לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קמ״ח – קנ״ב

דף קמ"ח – ע"א

שכיב מרע שאמר תנו הלוואתי שחייב לי פלוני במלוה על פה לפלוני, הלוואתו לפלוני. ואף שבבריא אינו יכול להקנות מלוה על פה שלהוצאה ניתנה, לרב פפא: הואיל וישנו בירושה שיורש יורש, ישנו במתנת שכיב מרע שכירושה עשו רבנן. לרב אחא בריה דרב איקא: הואיל וישנו בבריא כשמקנה במעמד שלשתן ישנו במתנת שכיב מרע.

מכר גוף הדקל לאחד, והפירות לאחר, איבעיא, אם אומרים שכשמכר הדקל שייר לעצמו מקום הפירות שהם ענפי האילן, וכשנתן לשני הפירות עדיין שייר לעצמו מקום הפירות, ודינו כמתנת שכיב מרע ששייר קרקע כל שהוא שמתנתו מתנה. או כשנתן הדקל לראשון נתן לו גם מקום צמיחת הפירות.

מכר הדקל ואמר לו חוץ מהפירות, כיון שהוא לשון מיותר שהרי נתן לו מקודם רק דקל בלי פירות, אומרים ששייר לעצמו מקום הפירות, וכרב זביד שדורשים לישנא יתירא.

דף קמ"ח – ע"ב

המוכר בית – לא מכר העליה שעל גג הבית, המוכר בית ואמר על מנת שהדיוטא העליונה שלו – כיון שהוא לשון מיותר אומרים שרצה לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני הבית, שאם רוצה להוציא זיזים מדיוטא העליונה לשם מוציא. מכר בית לאחד ודיוטא לאחד – איבעיא אי הוא לשון מיותר. מכר הבית ואמר חוץ מדיוטא – הוי כאומר על מנת ושייר מקום זיזים.

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים – אם משעה ראשונה היה בדעתו לחלק כל נכסיו ולא לשיירכלום, אם מת קנו כולם ואם עמד חוזר בכולם. אם לאחר שחילק מקצת שתק ולא רצה לחלק עוד, [שהשכיב מרע מדייק ונותן ובוודאי לא שתק משום שצריך לעיין למי לתת] ונמלך לחלק כל הנותר –  מת קנו כולם, ואם עמד אינו חוזר אלא באחרון שלא היה במתנה שיור אבל הראשונים קנו שהרי היה שיור במתנתם.

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים ועמד, אינו חוזר שחוששים שמא יש לו נכסים במדינה אחרת. ובמשנה האומרת שאין מתנתו קיימת, לרב חמא: באומר כל נכסי נתונים לפלוני ופלוני, וברור לנו שלא שייר שהרי אמר בפירוש כל נכסי ולא שייר כלום, למר בר רב אשי: במוחזק לנו שאין לו.

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וחזר בו ונתן מקצת לאחר, הוא חזרה בכולה, וראשון לא קנה, ושני קנה בין מת בין שעמד שנתן לו מתנה במקצת שהוא מתנה. כתב מקצת נכסים לאחד ונמלך וכתב המותר לאחר אם מת קנו שניהם, אם עמד ראשון קנה שהיה מתנה במקצת, ושני לא קנה.

איבעיא, האם שכיב מרע יכול לחזור בו, א. אם הקדיש כל נכסיו אם אומרים שהקדיש בלב שלם. ב. אם הפקיר כל נכסיו אם כוונתו לשמים אם אומרים שהוציאו מדעתו ואינו חפץ בחזרתו. ג. אם חילק כל נכסיו לעניים אם יד עניים כיד הקדש, תיקו.

 **************

 

דף קמ"ט – ע"א

שכיב מרע מקנה בלשונות האלו, שאומר 'יטול' פלוני את נכסי או 'יזכה' או 'יחזיק' או 'יקנה', או 'יחסין' 'וירת' בראוי ליורשו כרבי יוחנן בן ברוקה, כולם לשון מתנה הם. 'איבעיא' אם אמר 'יהנה בהם' או 'יראה בהם' או 'יעמוד בהם' או 'ישען בהם', אם כוונתו למתנה גמורה או לא.

שכיב מרע שמכר כל נכסיו ועמד, אם המעות בעיין חוזר, שהשאיר כדי שיוכל לחזור ולקנות. הודה על נכסים שהם של פלוני, זכה בהם פלוני.

