מגילת הישועה ליהודי תימן

כתב: הרב שלום סעדיה גמליאל 1907-2001

ויהי בשנת חמשת אלפים שש מאות תשעים ושש ליצירה, 1936, בא לתימן שליח היטלר הצורר ושמו אמין אלחוסיני. כבוד גדול עשו לו כל אנשי השלטון בצנעא בירת תימן, וליוו אותו עד שער המלך.

בעמדו לפני מלך תימן הדרומית והצפונית יחיא חמיד אלדין, חסיד ליהודים, ויאמר אמין בלבו גדול אני מן המלך. וירא את המלך יושב על כסאו ושני עבדים עומדים וחרבותם בידיהם, אחד מימין המלך ושמו צומצאם והשני משמאלו ושמו מרגאן. ולא היה שום אדם זולתם כי אם יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות. ושם היהודי שלום בן סעדיה גמליאל, יועץ המלך, יושב במקומו בראש מושב השרים. וייחר לו מאוד לאמין. ויאמר למלך בקומה זקופה ובקול מוכיח: "שלום לך מנהיג המאמינים, חבל חבל, היכל מקודש ובתוכו יושב אב אבי הטומאות". ויאמר לו המלך: "על מי אתה מדבר?"

ויען ויאמר:"על החלאה הזאת, אשר אסור להסתכל עליה". וירם המלך את קולו ויאמר ליהודי:" קום שב למשפט". ויקם שלום וישב על ברכיו לפני המלך.

והחוסייני רחק משלום כארבעה מטר שלא יטמאנו, עומד על עמדו בפני המלך לכלוא את כל היהודים הנמצאים בתימן במחנות עד שיגועו מאליהם, ואני נשרוף את גויותיהם.

ויאמר המלך ליהודי:"ענה לו על כל הדברים אשר שמעת".

ויען שלום ויאמר:"אדוני המלך לא אכחד כי אבותינו עבדו את העגל, בעטו במן והכעיסו הבורא יתעלה ויתרומם ויתשם מעל אדמתם. ואלה החוסים תחת הוד רוממותך חיים הם בשלוה וביטחון. כי משלמים הם מס גלגלת. כאשר נקבע בקוראן הנכבד בפרשה התשיעית פרשת התשובה פסוק עשרים ותשעה: כל עבדיך היהודים אשר בתימן מקבלים עליהם גזירת הבורא, כי אבותיהם לא הקשיבו לו פעמים רבות. ככתוב בקוראן הנכבד בפרשה השנייה פרשת הפרה פסוק ארבעים ושבעה: הוי בני ישראל זכרו טובי אשר היטבתי לכם ונתתי אתכם עליונים על כל העמים. אנחנו חוסים תחת צל כנפיך נכנעים ומקבלים מרות האיסלאם והמוסלמין. הצדק  מחייב לחמול עלינו ולעשות עסקים אתנו ולהגן עלינו מכל צר ומשטין. אדני המלך בידך ההחלטה אם לחמול על עבדיך כמצות הקוראן או לקיים גזירת היטלר".

ויאמר המלך לחוסייני:" הלא אתה מזרע נביאנו, מה תענה לדברי האמת אשר שמעת מפי היהודי"?

ויען חוסיני ויאמר:" אמת חובתנו לקיים דברי הקוראן, כי אין לפגוע בבני החסות המשלמים את מס הגולגולת. אך היהודי הזה חובה היא לתלות אותו ולערוף את ראשו ומיד כי הוא נגע בקוראן הקדוש".

וירע הדבר בעיני המלך כי לא יוכל להציל את היהודי ולהפר את צו הקוראן, הכתוב בפרשת המאורע פרשה חמישים ושש פסוק שבעים ותשעה: כי לא יגעו בו אלא המטוהרים.

ויאמר המלך לשלום: "מה תשובתך"? וישם ה' בפי שלום תשובה מחוכמת: " הקוראן אשר למדתי בו הוא עם פירושים בשוליו וכבר נפגמה קדושתו". נס היה שלא דרשו ממני לא המלך ולא חוסייני את הקוראן המפורש אשר אמרתי כי לא היה זה בנמצא.

