לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף מ״א

דיני חזקה ומחאה . כתי עדים המכחישות זו את זו .

דף מ"א – ע"א

משנה . חזקת קרקע בין חזקת ג' שנים שקנה קרקע זו ובין חזקת השתמשות של יום אחד שקנה זכות להשתמש בקרקע זו אינה חזקה אלא אם טוען שבא לו דרך מכירה או מתנה ממנו או מאביו.

מרא קמא שאמר למחזיק מה אתה עושה בתוך שלי, ואמר לו לא אמר לי אדם מעולם אינה חזקה, ולא טוענים בשבילו שהטעם שלא רצה לטעון שקנה ממנו הוא משום שיאמר לו הבעלים הראשונים הראני שטרך, אבל אם טען כן אחר כך מעצמו יכול לחזור ולטעון כך.

שטף מים שנטל מחיצות שדה, והרחיב אחד מבעלי השדות קרקע שלו ובנה מחיצת שדה בתוך שדה של השני וסייעו בעל הקרקע השני, אינו יכול לטעון שהחזקתי לפניו שלרבי יהודה כל שהחזיק לפני בעלים הראשונים גם ביום אחד הוא חזקה (כנ"ל דף ל"ח ל"ט) שאין הלכה כרבי יהודה, ואינו יכול לטעון שקנה הקרקע בקניין חזקה בזה שבנה המחיצה ובזה שחבירו סייעו הוא כאומר לו לך חזק וקני, שחבירו סייעו בטעות שלא ידע שבונה בתוך שלו.

דף מ"א – ע"ב

ב' עדים אומרים שלוה מאתיים וב' אומרים שלוה מנה באותה שעה ומקום,לרבי שמעון בן אלעזר: גם לבית הלל גובה מנה שאין כת המעידים מאתיים מכחישים כת המעידים מנה אלא מוסיפים עליהם, ואין גובים מאתיים כיון שכת שמעיד מנה מכחיש כת שמעיד מאתיים, ואם יש רק כת אחת, אחד אומר מנה ואחד אומר מאתיים, לבית שמאי: נחלקה העדות שעל מנה שמעיד זה אינו מעיד זה, לביתהלל: יש בכלל מאתיים מנה וגובה מנה, 'הלכה' לרב כהנא במערבא סוברים אין הלכה כרשב"א, ובשני כיתי עדים גם סוברים בית הלל שנחלקה עדותם ופטור גם ממנה.

ב' עדים מעידים ששטף מים הכניס מחיצת השדה של אחד לרשות חבירו, עד אחד אומר שתי שורות ועד השני אומר ג' שורות, לרבי שמעון בן אלעזר: שלבית הלל כת אחת שאחד אומר מנה וא' אומר מאתיים חייב מנה שבכלל מאתיים מנה, הוא הדין כאן צריך להרחיק ב' שורות, ולמערבא גם לבית הלל נתבטל העדות.

מחזיק ג' שנים בקרקע הטוען שקנה הקרקע ממי שאומר שקנה מבעלים הראשונים,לרבי חייא: אם הביא עדים שהמוכר דר שם לכל הפחות יום אחד הוא חזקה שטוענים בשביל הלוקח שאותו שמכרה לו קנה מן בעלים הראשונים, ואם טוען שראה איך מי שמכרה לו קנה מן בעלים הראשונים נאמן במיגו שהיה טוען שהוא עצמו קנה ממנו, אם יש עדים שראו שהמוכר מודד הקרקע, לאביי: הוא כדר בו, לרבא: יש אדם שמודד קרקע ובסוף אינו קונה.

***************

דף מ״ב

חזקה בצירוף . למי אין חזקה .

דף מ"ב – ע"א

ג' לקוחות מצטרפים להחזיק, אם השני והשלישי קנו בשטר שיש קול שבאו כולם מכח לוקח ראשון, אבל לא קנו בשטר יכול המרא קמא לטעון שלא מיחה כיון שכל אחד לא החזיק ג' שנים לפי שהיו יראים להחזיק בקרקע שלי.

המוכר שדה בעדים וקבל עליו אחריות וגבה בעל חוב מהלוקח, הלוקח גובה דמיו מנכסים משועבדים אע"פ שקנה בלי שטר, אבל המלוה לחבירו בעדים אין המלוה גובה מנכסים משועבדים שהלווה לוה בצינעה ומבקש שלא לפרסם הדבר כדי שלא יוזל נכסיו ולא ידעו הלקוחות שהקרקע משועבדת רק אם לוה בשטר, אבל המוכר שדה מוכר בפרסום כדי שיקפצו עליה לוקחים והלקוחות שקנו שאר השדות אחר כך ידעו שהשדות משועבדות ללוקח ראשון.

אכילת אב, ובן, ולוקח בשטר מבנו מצטרפים לאכילת ג' שנים, שהכל יודעין שהבן יורש ואוכל מכח האב, והלוקח בשטר יש קול שאוכל מכח המוכר.

אכל המחזיק חלק משני חזקה בפני האב וחלק לפני בנו הרי זה חזקה, אכל חלק בפני לוקח בשטר מהבן אין זה חזקה הואיל שמכר בשטר ויש לו קול והרי זה מחאה, ואם מכר כל השדות ולא פירט בשטר שדה זה אין זו מחאה.

משנה . אומנים, אריסים, אפוטרופסים, איש בנכסי אשתו, אשה בנכסי בעלה, אב בנכסי בן, בן בנכסי אב אין להם חזקת ראיה, אבל אם הבעלים אומרים להם לך חזק וקני והחזיק בפנינו על ידי שנעל או גדר ופרץ הרי זה חזקה. וכן באחים שחלקו והמחזיק בנכסי הגר.

דף מ"ב – ע"ב

שותף, אבוה דשמואל ולוי: גורסים במשנה אין לו חזקה בנכסי השותפות אפילו החזיק בו ג' שנים, לשמואל: לפעמים יש לו חזקה, ונחלקו בדעתו אם זה כשהחזיק בכולה כיון ששינו ממנהג השותפים להשתמש כל אחד בחציה, או שהיינו כשהשתמש בחציה הואיל ששינה ממנהג השותפים שכל אחד משתמש בכולה ג' שנים, [ואם היו רוצים ליהנות כל שנה היו להם לעשות בשותפות ולחלק הפירות], לרבינא: אם יש שיעור חלוקה לכל הפחות ד' אמות לזה וד' אמות לזה יש לו חזקה שאין מנהג שיקדימו זה לזה בג' שנים, ואם אין בו כדי חלוקה אין לו חזקה שהמנהג שכל אחד משתמש בכולה כמה שנים.

שותף דינו כאריס היורד ברשות, ודינו שגם אם נטע בשדה שאינה עשויה לנטיעה אלא לזריעה נוטל חצי השבח גם בפירות גמורים.

שותף אחד מעיד לשותף חבירו להעמיד החלק בידו נגד המערער שטוען שהוא שלו, ושותפים נעשים שומרי שכר זה לזה על דבר השותפות.

***************