ליקוטים וסיפורים נפלאים לפרשת וישלח – מאת ר' ברוך רובין הי"ו

 

"עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב, ה)

כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי. (רש"י ) אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זיע"א התאכסן פעם בבית גויים והבית היה מלא צלמים . כאשר יצא משם אמר ששמחה גדולה היא לו על כך שבכל רגע מהזמן הקצר ששהה שם קיים הוא את כל התורה כולה, והסביר שהיות ובמקום טמא זה היה אסור להרהר בדברי תורה היה צריך לשמר את מחשבותיו בכל רגע מלהרהר בתורה, והרי זה נחשב בכך כאילו קיים את כל התורה . וכמו כן יעקב אבינו ששהה בבית לבן שהיה בית מלא בגילולים הוצרך לשמר שם מחשבותיו מלחשוב בדברי תורה, והרי נחשב לו הדבר שקיים כל התורה כולה . ולפי פרושו של רש"י הקדוש ניתן להסביר זאת: 'עם לבן גרתי ונשמרתי מלחשוב במילי דתורה, ובכך נחשב לי הדבר כמו 'ותרי"ג מצוות שמרתי' . (צמח דוד )

 

"וירא יעקב מאד" (לב, ח)

'שמא יגרום החטא' (סנהדרין צח: ) הרב ש"ך זצ"ל, באחרית ימיו, רעד, גנח ושאל: "במה אני בא לעולם העליון?! " כשחזר ושאל בשברון לב, ענהו ר' חנניה צ'ולק: "מה פירוש 'במה', בשבעים שנות הרבצת תורה!" דורות של תלמידים, אלפים שהעמיד על רגליהם בעומק העיון ובסברא ישרה ! אה, הפטיר. אין זה כלום הוסיף הרב צ'ולק ואמר: "בסדרת ספרי 'אבי עזרי' על הרמב"ם" על כל מהדורותיה! אה, אין זה כלום ! "למה?!" הזדעק הרב צ'ולק, למי יש כזה יבול מבורך, בתורתו שבעל פה ובתורתו שבכתב? ! "הלא תבין" הסביר לו בנועם. "עבור כל זה קיבלתי כבוד, ולעלות למרום עם מעשה שקבלו עליו כבוד, זה כמו לעלות לאוטובוס ולהציג בפני הנהג כרטיסיה מנוקבת".. . בגלל קורטוב הכבוד, מפסידים גן עדן נצחי? !

 

"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו" (לב, יב )

כאשר המשגיח – הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, אחרי שהגיע בנדודיו עם ישיבת מיר לארה"ב, עלה לארץ ישראל, שאל הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל את המשגיח: "ילמדינו רבינו, איך זה שבכל הנדודים במצבים הכי קשים, לא עזבתם לרגע את הישיבה, ואילו בנסיונות של אמריקה קמתם ועזבתם" ? את תשובתו של המשגיח הביא רבי שמואל בשיחה שנשא בישיבה: "שמעתי ממרן המשגיח, כשבא לארץ הקודש מאמריקה, שם שהה תקופה קצרה לאחר דרך הנדודים הקשה והארוכה בחורבן ובגלות בפולין ובשנחאי, שבה נשא על כתפיו בגבורת נפש נשגבה ונפלאה את כל בני הישיבה הקדושה של מיר, ואמר אז שהרגיש שאמריקה גורמת לו הפסד רוחני, ואף שלא היתה לו בפועל שום שייכות לאמריקה, שהרי לא יצא מד' אמות של הלכה כלל. והסביר הדבר במשל, כשמונח בבית על השולחן בקבוק של יי"ש, לא ישתכר ממנו אלא רק השותה אותו בלבד, אבל במפעל תעשיה של יי"ש, גם הנמצא שם, אף שאינו שותה, משתכר, שעצם הריח החריף של היי"ש לבדו גורם לשכרות. גם באמריקה עצם האויר גורם הפסד וירידה" . (זכרון שמואל – רה"י ) נשאל רבינו הגרא"מ שך זצ"ל: מדוע נאמר בהגדה ש"פ שיש להקהות את שיניו של הרשע, מדוע לא להסביר לו יפה, שדרכו שגויה, ובכך להשיבו למוטב? השיב על כך הרב שך במעשה שהיה, בעיר אחת היתה חנות בבעלות יהודית שמכרה בשר טריפה רח"ל . בא בעליה של החנות אל הרב וביקש הכשר… תמה הרב, כיצד אוכל לתת הכשר והרי החנות מוכרת נבלות וטריפות? ! השיב לו הבעלים: כוונתי לזה גופא – שיעניק הרב אישור שאנו מוכרים בחנות זו נבילות וטריפות והחנות טריפה לחלוטין! נתרצה הרב ומסר לו את האישור כתוב וחתום . לקח הלה את האישור, מיסגרו ותלאו על הקיר מאחורי הדלפק, לנוכח דלת הכניסה. ראו הכל מכתב ממוסגר בו שם הרב, חתימתו וחותמו, ונהרו לקנות בחנות, רח"ל. איש לא טרח לקרוא באותיות הקטנות.. . כיוצא בזה – הפטיר הרב שך – ברגע בו טורח האב להשיב לשאלות הבן הרשע ולסבר אוזנו, מקבל הרשע "הכשר" לבוא בקהל, ושאר הבנים עלולים להיות מושפעים ממנו, לפיכך חייב האב להבהיר שאינו בר-שיח כלל ועיקר " (קנין תורה )