וישמח המלך לשמוע תשובתו וירם את קולו ויאמר: "תשובת היהודי מקובלת. כל היהודים השוכנים בתימן מכבדים הקוראן, ושלום למד בקוראן המפורש. ואתה חוסייני עליך לעזוב את ארצי תוך יומיים ולא יותר".

ויצא חוסייני מלפני המלך אבל וחפוי ראש. ויתאספו אליו כל ראשי השלטון לכבדו ויאמר להם חוסייני: "אבל אני על מלככם אשר הוא כמלאך אלוהים. חבל, חבל, הוא מכושף ע"י היהודי היושב לימינו. מי בכם מכל אומתי החרדים לכבוד הקוראן, להאביד את היהודי הזה בטרם יכשף את כולכם. הבטיחו לי כי תעשו את זאת ואמרו נא לי את הדרך המהירה להאבידו". ויתחייבו לפניו שלושה גדולי השופטים כי יכינו לשלום משפט מוות אשר יד המלך לא תוכל להצילו. וייפרדו איש מעל רעהו ביגון ואנחה ובשברון לב.

ואני חזרתי לביתי, סיפרתי את אשר היה לאמי ולאשתי. ותאמר אמי נלך לאביה רבינו הגאון אברהם בדיחי. וכאשר שמע את הדברים אמר לי: "אל תספר לשום אדם. לך ספר מהר לרב שלום קורח. וישמע הרב שלום קורח מפי את אשר היה וישלח את יוסף אלנדאף להזמין את הרב משה אביץ ואת יוסף נחום ויחיא חובארה. ויבוא הרב משה, והשאר לא היו בבית, ותדחה הישיבה עד לערב.

החליטו בערב להסתיר את העניין מפני סכנת המוסלמים, כאילו הדבר לא נודע ליהודים. ואלך עם יחיא חובארה אל הרב עמרם קרח לספר לו את העניין. ויאמר בערב יזמין את האנשים לשמוע מפי את העניין. ויבואו אליו בערב הרב סעיד עוזירי וסאלם יהודה ישראל משרקי וסעיד חבשוש וישמעו מפי את כל העניין. ויאמר הרב סעיד עוזירי : "ברוך ה' שקיים בנו ויהי ה' לי למשגב ואלוהי לצור מחסי וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלוהינו".

ויפנה הרב עמרם אלי ויאמר לי: "אתה לא הודעת לשום אדם כי לא חפצת לתת הרגשה למוסלמים שהם מנוצחים כדי שלא יזיקו ליהודים. מסור נא את דעתנו זאת למארי סאלם, ואען אותו כבר החליטו להסתיר את העניין מפני סכנת המוסלמים, וכאילו לא נודע דבר, ויאמר טוב הדבר".

ויעברו ששה חודשים בהכנת המשפט והכנת העדים לפרטי הפרטים. ויתאספו השופטים בבית מושל העיר וישלחו שני שוטרים להוביל את שלום להשמיעו את גזר הדין: תלייה ועריפת ראש ביען כי קילל את מחמד ואת הקוראן בראש מורם, לעיני העדים האלה. ויתר הדברים תשועת הבורא יתעלה לעבדו שלום הודאת העדים והענשתם. ייסורי התובע וחרפת השופטים הלא המה כתובים בספר ישועות ה' ליהודים בתימן. וישמעו חכמי היהודים את התשועה הגדולה הזאת ויקדו וישתחוו לאלוהי ישראל המציל את עמו בכל הדורות. ולא יכלו לעשות יום רינה ותודה משתה ויום טוב כי חוק הישמעאלים אוסר על היהודים להתקהל, כי אם לתפילת הגשמים.

