לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קנ״ו – קנ״ט

דף קנ"ו – ע"א

להלכה, בן י"ג שנה, בודקים אם הביא שערות, שיהא קידושין בוודאי. ואם ייבם בן תשע בודקים בן י"ג לעניין גירושין. ולחליצה בודקים את היבמה שלא כרבי יוסי שאמר 'איש' כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה ובין קטנה. ולמיאון שלא כרבי יהודה שיכולה למאן עד שירבה השחור. מוכר בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה להוציא מהסובר בן שמונה עשרה.

משנה . המחלק נכסיו על פיו, לר' אליעזר: צריך קנין גם במתנת שכיב מרע, לחכמים: דבריו ככתובים וכמסורים.

דף קנ"ו – ע"ב

אם של בני רוכל היתה חולה ואמרה תנו כבינתי לבתי ששווה י"ב מנה ומתה וקיימו חכמים את דבריה. לר' אליעזר: אין ראיה מהם שרשעים היו שקיימו קוצים בכרם, שלשיטתו הוא כלאיים ואוסר הכרם שכן בערביא מקיימים קוצים לגמליהם. לחכמים: יש ראיה מהם, שמה שקיימו קוצים בכרם אינו עבירה, ולשיטתם אינו כלאים שאינו דבר שכמוהו מקיימים.

קונים קניין משכיב מרע גם בשבת, ולא משום שהלכה כר' אליעזר אלא שמא תיטרף דעתו עליו, ולכן קונים לסמוך דעתו.

משנה . שכיב מרע המחלק נכסיו על פיו, לרבי מאיר: לרבי אליעזר – בחול דבריו קיימים מפני שיכול לכתוב והראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, אבל לא בשבת, לרבי יהושע – בחול אמרו וקל וחומר לשבת שכיון שאינו יכול לכתוב עשו לו תקנה לקנות באמירה שלא תיטרף דעתו. לרבי יהודה: לרבי אליעזר – בשבת דבריו קיימים משום שאינו יכול לכתוב אבל לא בחול. לרבי יהושע בשבת אמרו וקל וחומר בחול שראוי לבילה.

זכין לאדם שלא בפניו, לרבי מאיר: לרבי אליעזר זוכים לגדול שהוא בן זכייה ושליחות ואין זוכים לקטן, לרבי יהושע: בגדול אמרו, קל וחומר לקטן שאינו יכול לזכות ותיקנו שיוכלו לזכות לצורכו. לרבי יהודה: לרבי אליעזר – זוכים לקטן ואין זוכים לגדול, לרבי יהושע – לקטן אמרו וקל וחומר לגדול.

 ************

 

דף קנ"ז – ע"א

משנה . נפל הבית עליו ועל אביו או על מורישיו, והיתה עליו כתובת אשה ובעל חוב, יורשי האב אומרים הבן מת ראשון והם ירשו מכח אביו ואין הבעל חוב גובה ממנו. ובעל חוב אומרים האב מת ראשון ומת הבן. לבית שמאי: יחלוקו ששטר העומד לגבות כגבוי דמי וחשוב בעל חוב כוודאי לגבי יורשים, לבית הלל: נכסים בחזקתם שאין ספק מוציא מידי ודאי יורשים.

המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים, בעדים גובה מנכסים בני חורין.

איבעיא, בכתב שמשעבד נכסים שעתיד לקנות, שלרבי מאיר שאדם מקנה דבר שלא בא לעולם פשוט שיכול להשתעבד, אבל לרבנן, אם קנה נכסים והם ברשותו בוודאי גובים מהם וגם מבגדיהם שעל כתפיהם, אבל במשועבדים מסתפק. והמשנה שבעל חוב רוצה לגבות ממה שיורש הבן אפשר להעמיד כרבי מאיר.

דף קנ"ז – ע"ב

שטרי חוב המוקדמים שכתב בשטר א' ניסן והלוואה בט"ו ניסן, פסולים שטורף לקוחות שלא כדין, והמאוחרים שלוה בניסן וכתב תשרי שאחריו כשרים, [ואפשר להעמיד כרבי מאיר, ולכן גובה בלאו הכי גם מנכסים שמניסן עד תשרי].

לוה וכתב דאיקני ולוה וכתב גם לשני דאיקני, אם תמצי לומר דאיקני משתעבד. לרב נחמן ומהדורא קמא דרב אשי: ראשון קנה שנשתעבד לו, לרב הונא ורבה בר אבוה ומהדורא בתרא דרב אשי: יחלוקו כשקנה חל השעבוד לשניהם, וכן הלכה.