איסור גיורא היו לו בפיקדון אצל רבא י"ב אלף זוז, ובנו רב מרי הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה, ולא היה רב מרי יכול לזכות בממון זה משום צד. משום ירושה – שאינו בן ירושה הוא, משום מתנת שכיב מרע – כיון שאינו בירושה אינו גם במתנה שכירושה עשו רבנן, במשיכה – שאינו בידו, בחליפין – שאין מטבע נקנה בחליפין, אגב קרקע – שאין לו קרקע, במעמד שלשתן שלא ירצה רבא לבוא, ולבסוף הקנה בהודאה שהודה שהם של רב מרי.

דף קמ"ט – ע"ב

שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת, לרב יהודה אמר רב: כל שהוא היינו קרקע כדי פרנסתו. לרב ירמיה בר אבא: מטלטלים כדי פרנסתו. לרב ששת מכוונים דבריהם, שהטעם בשיור מתנתו מתנה משום שסומך עליהם כשיעמוד מהחולי, ולכן גם במטלטלים. לרב יוסף: אינו מכוון, שהרי אמרו במשנה קרקע ולא מטלטלים, כל שהוא ולא כדי פרנסתו. ומה שתנן שהכותב נכסיו לעבד שאם שייר קרקע לא יצא בן חורין ואמר רב דימי שהוא הדין אם שייר מטלטלים, נקט קרקע משום שהרישא מיירי בקרקע. ומה שתנן גבי ראשית הגז שלחכמים שיעורה חמש רחלות גוזזות כל שהם ואמר רב שהם מנה ופרס, משום שר' דוסא נקט שיעור גדול ונקטו שיעור קטן קורא לה כל שהם.

הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין, שהעבד בכלל נכסים. לרבנן: שייר קרקע כל שהוא – לא יצא בן חורין, שהעבד הוקש לקרקעות ושמא נתכווין לשייר העבד, ונמצא שאינו בן חורין וגם נכסים לא קנה. שייר מטלטלים כל שהוא – לא יצא בן חורין, שהעבד מטלטל הוא. שייר שדה פלונית – הרי הוא בן חורין, שהעבד אינו בכלל אותו כשדה. לרבי שמעון: לעולם הוא בן חורין שקרקע שייר ולא עבד, עד שיאמר כל נכסי נתונים לפלוני עבדי חוץ מאחד מריבוא שבהם, שלא יצא בן חורין, שעל העבד התכווין וכתב לו דרך כבוד.

 *****************

 

דף ק"נ – ע"א

הכותב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה שבקרקע זה מחלה כתובתה, אבל כתב לה מטלטלים כל שהוא לא אבדה כתובתה, שהכתובה גובה מקרקע ולא מטלטל.

קרקע כל שהוא, חייבת בפאה, ובביכורים, ולכתוב עליה פרוזבול (שתיקנו רבנן שאם יש ללוה קרקע הוא כמו לו משכון שאין שביעית משמטת), ולקנות אגב נכסים שאין להם אחריות. אבל וידוי מעשר הגם שנאמר 'ואת האדמה אשר נתתה לנו', גם אם אין לו קרקע מתוודה, 'לנו' הכל ישראל מדובר הראויים לקחת חלק בארץ.

שיעור ראשית הגז, לרבי דוסא בן הרכינס: צריך ה' רחלות שכל אחד גוזזת מנה ופרס. לחכמים: ה' רחלות גוזזות כל שהם והיינו חמישית מנה ופרס לכל אחד.

הכותב מטלטלי לפלוני – קנה כל תשמישו חוץ מחיטים ושעורים ובהמות. הכותב כל מטלטלי לפלוני – קנה גם חיטים ושעורים, וגם ריחיים העליונה, שרגילים לקחת משם כדי לתקנה, ולא ריחיים התחתונה, שמתקנים אותה במקומה. הכותב כל שמטלטל – קנה גם ריחיים התחתונה, שכל שיכולים לטלטל נתכווין.

איבעיא, עבד לעניין מתנה אם הוא כקרקע או כמטלטלים.

המוכר את העיר – מכר בתים שיחין ומערות ומרחצאות ובית הבד ובית השלחין, אבל לא את המטלטלים. אם אמר היא וכל מה שבתוכה – גם אם היו בה בהמה או עבדים [שהם כקרקע או מטלטלי שניידי, ולא ככל קרקע או מטלטלים], הרי כולם מכורים.