ויעלו לארץ ויפוצו מדן ועד אילת וימצאום תלאות רבות, והקשה מכולן חטיפת הילדים. ובשנת חמשת אלפים שבע מאות חמישים ושמונה, 1998, החליטו ידידים לקיים עצרת יובל התשעים ואחת    לשלום בן סעדיה. וישמע שלום ויאמר: "לא היה בתימן לא בר מצווה ולא יובל, כי היובל לפרעה ועבדיו. וכל החיים היו חיי תורה ותפילה. אולם זכות היא לנו לקיים בארצנו יום רינה וישועה משתה ויום טוב". וייקהלו ביובל כאלפיים איש ואישה בחול המועד סוכות ה'תשנ"ח. ויאמר להם המנחה אליהו אביעד: "היום הזה יום ישועה ויובל התשעים ואחת לרבנו שלום בן סעדיה אשר הנס נעשה על ידו". גם בהשיבו למברכיו בפני אלפים מישראל אמר הרב שלום כי יהודי תימן חייבים לקיים יום רינה וישועה בכל שנה ושנה כבימי מרדכי ואסתר. כיום אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. לעשות אותו יום משתה ושמחה יום הלל וזמרה. למען ידעו הדורות את מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה לעמו בית ישראל בתימן. ואל נהיה כפויי טובה לבורא עולם המציל את עמו בכל דור ודור. גם כל בית ישראל לעדותיהם ולמשפחותיהם יודו לה' על שהציל את שארית היהודים בכל העולם מהצר הצורר היטלר. גם יקהלו הם ונשותיהם ובניהם לקיים את הכתוב בתהילים: "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך". וישבו חכמי התורה וראשי העם ויקבעו אותו בחג הגאולה הוא חג הסוכות בחול המועד בכל שנה ושנה.

מודה אני לפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי ועל שזיכיתני והדרכתני לספר כטיפה מים חסדיך המרובים על ברואיך ונתת בלב יראך חכמי הדור הענווים והחרדים לעשות רצונך בלבב שלם לקבוע יום רינה תודה שבח וזמרה לפניך על ישועתך לעמך ישראל בתימן ונתת בלבם לחייב את עמך בית ישראל לקיימו בכל שנה ושנה מעתה ועד עולם. ואשר חננתי דעה בינה והשכל לכתוב לדורות את פרטי ישועותיך במגילה הזאת בשנת התשעים ושתיים לימי חיי אני עבדיך דל כל יצוריך שלום בר סעדיה גמליאל המפיל את תחינתי לפניך שתאריך נא ברחמיך את שנותיי ותחזק גופי ונפשי לספר נפלאותיך וחסדיך, ותחונן דעתי לעבדך דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו.          יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. סיום חזן וקהל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. גאלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל.

כתב: הרב שלום סעדיה גמליאל 1907-2001

ויהי בשנת חמשת אלפים שש מאות תשעים ושש ליצירה, 1936, בא לתימן שליח היטלר הצורר ושמו אמין אלחוסיני. כבוד גדול עשו לו כל אנשי השלטון בצנעא בירת תימן, וליוו אותו עד שער המלך.

בעמדו לפני מלך תימן הדרומית והצפונית יחיא חמיד אלדין, חסיד ליהודים, ויאמר אמין בלבו גדול אני מן המלך. וירא את המלך יושב על כסאו ושני עבדים עומדים וחרבותם בידיהם, אחד מימין המלך ושמו צומצאם והשני משמאלו ושמו מרגאן. ולא היה שום אדם זולתם כי אם יהודי בעל זקן ופיאות ארוכות. ושם היהודי שלום בן סעדיה גמליאל, יועץ המלך, יושב במקומו בראש מושב השרים. וייחר לו מאוד לאמין. ויאמר למלך בקומה זקופה ובקול מוכיח: "שלום לך מנהיג המאמינים, חבל חבל, היכל מקודש ובתוכו יושב אב אבי הטומאות". ויאמר לו המלך: "על מי אתה מדבר?"

ויען ויאמר:"על החלאה הזאת, אשר אסור להסתכל עליה". וירם המלך את קולו ויאמר ליהודי:" קום שב למשפט". ויקם שלום וישב על ברכיו לפני המלך.

והחוסייני רחק משלום כארבעה מטר שלא יטמאנו, עומד על עמדו בפני המלך לכלוא את כל היהודים הנמצאים בתימן במחנות עד שיגועו מאליהם, ואני נשרוף את גויותיהם.

ויאמר המלך ליהודי:"ענה לו על כל הדברים אשר שמעת".

