לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קמ״ו – קמ״ז

דף קמ"ו – ע"א

משנה . דין הסבלונות, חתן ששולח אחרי הקידושין לבית חמיו תכשיטים ומיני פירות לכבוד אשתו.

אכל או שתה שם בשווה דינר או יותר, סבלונות שעשוי ליבלות אינם נגבים אחרי מיתתו או מיתתה או לאחר שמגרשה, שמחמת שמחת אכילתו עמהם מחל. סבלונות שעשוי ליבלות ולא בלו, בתכשיטים חשובים איבעיא, ובדבר מועט כצעיפים וקישורי נשים מחל, סבלונות שאינם עשוי ליבלות, נגבים, אם שלח סבלונות בתנאי שיחזרו עמה לבית בעלה כגון שהיו מרובים, נגבים. אם אמר שתשתמש בהם בבית אביה כגון שהיו מועטים, אין נגבין.

איבעיא אם הסבלונות נגבים, א.בשלח הבעל שליח לבית חמיו. ב. בשיגרו אליו סעודת חתן. ג. כשהוציאו לו לפתח בית חמיו לאכול או לשתות, אם הוא כבית חמיו. [לרבא באכל בחצי או שליש או רביע דינר, אם גובה חצי או שליש או רביע מהסבלונות]. ד. כשהשביחו הסבלונות, אם כיון שחוזר אליו הוא כהשביח ברשותו, או שכיון שצריכה לשלם אם נגנב או נאבד השביח ברשותה.

מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת. קא משמע לן חשיבות ארץ ישראל שממהרת לבשל פירותיה בעצרת. או שאם טען הבעל יין ושמן שלחתי לך בעצרת נאמן.

דף קמ"ו – ע"ב

הנכנס לבדוק אשתו אם היא בעלת מום ובדעתו לגרשה על דעתזה והתברר שאיננה בעלת מום ובתוך כך מתה, [וכן כל שמתה אשתו מתוך קטטה שהיה בדעתו לגרשה] כיון שמתה קודם שהתפייסו, אינו יורשה.

השולח סבלונות לאשתו וחזר בו ומגרשה, סבלונות שאינם עשוי ליבלות חוזרים, אבל מאכל ומשתה ששלח לבית חמיו אינם חוזרים [אם לא פירש שיחזרו לו]. חזרה בה היא מחזירה אפילו אגודה של ירק, אבל שמין להם דמי בשר בפחות שליש מדמיו.

משנה . שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים או חילק על פיו וקנו מידו, אם שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. אם לא שייר קרקע כל שהוא, אם מת מתנתו קיימת ואם עמד חוזר אליו, שהולכים בתר אומדנא שכיון שלא שייר בוודאי מחמת שנתייאש מהחיים נתן, ואם יחיה לא נתן.

הלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחר ומת בנו, לחכמים: מתנתו מתנה שלא פירש שנותן מחמת מיתת בנו. לרבי שמעון בן מנסיא: אין מתנתו מתנה. 'הטעם' לרב נחמן: טעמו משום שסובר שהולכים אחרי אומדנא בכל מקום שנתן רק מחמת שחשב שמת בנו, לרב ששת: משום שהוא אומדנא שמוכיח שרק כששמע שמת בנו נתן, אבל חולה שרוב החולים לחיים, אין אומדנא שמוכח כל כך.

בראשונה היו אומרים היוצא בקולר ואמר כתבו גט לאשתי ולא אמר תנו, כותבים ונותנים שעל מנת לתת לאשתו אמר ומתוך דאגתו שכח. חזרו לומר אף המפרש מיבשה לים והיוצא בשיירה. ורבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן שקרוב למיתה. 'הטעם' לרב ששת: שהולכים אחר אומדנא, לרב נחמן: כיון שאמר כתבו גילה דעתו שרוצה לתת גט.

 *************

 

דף קמ"ז – ע"א

שכיב מרע שאמר כמדומה הייתי שיש לי בן, או אמר כמדומה הייתי שאשתי מעוברת ועכשיו שנודע לי שאין לי בן או שאין אשתי מעוברת נכסי לפלוני, ונודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת, אין מתנתו מתנה. וגם לרבנן שלא הולכים אחרי אומדנא שהרי פירש שאם היה בנו קיים היה נותן לו, ולא אומרים שהזכיר צערו שאין לו בן להוריש אבל לא תלה מתנתו בכך.

