ומיללת. מרוב צער חש ברע ושב לביתו, ומאז לא פקד את הכותל המערבי, אלא היה עומד מנגד.

 

"ורחל באה עם הצאן אשר לאביה כי רועה היא" (כט, ט )

מה באה התורה לחדש לנו באומרה: "כי רועה היא" הרי נאמר לפני כן "רחל באה עם הצאן". ועוד, מדוע רחל היתה הרועה ולא לאה שהיתה גדולה ממנה ? אומר בעל ה'תוספת ברכה' כי הלשון "כי רועה היא" בא ללמדנו שרחל היתה הרועה הקבועה של צאן לבן, מפני שלבן חשב לתת את שתי בנותיו לנשים לשני בניה של רבקה, את לאה הבכורה לעשו הבכור, ואת רחל הצעירה ליעקב הקטן . אשר על כן והיות ולבן ידע כי עשו הוא איש שדה, המתגורר תמיד מחוץ לביתו, לכן גידל וחינך את לאה להיות יותר בבית, שתהיה מופקדת על עניני הבית . ואילו יעקב שהוא איש תם ויושב אוהלים, לכן גידל את רחל שהיא תהיה רועת צאן, שתהיה מופקדת על עניני הפרנסה .

 

"ויאמר לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר" (כט, יט )

היתכן שלבן הרשע יאמר ליעקב שטוב לי לתת את בתי לך לאשה מאשר לאיש אחר, והלא שום רשע לא יסכים לתת את בתו לאדם שומר תורה ומצוות, ומדוע אם כן במקרה זה לבן מעדיף שיעקב ישא את בתו לאשה ולא עשו הרשע? אלא הביאור הוא שכל זאת אמר לבן מתוך רשעות, וחשב: הלא בתי צדקת, ואפילו אם היא תינשא לרשע, תהפוך אותו לצדיק, ואם כן עדיף שתתחתן עם יעקב, שהוא ממילא צדיק, ובכך ירווח לי שיהיה פחות צדיק בעולם. (חידושי מהר״ם שיק )

 

"ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה" (כט, כב )

מדוע אסף לבן את כל אנשי העיר לחתונה, ולא הסתפק בהזמנת רעיו ומכריו בלבד ? ההלכה אומרת שדיין שקבל טובה מבעל דין, ומרגיש שלבו נוטה לטובתו בעקבות זאת, רשאי לפסול עצמו מלדון אדם זה . לבן ידע שהוא עומד לרמות את יעקב בחתונתו, בכך שנתן לו את לאה ולא את רחל, כפי שסוכם . לבן חשש שבבקר יתבע אותו יעקב אבינו על כך, יעקב יטען שמדבר במקח טעות, ויבקש לבטל את הקדושין, אך למי ילך יעקב על מנת לסדר את דינו? הלא כל אנשי העיר נהנו מסעדת החתונה של יעקב אבינו, ויפסלו את עצמם מלדון בדינו, וזאת היתה כוונתו של לבן הרמאי . (שיר מעון )

 

"וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה" (כט, לא)

במדרש תנחומא: "ראה כי שנואין מעשי עשיו בפניה". יש להבין מדוע דווקא בזכות הזאת זכתה להיפקד ? ביאר בספה"ק קדושת לוי, שהגמ' אומרת שלכן היו אמותינו עקרות, כיון שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים. והנה כאן מצאנו שהיו עיני לאה רכות וברש"י שבכתה הרבה מחמת שחששה שתינשא לעשיו . זה מה שכתב המדרש, שהקב"ה ראה שלאה כבר בין כה וכה התפללה הרבה מחמת ששנואין מעשי עשיו בעיניה, לכן נפקדה מיד. (קדושת לוי )

 

"הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (ל, א)

אפשר לפרש על פי מה שאמרו חז"ל (ברכות יז) 'נשים במאי זכיין באקרויי בנייהו לבי כנישתא (הנשים במה הן זוכות? בזה שמביאין בניהן לבית הכנסת). וקשה שהרי יש להם הרבה מצוות שיכולות לקיים, ופרשו בספרים דקאי על נצחון היצר הרע שלזה צריך דוקא כח התורה כמו שאמרו חז"ל: 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכיר לו יום המיתה', כלומר שלכתחילה העצה על ידי לימוד התורה, ואם לאו ישתמש בהזכרת יום המיתה. זה שאמרה רחל: "הבה לי בנים" שיהיה לי כח התורה בזה שאוליכם לבית הכנסת, "ואם אין" אם לא יהיו לי בנים "מתה אנכי" לא יהיה לי עצה להתגבר על היצר אלא בהזכרת יום המיתה . (פנינים יקרים בשם יפת לקץ )

 

"התחת אלוקים אנכי" (ל, ב )

מסופר על אשה שבנה חלה אנושות עד שנטה למות רח"ל, שבאה לגה"ק רבי דוד הלוי סגל בעל הט"ז זיע"א, בבקשה ותחינה להצלה וישועה. היא צעקה לעברו במר נפשה שישיב לה את הילד . השיב לה רבי דוד בתמיהה: "התחת אלוקים אני" שאוכל להציל לך את הילד ? ענתה לו האשה ואמרה, לא אל אדוני אני פונה, כי אם אל התורה שבו אני צועקת, מאחר וקודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא. בשמוע הט"ז דברי אמת וחכמה אלו יוצאים מפי האשה, שינה את טעמו כלפיה ונתרצה למלא את בקשתה, וכך הבטיח לה: דברי התורה שאני עוסק בהן כעת עם תלמידי, אני נותן במתנה לילדך, אולי בזכותם יחיה, כמו שנאמר 'ובדבר הזה תאריכו ימים' (דברים לב, מז). לא חלפה שעה והילד שב לאיתנו בריא ושלם .

 

"וישמע את דברי בני לבן… וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום" (לא, א-ב )

למה יעקב כ"כ נבהל שפניו של לבן אינם כתמול שלשום? יעקב אבינו הרי כבר התמודד מסתמא עם כל מיני רמאויות ותככים קשים, מה קרה עכשיו ? אלא, יעקב טען ללבן טענה כזו: אתה רמאי? אין בעיה, גם אני יודע להיות רמאי, אחיו אני ברמאות, שנינו נשב מול השולחן וננהל מלחמה שקטה, אתה תעקוץ אותי ואני אחזיר לך בחזרה, אבל שישאר בינינו, זה קודים ושפה שרק אנחנו מבינים אותה . לפתע "וישמע יעקב את דברי בני לבן", יום אחד רואה יעקב שהבנים של לבן פתאום נכנסו לסיפור… עד כאן!!! זה כבר לא בא בחשבון! ברגע שאתה מתחיל לשתף את הבנים שלך, זה עניין של ימים עד שהבנים שלי גם נכנסים לתמונה… זהו!!!! אצלי זה גבול אדום!!! אני לא מעוניין ללמד את הבנים שלי תככים ורמאויות שאני נאלץ לעשות כדי לשרוד מולך… כל זמן שזה נשאר ביני לבינך… אני נאלץ לדבר איתך בשפה שרק אתה מבין… אבל אם הילדים שלי יאלצו להיות מעורבים בכל הקומבינות שאני נאלץ לעשות בשביל להסתדר איתך… זה לא בשביל החינוך שלי!!!! מחר אנחנו בורחים מפה… (אז נדברו )