מאמר לפרשת שלח

האמונה כערך עליון

להבדיל מההכרה המדעית הכפויה על האדם ואשר חוקי המדע מוכרחים על פי סדר מסוים הקבוע ובלתי משתנה, באה האמונה כביטוי לערך שאני מאמין בו ולמען אותו ערך אני מקדיש את כל חיי בעולם הזה  ואף מוכן להקריב את חיי למען אותו ערך. שאם לא כן הרי שהוא חסר משמעות  ואין בו ממש.  יש בני אדם שאצלם הערך העליון הוא השבחת גזע מסוים, ויש הרואים בעבודת המלך והציות לו כערך עליון ואף מוכנים למסור את נפשם למען אותו מלך או קיסר וכפי שאנו רואים בעמים שונים לדורותיהם.

היהדות על פי משנתו של הרמב"ם אומרת, שהערך העליון ביותר שיש לו לאדם  המאמין הוא קבלת עול מלכות שמיים וקיום כל התורה והמצוות.

משבר באמונה והסיבה

"ותִיּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא".

הרבה פירושים נכתבו על פסוק זה על מה ולמה הייתה הבכייה הזאת שבעקבותיה אנו משלמים את המחיר עד עצם היום הזה בשני חורבנות שחלו באותו תאריך הלא הוא ט' באב.  אותה אמונה שכיוון אליה משה את העם במעמד הר סיני ואשר הוא ראה בה את הערך העליון ביותר שיש לו לעם ישראל ככלל וליהודי בפרט, באו המרגלים שהיו מטובי האומה הישראלית ומראשיה ושברו את אותה האמונה שהייתה בהם ובכך גם בא המשבר מנהיגות מצד משה כלפי העם. שכן רש"י מפרש על הפסוק "ותישא כל העדה"… שכוונת הכתוב הוא לראשי סנהדריות,  ואם משם נוצר משבר אמונה מצד אותם נכבדי העם, מה יהיה על דלת העם? והשאלה היא מה באמת גרם לאותו משבר אמונה מצד אותם חשובים שבעם? ומה הביא את אותם גדולי האומה שראו ניסים ונפלאות מיציאת ממצרים ועד למעמד הר סיני, לבוא ולהוציא דיבה רעה על הארץ המובטחת? הלא דבר הוא.

הפוליטיקה

כמו האמונה כך גם הפוליטיקה בקרב בני האדם אינה מוכרעת מתורת המדע וחוקי הטבע שעליהם אין מה להתווכח, אלא היא מוצגת בעקבות הכרעות והחלטות הבאות מצד האדם על פי סולם ערכים שהוא מאמין בהם. האדם השלם המאמין בבורא עולם ובתורת החידוש על פי ערכי היהדות שניתנו לנו בסיני, יודע שבמה שהוא מאמין הוא אינו ניתן להשגה מוחלטת למרות שהגיע לרום המעלות המידתיות וההגיוניות  ובכל זאת הוא עדיין מחזיק באמונה

כשמשה שולח את אותם המרגלים לתור את הארץ הוא אינו עושה זאת על דעת המקום, אלא מדעתו שכך נאמר לו " שלח לך" כלומר על דעתך שאינה דעתי, וכשהוא בכל זאת שולח על דעתו , מיד המציאות טופחת על פניו והוא נקלע למשבר מנהיגות חמור ביותר שהביא אתו בכייה לדורות.

אמונה ופוליטיקה- הינם אמורים להיות שזורים האחד עם השני ויוצרים שלמות ערכית אך ורק אם הם על דעת ה' יתברך, שאם לא כן, הרי שזהו מרשם ברור ומוחלט למשבר אמוני ומנהיגותי בתוך העם שבכייתו היא לדורות.

אותם נבחרי העם שהיו בעלי אמונה בה' יתברך ואף ידעו את מה שהובטח לאומה הישראלית להיכנס ולרשת את הארץ, מן הרגע שהתחילו לחשב חישובים פוליטיים מדעתם, נסדקה אמונתם בהבטחה האלוהית המפורשת בתורה לאבות האומה ולמשה רבנו ע"ה, וסימני מרד  החלו לעלות בליבם נגד ה' ונגד משיחו. כאן אנו מוצאים את ההבדלים בין החוק האלוהי ולבין ערכים שהאדם רוצה להאמין בהם ולמענם הוא חי. החוק האלוהי לא בא רק כדי להגן על האדם המאמין מפגעי הזמן ומקריו, אלא הוא בא בעיקר כדי לחזק ולשמר את אותו ערך שלשמו הוא נברא ובצלם אלה-ים נברא כדי למלא אחר ייעודו    והוא קבלת עול מלכות שמיים וקיום התורה והמצוות.

אמת ואמונה

"ידיעת האמת היא כברק שמופיע בלילה החשוך ומאיר לנו את המציאות כפי שהיא. ולאחר מכן חוזר החושך ששם שוב תיעלם מאתנו המציאות כפי שהיא. ההבדל בין אותו מצב של האור, שבו אנו רואים את המציאות, ולבין מצב שבו אנו מחפשים את דרכנו באפילה, הוא ההבדל בין האמת לבין האמונה. האמת היא אותה התרחשות שבה אנו עומדים בוודאות בפני מציאות שאין אנו יכולים לערער עליה [מדע, טבע ומה שלמעלה מהטבע ] כך יש להבין את מעמד הר סיני, את ההתגלות, אלא שאנו בדור הזה עומדים בפני מצוות האמונה".[ " בעקבות הכוזרי" עמוד 169]  

דור אשר לא ראה הנביא יחזקאל מה ששפחה חרופה ראתה על הים, נכשל בחטא העגל ביומו של מעמד הר סיני וקבלת התורה ובנוסף לזה חטא המרגלים שהביא אותנו לשני חורבנות. זהו דור דעה שבו האמת הייתה ברורה להם כברק שמאיר את הלילה.    וכיום שאנו בדור שבו החושך גובר עלינו, בגין בעלי הדעות הנפסדות ההולכים בחושך והשרויים בעלטה, לא ידעו אף לא ישכילו את דרכי ה' שדרכו בה אבות האומה ושאר נביאי ה' שקמו מאז ומעולם, יתמו חטאים מן הארץ ושם ימותו ובארץ מאפליה יפלו פגריהם,   ואילו לנו שלומי אמוני עם ה' לא נותר לנו אלא לדבוק באמונה ובקבלת עול מלכות שמיים ובקיום התורה והמצוות שהן לנו הערך העליון ביותר שלשמו נבראנו.