הכותב נכסים לעבדו ושייר מטלטלים כל שהוא, לא יצא בן חורין, לרבא: משום שעבד הוא מטלטל. לרב אשי: משום דעבד לומדים לה לה מגט אשה שצריך כריתות, וכיון ששייר מטלטלים אין בשטר זה כריתות גמורה שגם זכות האדון כתוב בו, או שכיון ששייר מטלטלים אולי התכווין לשייר עבדו בכלל מטלטלים ואין זה כריתות.

דף ק"נ – ע"ב

חמשה נותני מתנה דינם חלוק בנותנים כל נכסיהם מאם שייר קצת. 'שכיב מרע' שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת, לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. 'עבד' הכותב כל נכסיו לעבדו יצא בן חורין, שייר קרקע כל שהוא לא יצא בו חורין. 'אשתו' הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא. 'בניו' הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. 'מברחת' אלמנה שרוצה להינשא ולהבריח בעלה מנכסיה ואם תתאלמן או תתגרש יחזרו לה נכסיה, צריכה שתכתוב כל נכסיה לאחר, שכיון שלא שיירה כלום בוודאי לא נתנה לזה רק בשביל שרוצה להינשא ולכשתרצה יחזרו לה, ועשאו אצל בעל כנכסים שאינם ידועים לו, כשיטת רבן שמעון בן גמליאל, אבל אם שיירה כל שהוא קנה מקבל המתנה ולא יחזרו לה הנכסים. ובכל חמישה אלו גם מטלטלים הם שיור, חוץ מכתובה שמטלטלים לא נחשב שיור, לאמימר: מטלטלים שכתובים בכתובה והם בעיין הם שיור לפי שסובר שגובה כתובתה מהם.

נותן מתנה שכתב נכסי לפלוני, 'עבדו' בכלל זה שנקרא נכסים, שתנן הכותב נכסיו לעבדו יצא בן חורין. 'קרקע' נקרא נכסים, שתנן נכסים שיש להם אחריות נקנה בכסף ובשטר ובחזקה. 'גלימא' נקרא נכסים, שתנן ושאין להם אחריות אינם נקנים אלא במשיכה, ומדובר הרישא שתנן נכסים. 'מעות' נקראו נכסים, שתנן ושאין להם אחריות נקנה עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה, ומדובר גם במעות, כרב פפא שהיו בני חוזאי חייבים לו י"ב אלף זוז ושלח לרב שמואל בר אחא לגבותו והקנה לו המעות בתורת הרשאה אגב קרקע של סף כניסת ביתו. 'שטר' נקרא נכסים, שאמר רבה בר יצחק, שני שטרות הם, אמר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו שטר – יכול לחזור מייפוי כח ששטר כל זמן שלא נמסר, ואין יכול לחזור מהשדה אחר שזכו בה בקניין. אמר על מנת שתכתבולו השטר – חוזר מהמתנה עד שיתנו השטר. ואמר רב הונא שטר שלישי. אם קדם מוכר וכתב  השטר שלא בפני לוקח להיות מזומן ללוקח כשירצה למוכרו – כיון שהחזיק זה בקרקע נקנה שטר אגביה בכל מקום שהוא, שלדעת כן מכר לו השדה שיקנה הלוקח בשטר הנכתב לשמו, והרי ששטר הוא כנכסים שאין להם אחריות. 'בהמה' נקרא נכסים, שתנן המקדיש נכסים והיה בהם דברים הראוי למזבח, יינות שמנים ועופות. 'תפילין' נקרא נכסים, שתנן המקדיש נכסיו אף תפילין בכלל, ופודה בשווי. ספר תורה' איבעיא אם נקרא נכסים, כיון שאסור למכור אינו בכלל נכסים, או כיון שנמכר ללמוד תורה ולישא אשה נקרא נכסים, תיקו.

 ****************

 

דף קנ"א – ע"א

אמו של רב זוטרא בר טוביא כתבה נכסיה לבנה ואמרה שזה משום שרוצה להינשא לרב זביד ורוצה להבריח בעלה מנכסיה, נישאת ונתגרשה, ותבעה נכסיה מבנה, לרב ביבי בר אביי: כיון שמכרה משום שרצתה להינשא, והרי נישאת ונתקיים המתנה, והקשה רב הונא בריה דרב יהושע: שגם לחכמים שאמרו שמברחת נכסיה קנה הלוקח, היינו דווקא במקום שלא גילתה דעתה, אבל כאן שאמרה שמוכרת רק כדי להינשא ונתגרשה, בטילה המכירה.

