לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קל״ב – קל״ד

דף קל"ב – ע"א

כתב כל נכסיו במתנה [ולא שייר כלום לבניו]

כתב לאשתו – לא עשאה אלא אפוטרופא, שאין אדם מניח את בניו ונותן הכל לאשתו, אלא רצה שיכבדוה בניו באופן שפרנסתם יהא ברשותה.

כתב לבנו הגדול – לא עשאו אלא אפוטרופוס, שרצה שיכבדו אותו האחים, שחייבים בכבודו, שנאמר 'ואת' לרבות אחיך הגדול.

כתב לבנו הקטן, גם המוטל בעריסה – לר' חנינא בר אידי אמר שמואל עשאו אפוטרופוס, שרוצה בכבודו [אבל כתב לבנו יחידו במקום אשתו, למתנה נתכווין שאין ברצונו שתכבד אשתו את בנו].

כתב לאחר – נתכווין למתנה, ולא חשש לכבודו, ואם לעשותו אפוטרופוס משום שאין בניו יודעים בטיב משא ומתן היה לו לומר בפירוש, [כתב לבנו ולאחר במקום בנים – חצי הנכסים של אחר נתכווין למתנה, וחצי הנכסים של בנו עשה אפוטרופוס].

[היה לו בן, ובן בנו שמת או בן אשתו שקיבל עליו לזונו, כתב לבנו – עשאו אפוטרופוס, שרצה שבן בנו או בן אשתו יכבדוהו. לבן בנו או לבן אשתו – נתכווין למתנה ולא חשש לכבודו].

[אשתו ובן בנו שהוא בביתו [מהרש"א] כתב לאשתו – עשאה אפוטרופא שרצה שבן בנו יכבד אותה, לבן בנו – למתנה נתכווין שבוודאי לא רצה שאשתו תכבד אותו].

כתב לאשתו ארוסה או גרושה – למתנה נתכווין, שאינו חושש לכבדם, שאינם בביתו.

כתב לבת במקום בנים – לרבינא משמיה דרבא: עשאה אפוטרופא כמו שמצינו אם יש נכסים מועטים שהבנות ניזונים והבנים יחזרו על הפתחים, שחוששים לכבודה יותר מבנים, לרב עוירא משמיה דרבא: נתכווין למתנה, ולא חשש לכבודה באופן שיכבדוה בניו [ורק לחזרת פתחים חוששים לכבודן].

כתב לאשה במקום אחים (שאין לו בנים ואב) – עשאה אפוטרופא שרצה שיכבדוה כיון שאשתו כגופו.

כתב לאשה במקום בני הבעל – עשאה אפוטרופא, שחייבים בכבודה מיתור כבד 'את' אביך לרבות אשת האב.

כתב כל נכסיו לאשתו במתנת בריא (מהיום, או מהיום ולאחר מיתה), איבעיא לרבא אם נתכווין למתנה שאם משום כבודה הרי הוא קיים ויכבדוה מאימתו, או עשאה אפוטרופא שרוצה שישמעו אליה מעתה על ידי שיודעין שעתידים להיות כפופים אליה.

הכותב במתנה פירות נכסיו (בעין, או קרקע לפירותיה) לאשתו, גובה כתובתה מהקרקע, שבשביל מתנה לא מחלה שיעבוד כתובתה.

כתב לה מחצית קרקע ופירות נכסיו, או שליש או רביע, גובה כתובתה מהשאר.

כתב לה כל נכסיו (לאיבעיא לרבא יש ב' צדדים אם מיירי בארוסה או גרושה או בכל אופן) ויצא עליו שטר חוב שקודם למתנה זו, לרבי אליעזר: תקרע מתנה וגובה כתובה שבשביל מתנה לא מחלה על הכתובה וחוזרת  וטורפת מבעל חוב שיעבוד כתובתה. לחכמים: (וכן הורו לבת אחותו של רבי יהודה הנחתום) במתנה זו מחלה כתובה מנכסים אלו ולא חששה שיטרוף בעל חוב [אבל ממה שיקנה לאחר כך גובה כתובתה]. וכן פסק רב נחמן, שאומדנא הוא, שנוח לה שיצא עליה קול שבעלה כתב לה כל נכסיו ובהנאה זו מחלה שיעבוד כתובה.

הלך בנו למדינת הים ושמע שמת וכתב כל נכסיו לאחרים ובא בנו, לתנא קמא: מתנתו מתנה, שלא פירש בשעת מתנה שנותן משום שסובר שמת בנו, לר' שמעון בן מנסיא: אין מתנתו מתנה, ואם ידע שבנו קיים לא כתב, וכמי שפירש, וכן פסק רב נחמן שאומדנא הוא.