'מתנת שכיב מרע'

א.   לרב זירא אמר רב: מהתורה, שנאמר 'והעברתם את נחלתו' שהוא מיותר לדרוש שיש לך העברה אחרת שהיא כירושה, וזו מתנת שכיב מרע. ולרבי לומדים מזה שבת מעברת נחלה משבט לשבט על ידי שבעלה או בנה יורשים אותה.

ב.    לרב נחמן אמר רבה בר אבוה: מהתורה, שנאמר 'ונתתם את נחלתו לאחיו', שמיותר 'ונתתם', ודורשים שיש לך נתינה אחרת שהיא כזו, וזו מתנת שכיב מרע, ולר' זירא לשון 'ונתתם' הוא דרך לשון הפסוק.

ג.     לרב מנשיא בר ירמיה:  מהתורה, שנאמר 'בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר ה' צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה', בצוואה בעלמא.

ד.    לרמי בר יחזקאל: מהתורה, שנאמר 'ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו וגו' ויצו אל ביתו ויחנק', בצוואה בעלמא.

ה.   לרבא אמר רב נחמן: מדרבנן בעלמא הוא, שמא תיטרף דעתו עליו מתוך צער שידע שלא מקיימים צואתו (ע"ב).

שלשה דברים ציוה אחיתופל לבניו, א. אל תהיו במחלוקת, ב. ואל תמרדו במלכות בית דוד, ג. ויום טוב של עצרת אם תראוהו ברור, היינו, למר זוטרא: בלול ומעונן, ולנהרדעי בשם ר' יעקב: הפירוש שאף אם הוא יום המעונן ורוח צפונית מנשבת הוא כברור, זרעו חיטים, שמצליחים באותה שנה. לרב יצחק בר אבדימי: סימני תבואות אם יצליחו סומכים על חג הסוכות שבו נידונים על המים, שבמוצאי יום טוב האחרון של חג כולם צופים לעשן של המערכה, נטה כלפי צפון עניים שמחים ובעלי בתים עצובים מפני שגשמי שנה מרובין ופירות מרקיבים וזולים, נטה כלפי דרום עניים עצובים ובעלי בתים שמחים מפני שגשמי שנה מועטים ופירות משתמרים ויקרים, נטה כלפי מזרח כולם שמחים שמערבית ממטרת במדה והפירות אינם ביוקר,  נטה כלפי מערב כולם עצובים שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול, וזה לבני ארץ ישראל שגבוהה וצריכה להרבה מטר. אבל לבני בבל השוכנים במצולה וארצם מלוחלחת ולא צריכים כל כך למטר מערבית קשה להם שממטרת יותר מדאי ומזרחית יפה להם.

 רוח צפונית יפה לחיטים בשעה שהביאו שליש שאינם צריכים למטר, וקשה לזיתים בשעה שיניצו שהשולחן בצפון ולכן צפונית יפה לחיטים. רוח דרומית קשה לחיטים בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בשעה שיניצו שהמנורה בדרום ולכן דרומית יפה לזיתים.

יום טוב של עצרת ברור, סימן יפה לכל השנה כולה.

יום ראשון של ראש השנה, אם חם רוב השנה חם, ואם קר רוב השנה קר, ונפקא מינה לתפילת כהן גדול שלפי העניין שיראה בראש השנה יתפלל ביום הכיפורים.

דף קמ"ז – ע"ב

המוכר שטר חוב לחבירו וחזר המוכר ומחל, מחול, שהלוקח לא זכה רק בחוב של המלוה, אבל לא נעקר שיעבוד ממלווה [אבל המעות יחזיר ללוקח שהרי הפסיד המעות]. וכן יורש של המלוה יכול למחול. אבל אם נתנו במתנת שכיב מרע אמר רב נחמן שאינו יכול למחול, שעשו חכמים מתנת שכיב מרע כמתנה מדאורייתא.

שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה, לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו, דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. והטעם, משום שהדירה אין בה ממש להקנותה, והפירות לא באו לעולם, ודבר שאין יכול לקנות במתנת בריא אין גם במתנת שכיב מרע.

***************