 

"וישם את השפחות ואת ילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ואת רחל ואת יוסף אחרונים" (לג ב)

ברש"י, 'אחרון אחרון חביב' . היינו שלפי סדר חביבותם כך הרחיקם מעיניו של עשו . הקשה הרה"ק משינאווא זי"ע בספרו דברי יחזקאל האיך הותר ליעקב לעשות כן, הלא אין דוחין נפש מפני נפש' (אהלות ח, ו) ? אלא, מתרץ ה'דברי יחזקאל', שהרי כלל ידוע הוא כי 'אלוקים יבקש את הנרדף' (קהלת ג טו), ואפילו צדיק הרודף את הרשע גם כן אלוקים יבקש את הנרדף (מדרש קהלת ג), ומכיוון שהשפחות ובניהם היו נרדפים מבני הגבירות, ידע יעקב שעשו לא יוכל להרע להם, כי הקב"ה שומרן מכל משמר, לכן העמידן ראשונה, ולאחריהן את לאה וילדיה שיותר מסוכנים המה מבני השפחות אבל לא כמו רחל, כי לא היו נרדפין כבני השפחות, אבל גם לא היו אהובות כרחל ובנה, ואת רחל ובנה החביבין ביותר שעליהם אין כל כך שמירה מרוב חביבותם, לכן העמידם – אחרון אחרון חביב' .
הוסיף נופך הרה"ק ה'ברך משה' מסאטמאר זי"ע (אות ג'), שלכן נאמר 'ותגשנה השפחות הנה וילדיהן ותשתחוונה, ותגש גם לאה וילדיה וישתחוו, ואחר ניגש יוסף ורחל וישתחוו', ואיתא ב'בעלי התוספות', דמדיוק הקרא נראה שאצל השפחות רק הן השתחוו ולא בניהם, ואילו גבי בני הגבירות (לאה ורחל) השתחוו הן ובניהן, כי לגבי השפחות כתיב ותשתחוונה (לשון נקבה) ואילו גבי לאה ורחל נאמר וישתחוו (לשון רבים) והיינו שגם בניהם השתחוו, והטעם כמו שאמרנו, כי בני השפחות לא נתייראו כ"כ מעשו בהיותם נרדפין וה' עמהם, לכן לא השתחוו ולא הכניעו עצמם לפני עשו. כראות עשו כי יש מבני יעקב שאינם מתפחדים ממנו כלל ועיקר, שאלו 'מי אלה לך' – מי הם אלו אשר אמיץ לבבם ואינם מתייראים ממני, אמר לו יעקב אבינו 'הילדים אשר חנן אלוקים את עבדך' – שיש עליהם שמירה מיוחדת של אלוקים יבקש את נרדף .
בימיו של בעל 'בית הלוי' זי"ע היה שוחט שנהג לשחוט ולמכור (בעיר בריסק) בשר בהמה ועוף שנשחט ללא רשותו והשגחתו של רב העיר – הבית הלוי . בשל גודל החוצפה התאספו ראשי הקהילה בבית הרב לדון כדת מה לעשות בפורץ גדר הלז. באסיפה ישבו כל רבני ונכבדי הקהילה וחיכו לבואו של הרב, אך אדהכי והכי נכנס אותו שוחט והתיישב עמהם, מעתה כבר לא יכלו האסופים לדון בעניינו של השוחט. כעבור זמן מה הופיע הבית הלוי במקום האסיפה, תיכף נגשו אליו כמה עסקנים ובקשו הימנו שיצווה על השוחט עז הפנים שיעזוב את הבית, הבית הלוי סבר וקיבל אך לא הגיב במאומה ושב לחדרו. אחר זמן מה יצא שוב מחדרו, ושוב באו אליו ובקשו מלפניו שיסלק את השוחט, ואז יוכלו לדון במעשיו ולמנוע בשר שאינו הגון מפיות ישראל קדושים. נענה הבית הלוי ואמר, הלא תכלית האסיפה היתה לבער את מעשיו של אותו השוחט מקרבנו, אך אם נבייש אותו ונלבין את פניו על ידי שנסלקו מכאן, מיד יהפוך זה השוחט ל'נרדף', ו'האלוקים יבקש את הנרדף' – אפילו אם הוא רשע, ואז כבר לא יהיה בידינו כל כוח וסייעתא מן שמיא לפעול כנגדו . (באר הפרשה )