דף קל"ב – ע"ב

הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא ולא פירש אם הוא לתחילת פירעון כתובה או למתנה, לתנא קמא: (כפירוש ר' יהודה), אם היתה שם בשעה שחילק לבנו וקיבלה עליה אבדה כתובתה מנכסים האלו, שאין אדם רואה שנותנים ממונו בפניו ומחזיק המתנה לקיימה רק בעושה בלב שלם, ואם היתה רק באחד מאלו לא איבדה כתובתה. לר' יוסי: אם קיבלה עליה הגם שלא כתב לה, או כתב לה הגם שלא קיבלה עליה (לרש"י כשמחלק לפניה, שפסק רב נחמן כשמואל רבו, ולרב במזכה להם על ידה, ולר' יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך, לרשב"ם בכתיבה גרידא שעשאה שותף בין הבנים, כרב נחמן) איבדה כתובתה, שכיון שעשאה שותף בין הבנים מחלה.

[כתב נכסיו לבניו ולאשתו לא נתן כלום אין שתיקתה כהודאה, שנחת רוח עשתה לבעלה].

כתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא במתנה בריא, איבעיא לרבא אם אומרים רק בשכיב מרע ידעה שאין לו עוד נכסים ומחלה, אבל בבריא סברה שיקנה לאח"כ ותגבה מהם כתובתה, או כיון שאין לו עכשיו והיה לה למחות וכיון ששתקה מחלה.

כתב נכסיו לבניו, ולאשתו הקנה רק דקל אחד לפירותיו עד שייבש האילן או פירות מחוברים, לרב נחמן בשם שמואל איבדה כתובתה, שהרי עשאה שותף בין הבנים בקרקע, שהרי הקנה לה יניקת קרקע, אבל כתב לה פירות תלושים כמו מי שכתב כל נכסיו לשתי בנותיו ושליש בפירות לאשתו, לא איבדה כתובתה.

 *****************

 

דף קל"ג – ע"א

הכותב נכסיו לבניו, ולאשתו קרקע כל שהוא, איבדה כתובתה שמחלה שיעבוד מנכסים אלו כיון שעשאה שותף בין הבנים, אבל מה שקנה לאח"כ נוטלת בכתובתה, ככתב לה ושעתיד אנא למיקני.

כתב שני שליש לשתי בנותיו ושליש לאשתו ומתה אחת בחיי אביה, לרב כהנא, יש לאשתו בשליש זה שמחלה לבנות משום שעשאה שותף, אבל חוב כתובה לא מחלה לבעלה כשם שטורפת אם קנה נכסים לאח"כ.

חילק נכסיו לאשתו ולבניו ושייר דקל אחד לא פירש למי, לרב יימר, אומרים שלא מחלה גם חלק הבנים ושתקה, משום שהניח לה הדקל ואחר שתטרוף הדקל תטרוף מהם.

שכיב מרע שכתב נכסי לך ואחריך לפלוני בלשון ירושה (לר' יוחנן בן ברוקה) אם היה ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום, שירושה אין לה הפסק (רב אחא בר רב עויא) והוא מתנה על מה שכתוב בתורה (רב נחמן), אבל בלשון מתנה נוטל השני אחריו.

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר ולא פירש לא לשון מתנה ולא לשון ירושה, אם היה ראוי לרשת נוטל משום ירושה, ואם לא נוטל משום מתנה (רב הונא), ונפקא מינה לעניין אחריך לפלוני (רבא).

 כתב כל נכסיו ירושה, אלמנתו ובנותיו ניזונים מנכסיו. כתב במתנה גמורה, אין ניזונים מנכסיו שאין מוציאים למזונות מנכסים משועבדים. נתן במתנת שכיב מרע, ניזונים מנכסיו, שאם מירושה דאורייתא ניזונים, כל שכן שניזונים ממתנת שכיב מרע דרבנן.

דף קל"ג – ע"ב

'אני ה' בעתה אחישנה' בעת שהצדיקים צריכים ישועה הקב"ה ממציא להם, וכן אמר רבא לרב עיליש כשתיקן טעותו, שידע בו שמעולם לא באה תקלה על ידו בדין שהרי עכשיו זימנו הקב"ה קודם שבא להיכשל.

משנה . הכותב נכסיו לאחרים והניח בניו, לתנא קמא: מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו. לרבן שמעון בן גמליאל: אם לא היו בניו נוהגים כשורה זכור לטוב, ונחלקו תנאים כשאין בניו נוהגים כשורה לתנא קמא אם זכור לטוב או שאין רוח חכמים נוחה הימנו. ושמואל פסק כסובר שנחלקו רבנן, ולכןאמר לרב יהודה שלא יהא בהעברת נחלה מהראוי לה ואפילו להרבות לאחד ולמעט לאחד ואפילו מבן רע לבן טוב וכל שכן מבן לבת.