מכר שדה לחבירו והשביח ובעל חוב טרפה, כשגובה הלוקח מהלוה גובה הקרן מנכסים משועבדים והשבח מנכסים בני חורין, וכיון שנתבאר שאם נשתעבד לשנים יחלוקו, גם כאן נשתעבד הלוה לבעל חוב וללוקח בשוה ויחלקו השבח.

************

דף קנ"ח – ע"א

משנה . נפל הבית עליו ועל אשתו, ויש שם נכסי צאן ברזל שהכניסה מאביה, יורשי הבעל אומרים האשה מתה ראשונה ואחר כך מת הבעל, ויורשי האשה אומרים הבעל מת ראשון ואחר כך מתה האשה ולא ירש הבעל רק אנחנו, לבית שמאי: יחלוקו, לבית הלל: נכסים בחזקתם, ונחלקו אמוראים בדברי בית הלל, לרבי יוחנן: בחזקת יורשי הבעל, שאם פיחתו – פיחתו לו, והותירו – הותירו לו, לרבי אלעזר: בחזקת יורשי האשה, שהרי היא הכניסה אותם מבית אביה, לבר קפרא: הואיל ושניהם באים בטענת ירושה הוא בחזקת יורשי האב.

דף קנ"ח – ע"ב

משנה . נפל הבית עליו ועל אמו ולא היה לאם עוד בן, לכולי עלמא יחלוקו יורשי הבן עם יורשי האם ששניהם באים בטענת ירושה. היה לאם עוד בן שהוא בוודאי בחצי שלו והאחר ספק אם יש לו כלל שאין ספק מוציא מידי ודאי, לרבי עקיבא: נחלקו גם בזה ולבית הלל נכסים בחזקתם, לרבי זירא: להוי אמינא הביאור, בחזקת יורשי בן שקרוב ליורשה יותר מכולם. לרבי אילא: הביאור, בחזקת יורשי האם הואיל והוחזקה נחלה באותה השבט בימי אלמנותה, וכשעלה רבי זירא לארץ ישראל קם בשיטתו למסקנא שאויר ארץ ישראל מחכים.

בן עזאי לא חלק כבוד לרבי עקיבא במשנה משום שהיה לו תלמיד חבר.

 ***************

 

דף קנ"ט – ע"א

בן שמכר בנכסי האב בחייו ומת, הבן מוציא מיד הלקוחות שראוי היה לאביו ולא בא לידו מעולם. וזו היא שקשה בדיני ממונות, (ופסוק 'תחת אבותיך יהיו בניך', ברכה).

בן בכור שמכר חלק בכורה בחיי האב ומת בחייו, הבן מוציא מהלקוחות, שהבן יורש חלק בכורת אבי אביו.

היה יודע עדות בשטר, קודם שנעשה גזלן, או עד שלא נפלה לו בירושה, הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים, ואפשר להעמידו כשהוחזק כתב ידו בבית דין קודם שנעשה גזלן.

היה יודע בעדות קודם שנעשה חתנו, הוא אינו מעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים, והגם שלא הוחזק כתב ידו בבית דין, שהוא גזירת המלך שאינו נאמן ואחרים נאמנים, ולא משום שמשקר, וראיה ממשה ואהרן.

דף קנ"ט – ע"ב

אין הבן יורש אמו בקבר להנחיל לאחים מהאב, שנאמר 'סיבה בבן ונאמר סיבה בבעל', מה סיבה האמור בבעל אין הבעל יורש אשתו בקבר, גם סיבה האמור בבן.

אמר לחבירו אני מוכר לך נכסי דבר סיסין, והיה קרקע שנקרא דבי בר סיסין, ואמר המוכר שרק נקרא כן, לרב נחמן: קנה לוקח, שכיון שנקרא דבי בר סיסין עליו לגלות שאינו דבר סיסין, לרבא: המוציא מחבירו עליו הראיה ואין הלוקח יכול להוציא מהמוכר בלי ראיה.

אמר לחבירו מה אתה עושה בביתי, ואמר לו ממך קניתי ואכלתי שני חזקה, ואמר המערער שהיה משתמש בחדרים הפנימים ולכן לא מחה, לרב נחמן: צריך הלוקח להביא עדים שדר ג' שנים בלי המערער. לרבא: המוציא מחבירו עליו הראיה.

הדרן עלך פרק מי שמת

***************