 

"כי חנני אלוקים וכי יש לי כל" (לג, יא)

מפרש הכלי יקר: כי דרך הצדיקים אפילו שיש מעט בידם, מסתפקים בו ושמחים בחלקם, ונראה כאילו יש להם כל, אבל עשו אמר "יש לי רב", כי הרשעים אעפ"י שיש להם כל כסף וזהב שבעולם, מכל מקום נראה להם שעדיין הם חסרים. ואמנם, יש להם רב אבל לא כל צרכם, כי "יש לו מנה רוצה מאתיים".. . רהיטי ביתו של הצדיק רבי יעקב יוסף הרמן זצ"ל שהיה ידוע כמכניס אורחים, היו פשוטים ודלים ממש כאחד העניים. פעם ביקשה ממנו רעייתו שיחליף לכל הפחות את הספה בסלון, שכן היא קרועה ובלויה במיוחד. אך הרב הרמן לא הסכים . באותם ימים התאכסן בביתו הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל. ניגשה האשה לרבי ברוך בער וביקשה ממנו לשכנע את בעלה לקנות ספה חדשה… ניסה רבי ברוך בער לשכנע את הרב הרמן, אך הלה הסביר כי אם תהיה לי ספה יפה, לא יהיה נוח לאורחים… אני רוצה שהאורחים ירגישו כמו בבית, ולא יהססו לשבת על הספה . פנה רבי ברוך בער לבעלת הבית ואמר: חושבני שבעלך צודק! הנה בדידי הוי עובדא: נפלתי ברחוב ונתלכלכתי מהבוץ. חשבתי לרגע: איך אכנס לביתכם, השתדלתי לנקות עצמי אך עדיין חששתי… והנה נזכרתי בספה שלכם… אמרתי לעצמי: בטח לא תקפידו עלי.. . הרי אין לכם רהיטים וכסאות שצריך להשגיח לא לטנפם… בעלך צודק . (בית ומנוחה )

 

"והחריש יעקב עד בואם" (לד, ה)