ויען שלום ויאמר:"אדוני המלך לא אכחד כי אבותינו עבדו את העגל, בעטו במן והכעיסו הבורא יתעלה ויתרומם ויתשם מעל אדמתם. ואלה החוסים תחת הוד רוממותך חיים הם בשלוה וביטחון. כי משלמים הם מס גלגלת. כאשר נקבע בקוראן הנכבד בפרשה התשיעית פרשת התשובה פסוק עשרים ותשעה: כל עבדיך היהודים אשר בתימן מקבלים עליהם גזירת הבורא, כי אבותיהם לא הקשיבו לו פעמים רבות. ככתוב בקוראן הנכבד בפרשה השנייה פרשת הפרה פסוק ארבעים ושבעה: הוי בני ישראל זכרו טובי אשר היטבתי לכם ונתתי אתכם עליונים על כל העמים. אנחנו חוסים תחת צל כנפיך נכנעים ומקבלים מרות האיסלאם והמוסלמין. הצדק  מחייב לחמול עלינו ולעשות עסקים אתנו ולהגן עלינו מכל צר ומשטין. אדני המלך בידך ההחלטה אם לחמול על עבדיך כמצות הקוראן או לקיים גזירת היטלר".

ויאמר המלך לחוסייני:" הלא אתה מזרע נביאנו, מה תענה לדברי האמת אשר שמעת מפי היהודי"?

ויען חוסיני ויאמר:" אמת חובתנו לקיים דברי הקוראן, כי אין לפגוע בבני החסות המשלמים את מס הגולגולת. אך היהודי הזה חובה היא לתלות אותו ולערוף את ראשו ומיד כי הוא נגע בקוראן הקדוש".

וירע הדבר בעיני המלך כי לא יוכל להציל את היהודי ולהפר את צו הקוראן, הכתוב בפרשת המאורע פרשה חמישים ושש פסוק שבעים ותשעה: כי לא יגעו בו אלא המטוהרים.

ויאמר המלך לשלום: "מה תשובתך"? וישם ה' בפי שלום תשובה מחוכמת: " הקוראן אשר למדתי בו הוא עם פירושים בשוליו וכבר נפגמה קדושתו". נס היה שלא דרשו ממני לא המלך ולא חוסייני את הקוראן המפורש אשר אמרתי כי לא היה זה בנמצא.

וישמח המלך לשמוע תשובתו וירם את קולו ויאמר: "תשובת היהודי מקובלת. כל היהודים השוכנים בתימן מכבדים הקוראן, ושלום למד בקוראן המפורש. ואתה חוסייני עליך לעזוב את ארצי תוך יומיים ולא יותר".

ויצא חוסייני מלפני המלך אבל וחפוי ראש. ויתאספו אליו כל ראשי השלטון לכבדו ויאמר להם חוסייני: "אבל אני על מלככם אשר הוא כמלאך אלוהים. חבל, חבל, הוא מכושף ע"י היהודי היושב לימינו. מי בכם מכל אומתי החרדים לכבוד הקוראן, להאביד את היהודי הזה בטרם יכשף את כולכם. הבטיחו לי כי תעשו את זאת ואמרו נא לי את הדרך המהירה להאבידו". ויתחייבו לפניו שלושה גדולי השופטים כי יכינו לשלום משפט מוות אשר יד המלך לא תוכל להצילו. וייפרדו איש מעל רעהו ביגון ואנחה ובשברון לב.

ואני חזרתי לביתי, סיפרתי את אשר היה לאמי ולאשתי. ותאמר אמי נלך לאביה רבינו הגאון אברהם בדיחי. וכאשר שמע את הדברים אמר לי: "אל תספר לשום אדם. לך ספר מהר לרב שלום קורח. וישמע הרב שלום קורח מפי את אשר היה וישלח את יוסף אלנדאף להזמין את הרב משה אביץ ואת יוסף נחום ויחיא חובארה. ויבוא הרב משה, והשאר לא היו בבית, ותדחה הישיבה עד לערב.

החליטו בערב להסתיר את העניין מפני סכנת המוסלמים, כאילו הדבר לא נודע ליהודים. ואלך עם יחיא חובארה אל הרב עמרם קרח לספר לו את העניין. ויאמר בערב יזמין את האנשים לשמוע מפי את העניין. ויבואו אליו בערב הרב סעיד עוזירי וסאלם יהודה ישראל משרקי וסעיד חבשוש וישמעו מפי את כל העניין. ויאמר הרב סעיד עוזירי : "ברוך ה' שקיים בנו ויהי ה' לי למשגב ואלוהי לצור מחסי וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלוהינו".