אמו של רמי בר חמא כתבה נכסיה בלילה לרמי בר חמא, ובבוקר לרב עוקבא בר חמא, רב ששת: העמיד רמי בר חמא בנכסים שכיון שמתה דבריה הראשונים ככתובים וכמסורים ואינה יכולה לחזור בה, רב נחמן: העמיד רב עוקבא בר חמא בנכסים כמו שמואל שכל שאילו עמד חוזר יכול לחזור במתנה, וגם יכול לחזור ולתת לאחר, ולכך גם אם מתה הועיל החזרה.

דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים ואינו צריך מקבל המתנה למשוך.

דף קנ"א – ע"ב

אחות של רב דימי בר יוסף היה לה קרקע, ומתי שחלשה היתה מקנה לו, וכשעמדה היתה חוזרת בה. פעם אחת חלשה ולא רצה רב דימי בר יוסף לבוא לקנות עד שאמרה שיקנה השדה בקניין גמור שלא תוכל לחזור, ובא ושייר מקצת השדה שלא נטל וקנה מידה, שהוא מתנה במקצת, וכשעמדהחזרה בה, ואמר רב נחמן שכיון שאמרה כששלחה לקרוא לאחיה ווי שמתה אותה האשה, היא מצווה מחמת מיתה שחוזר גם אם שייר.

מתנת שכיב מרע במקצת, למר זוטרא בריה דרב נחמן בשם רב נחמן: הרי הוא כמתנת בריא, שאם עמד אינו חוזר, וכמתנת שכיב מרע שלא צריך קניין, לרבא: צריך קניין, 'להלכה' מתנת שכיב מרע במקצת צריך קניין גם אם מת.

מתנת שכיב מרע בכל הנכסים, הגם שקנו מידו אם עמד חוזר, שבידוע שלא ציוה רק מחמת מיתה.

מצווה מחמת מיתה, לרבא: בין שייר בין לא שייר אם מת הגם שלא קנו מידו קנה ואם עמד חוזר, לרב הונא בריה דרב יהושע: בנותן מתנה במקצת צריך קניין, ובמחלק כל נכסיו לא צריך קניין, 'להלכה' אינו צריך קנין במת, ואם עמד חוזר הגם שקנו ממנו.

האומר תנו גט זה לאשתי, ושטר שחרור זה לעבדי, ומתלא יתנו לאחר מיתה, שאין גט לאחר מיתה.

 ******************

 

דף קנ"ב – ע"א

מתנת שכיב מרע בכל הנכסים שכתוב בה קניין או שהיה קנין ולא כתוב בה, לרב: הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר וכמתנת שכיב מרע שאם אמר הלוואתו לפלוני הלוואתו לפלוני גם בלי מעמד שלשתן. לשמואל: מסתפק שכיון שלא צריך קניין ועשה קניין, התכווין שלא יקנה רק בקניין במתנת שכיב מרע ואין שטר וקניין לאחר מיתה. ואם ייפה כחו שכתב בשטר וקנינא מיניה להוסיף על מתנה זו שבעל פה קנה.

שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת, אין כותבים ונותנים שכיון שלא קנו מידו שמא לא גמר להקנותו רק בשטר ואין שטר לאחר מיתה. ואם אמר לייפות כחו שיכתבו בשטר ייפוי כח קניין שמוסיף על המתנה, כותבים ונותנים.

דף קנ"ב – ע"ב

שכיב מרע שכתב כל נכסיו לראובן וחזר וכתב לשמעון, דייתיקי של שני מבטל דייתיקי של ראשון.

כתב כל נכסיו לראובן ומסר לו השטר וחזר וכתב לשמעון וזיכה לו שטר, לרב: ראשון קנה שכיון שזיכה הוא כקניין וכמתנת בריא שאינו יכול לחזור, לשמואל: הוא כמתנת שכיב מרע שאין בה קנין שכיון שאם עמד חוזר יכול לחזור בו, והשני קנה. כתב לראשון וזיכה לו וקנו מידו, גם לשמואל אינו יכול לחזור בו שכיון שעשה כל זה אינו רק ליפות כוחו.

***************