 *******************

 

דף קל"ד – ע"א

מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה והשיא בנו ואמר לחבירו הרי חצר וסעודה נתונים לך במתנה ואינם לפניך אלא כדי שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה, אמר אם הם שלי הרי הם מוקדשים לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדיש לשמים, אמר לו שאם כן כל רצונך שהוא שיהיו אביו והוא אוכלים ושותים ומרצים זה לזה ועוון תלוי בראשם. אמרו חכמים שכל מתנה שאינו יכול להקדיש אינה מתנה, שגילה דעתו בפירוש שאינו נותן לו במתנה גמורה.

מעשה באדם שלא נהגו בניו כשורה כתב כל נכסיו ליונתן בן עוזיאל, מה עשה יונתן בן עוזיאל מכר שליש והקדיש שליש והחזיר לבניו שליש, בא עליו שמאי במקל ותרמיל שטעה לדמותו למעשה בית חורון שאמרו חכמים שאין המתנה חל ואין ההקדש חל כיון שעבר על דעת הנותן, וגם כאן כיון שעבר על רצון המת שלא יהנו בניו מנכסיו בטילה המתנה ובטל החזרה והוא כפיקדון בידו, והשיב לו יונתן שאם אינו יכול להחזיר אם כן אינו יכול להקדיש ולמכור שאינה מתנה, אלא שאין זה דומה לשם, שלא פירש שלא יחזיר, והוא מתנה גמורה, שיכול להקדיש ולמכור ולהחזיר.

שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן, שלושים מהם ראוי שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו (אלא שאין הדור ראוי), שלושים מהם ראוי שתעמוד להם חמה כיהושע בן נון, עשרים בינוניים גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי, אמרו עליו על רבן יוחנו בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא (סברת המשניות), והלכות למשה מסיני, אגדות, דקדוקי אותיות שבתורה, גזירות חכמים, וקלים וחמורים, וגזירות שווה, ותקופות מולד הלבנה, וגימטריה, ומשלות כובסים, ומשלות שועלים ללמוד בהם דברי תורה, שיחת שדים לעשות קמיע לרפואה, ושיחת דקלים ושיחת מלאכי השרת להשביע, ודבר גדול שהוא מעשה מרכבה, ודבר קטן שהם דברי אביי ורבא, לקיים מה שנאמר 'להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא' בשביל שאוצרותיהם מלאים כל טוב דברי תורה וחכמה, וכיון שקטן שבכולם כן גדול שבכולם על אחת כמה וכמה, אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף.

משנה . האומר זה בני לירושה נאמן על נכסים שיש לו עכשיו במיגו שהיה יכול לתת לו במתנה.

דף קל"ד – ע"ב

במשנה בקידושין תנן, באין מוחזק לנו לא באחים ולא בבנים, וקיימא האשה בחזקת שאין זקוקה לייבום (שספק ספיקא הוא שמא יש לו בנים, ואם אין לו שמא גם אחים אין לו), שנאמן לומר בשעת מיתה יש לי בנים, ואינו סותר החזקה, ואינו נאמן לומר יש לי אחים נגד החזקה.

במשנה כאן מחדש כשמוחזק לנו שיש לו אחים, שנאמן לומר זה בני או יש לי בנים לפוטרה מיבום, הואיל ובידו לגרשה ומה לו לשקר (רב יוסף בשם רב יהודה אמר שמואל).

בעל שאמר גרשתי את אשתי

לרב יוסף: נאמן, הואיל ובידו לגרשה.

לרב יצחק בר יוסף בשם רבי יוחנן: אינו נאמן, ולרב ששת הטעם שאין מיגו שאם גירשה היה יוצא קול.

לר' חייא בר אבין בשם רבי יוחנן: נאמן, ותירצו בשיטת רבי יוחנן שלמפרע כגון גירשתי לפני שלושים יום אינו נאמן שאין מיגו למפרע, ולהבא נאמן שבידו לגרשה (ועיין דף קל"ה).

בעל שאמר גירשתי את אשתי כגון לפני שלושים יום, שאינו נאמן למפרע, נחלקו רב מארי ורב זביד אם נאמן לעניין להבא שמחלקים דיבורו שבמה שאמר גירשתי נאמן. או שלא מחלקים דיבור באשה אחת.

האומר איש פלוני בא על אשתי, הוא ואחר מצטרפים להורגו ולא להורגה שפסול לעדות לעניין אשתו, ומחלקים עדותו שלעניין בועל נאמן, ולאשתו אינו נאמן.

***************