ויפנה הרב עמרם אלי ויאמר לי: "אתה לא הודעת לשום אדם כי לא חפצת לתת הרגשה למוסלמים שהם מנוצחים כדי שלא יזיקו ליהודים. מסור נא את דעתנו זאת למארי סאלם, ואען אותו כבר החליטו להסתיר את העניין מפני סכנת המוסלמים, וכאילו לא נודע דבר, ויאמר טוב הדבר".

ויעברו ששה חודשים בהכנת המשפט והכנת העדים לפרטי הפרטים. ויתאספו השופטים בבית מושל העיר וישלחו שני שוטרים להוביל את שלום להשמיעו את גזר הדין: תלייה ועריפת ראש ביען כי קילל את מחמד ואת הקוראן בראש מורם, לעיני העדים האלה. ויתר הדברים תשועת הבורא יתעלה לעבדו שלום הודאת העדים והענשתם. ייסורי התובע וחרפת השופטים הלא המה כתובים בספר ישועות ה' ליהודים בתימן. וישמעו חכמי היהודים את התשועה הגדולה הזאת ויקדו וישתחוו לאלוהי ישראל המציל את עמו בכל הדורות. ולא יכלו לעשות יום רינה ותודה משתה ויום טוב כי חוק הישמעאלים אוסר על היהודים להתקהל, כי אם לתפילת הגשמים.

ויעלו לארץ ויפוצו מדן ועד אילת וימצאום תלאות רבות, והקשה מכולן חטיפת הילדים. ובשנת חמשת אלפים שבע מאות חמישים ושמונה, 1998, החליטו ידידים לקיים עצרת יובל התשעים ואחת    לשלום בן סעדיה. וישמע שלום ויאמר: "לא היה בתימן לא בר מצווה ולא יובל, כי היובל לפרעה ועבדיו. וכל החיים היו חיי תורה ותפילה. אולם זכות היא לנו לקיים בארצנו יום רינה וישועה משתה ויום טוב". וייקהלו ביובל כאלפיים איש ואישה בחול המועד סוכות ה'תשנ"ח. ויאמר להם המנחה אליהו אביעד: "היום הזה יום ישועה ויובל התשעים ואחת לרבנו שלום בן סעדיה אשר הנס נעשה על ידו". גם בהשיבו למברכיו בפני אלפים מישראל אמר הרב שלום כי יהודי תימן חייבים לקיים יום רינה וישועה בכל שנה ושנה כבימי מרדכי ואסתר. כיום אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. לעשות אותו יום משתה ושמחה יום הלל וזמרה. למען ידעו הדורות את מעשה ה' הגדול והנורא אשר עשה לעמו בית ישראל בתימן. ואל נהיה כפויי טובה לבורא עולם המציל את עמו בכל דור ודור. גם כל בית ישראל לעדותיהם ולמשפחותיהם יודו לה' על שהציל את שארית היהודים בכל העולם מהצר הצורר היטלר. גם יקהלו הם ונשותיהם ובניהם לקיים את הכתוב בתהילים: "אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך". וישבו חכמי התורה וראשי העם ויקבעו אותו בחג הגאולה הוא חג הסוכות בחול המועד בכל שנה ושנה.

מודה אני לפניך ה' אלוהי ואלוהי אבותי על כל החסד אשר עשית עמדי ועל שזיכיתני והדרכתני לספר כטיפה מים חסדיך המרובים על ברואיך ונתת בלב יראך חכמי הדור הענווים והחרדים לעשות רצונך בלבב שלם לקבוע יום רינה תודה שבח וזמרה לפניך על ישועתך לעמך ישראל בתימן ונתת בלבם לחייב את עמך בית ישראל לקיימו בכל שנה ושנה מעתה ועד עולם. ואשר חננתי דעה בינה והשכל לכתוב לדורות את פרטי ישועותיך במגילה הזאת בשנת התשעים ושתיים לימי חיי אני עבדיך דל כל יצוריך שלום בר סעדיה גמליאל המפיל את תחינתי לפניך שתאריך נא ברחמיך את שנותיי ותחזק גופי ונפשי לספר נפלאותיך וחסדיך, ותחונן דעתי לעבדך דור לדור ישבח מעשיך וגבורותיך יגידו.          יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי. סיום חזן וקהל כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם. גאלנו ה' צבאות שמו קדוש ישראל.