כתב הרלב"ג, מכאן ראוי לאדם ללמוד להתאזר בסבלנות ולא ימהר לכעוס על מה שעשו נגדו, אלא ימתין בישוב הדעת, כמו יעקב אבינו ע"ה שהחריש עד בואם של בניו מן השדה. סיפר הבן איש חי, מעשה בשני בני אדם שהיו שכנים . אחד היה עשיר מופלג בעל צאן ובקר, שדות וכרמים, שולחנו שולחן מלכים ודירתו נאה ומרווחת, אך היה בשרו רזה מאוד ותש כח, ואילו שכנו היה בעל מלאכה צורף בכסף, ואין לו יכולת לקנות בשר כל יום, אלא משבת לשבת, ביתו ריק ממטלטלים, וצר וקטן, אבל היה בריא גבור כח ושמן בשר ופניו שמחות תמיד. וישאל השכן העשיר את שכינו העני מדוע השוני בינינו ? השיב לו העני: מפני שאתה בטבעך כעסן ורגזן הרבה, והכעס מכחיש בשר האדם ומחליש כח הגוף ומזיקו הרבה, ועוד, כי אתה טבעך בעל תאוה וחמדה וגם יש לך קנאה הרבה, ולכן כל ימיך מכאובים, כי תהיה מבולבל וטרוד, רודף אחר הממון, ואי אפשר שתשיג כל תאוותך, ועל כן מוכרח שתהיה מלא אנחות וצער אשר יכלו בשרך וכוחך, ואיך תהיה לך בריאות הגוף מהמאכל אשר תאכל, היות ומידות אלו שיש לך הם מכלים כוחך ובשרך, אבל אני מצד טבעי ומזגי נח הרבה, ואין לי כעס ורוגז אפילו בדבר שראוי לכעוס בו, וגם יש לי מדת ההסתפקות ושמח בחלקי, ומעט אשר לפני אני רואה אותו הרבה מאוד, ואיני מתקנא באחרים, ולכן אני בריא תמיד מכוח המנוחה שיש לי. (בן יהוידע – קידושין ) על אף ריבוי הקהל בבית מדרשו של כ"ק האדמו"ר מגור – רבי ישראל אלטר זצ"ל, היו כולם נסקרין על ידו בסקירה אחת . פעם הבחין הרבי, באדם קשיש בתוך הקהל שסימני רוגזה על פניו. כנראה גרם לו מישהו מהמתפללים שיבוא לכלל כעס ותרעומת . ניגש אליו הרבי והעיר לו בלחישה: "כעס קשה לרוח הקודש, ומי שאינו במדריגת רוח הקודש, בוודאי הכעס מזיק לו עוד יותר… " (פאר ישראל )

 

ויקחו שני בני יעקב" (לד, כח )

כתב רש"י, בניו היו ואעפ"כ נהגו עצמן שמעון ולוי כשאר אנשים שאינם בניו, שלא נטלו עצה ממנו. מסתבר שהיה עליהם ליטול עצה מיעקב לא רק מחמת שהוא אביהם, אלא גם מצד היותו זקן שקנה חכמה, כדברי חז"ל (במד"ר שמות -ג): אימתי ישראל עומדין? כשיש להם זקנים שכל מי שנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל". ואמרו חז"ל (קידושין לב:) אין זקן אלא מי שקנה חכמה . האחים ויטנברג מחוגי החסידים ועשירי העיר דווינסק, פנו פעם אל הגאון רבי מאיר שמחה זצ"ל (בעל האור שמח) לשאול ממנו עצה . הם תכננו לפתוח בנק בעיר ריגה, אולם הם חששו שמא הם לא יצליחו ויפסידו את כספם . נענה להם רבי מאיר שמחה ואמר: "לדעתי אתם יכולים לפתוח את העסק ללא היסוס, ואם אני מייעץ לכם לא תפסידו". ואכן השנים שמעו לעצתו, פתחו את הבנק ונתעשרו מאד, והיו אסירי תודה לרבי מאיר שמחה על עצתו הטובה . בדומה לזה, אחד מעשירי העיר ניהל מו"מ עם חברות גדולות לייצור ערדליים כדי להיות המשווק שלהם. החברות הציעו לו שהם יקחו כערבות, בנין גדול בן שלוש קומות שבמרכז העיר שהיה ברשותו . הוא בא לקבל את עצתו של רבי מאיר שמחה, והוא ענה לו: "עצתי שלא תעשה את העסק הזה, חוששני שמא לא תוכל לעמוד בהתחייבותך והבניין יעבור לרשותם" . אותו עשיר, משום-מה, לא שמע לעצתו, והעסק לא הצליח, ובסופו של דבר מכרו החברות את הבניין הגדול שלו במכירה פומבית, ולו נשאר רק סכום זעיר כדי לקנות בית קטן . הוא עצמו סיפר לידידיו עד כמה הוא מצטער שלא שמע לעצתו של רבי מאיר שמחה . (מאמר לזכרו )