לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

דף קס"ד – ע"א

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר, הטעם: ואין חשש שימחוק השטר ויכתוב דברים אחרים שיתקיימו בחתימות העדים – שניכר הזיוף כיון שאין דומה חתימת העדים שהם על מחק אחד לכתיבת הזיוף שהיא על מקום שנמחק פעמיים. ואין חשש שבראשית ישים בדיו מקום חתימת העדים, וימחוק, ויכתוב כל השטר וימחוק, ואז יכתוב השטר שעליו חותמים העדים, ונמצא שמקום חתימתם מחוק פעמיים ומקום השטר מחוק פעם אחת, ושוב יכול למחוק השטר ולשנותו שאין העדים חותמים על מחק אלא כשנמחק השטר לפניהם, ויראו שאין הבדל בין מקום חתימתם למקום השטר.

נכתב שטר על הנייר וחתימת העדים על מחק – כשר, ובתנאי שיכתבו העדים שחתמו על מחק והשטר נכתב על הנייר, שאם לא כן חוששים שימחוק כל השטר ויכתוב מה שרוצה, ויהיה כשר כיון שהוא ועדיו על המחק. וכותבים זאת בין שתי חתימות העדים, שאם יכתוב מתחת – יחתוך, ואם מלמעלה – ימחוק.

נכתב השטר על המחק וחתימת העדים על הנייר – פסול, ואף אם יכתבו בין חתימותיהם שהשטר על המחק והחתימות על הנייר, שיש לחשוש שימחוק השטר ויכתוב מה שרוצה, שאין ניכר אם נכתב על מחק שנמחק פעם אחת או פעמיים, ורק כשהחתימות על מחק פעם אחת והשטר על מחק פעמיים ניכר ההבדל ביניהם. ואין תקנה להשוות למחק מגילה אחרת – שאין דומה מחק מגילה זו למחק מגילה אחרת. ואין תקנה לקיים חתימות העדים ואחרי כן למחוק ולכתוב עליהם ולהשוות – שאין דומה נמחק בין יומו לנמחק בן שני ימים, ואין להשהות השטר עד שיהיו שניהם בני שני ימים – שחוששים לבית דין טועים.

דף קס"ד – ע"ב

נהגו בשטר מקושר להוסיף שנה למלך – שבשטר פשוט אם מלך המלך שנה אחת כותבים הזמן שבשטר 'שנה ראשונה למלך פלוני', ובמקושר כותבים 'שנה שניה', שתיקנו חכמים זאת כדי שיהא עוד הבדל בין שטר פשוט לשטר מקושר.

הקשה רבי לרבי חנינא בן גמליאל שסובר שמקושר שחתמו העדים בתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט – הלא אם יעשה פשוט יהא זמנו מאוחר, כיון שבמקושר מוסיפים שנה למלך, ואפשר לצאת תקלה, שאם ילווה ממנו במקושר, ויפרע בתוך הזמן ויטעון שנאבד השטר ויכתוב לו שובר, ואח"כ יוציא השטר ויעשה פשוט, וזמנו מאוחר לזמן השובר ויחזור ויגבה. ותירצו שלרבי חנינא בן גמליאל אין כותבים שובר, ואם טוען שאיבד שטרו אינו פורע לו חובו.

בתחילה לא היה רבי בקי בדיני שטר מקושר – ולכן כשבא לפניו שטר מקושר תמה שזמנו מאוחר, והסביר לו זונין שכך המנהג.

שטר שנכתב בו 'בשנת פלוני ארכן' – היינו בשנה ראשונה למלך זה, שכך נהגו לקרותו בשנה זו. ובשנה שניה נקרא 'דיגון'. ואם עבר ממלכותו וחזר למלוך – בשנה ראשונה נקרא 'ארכן דיגון', ולכן אם נכתב סתם 'ארכן' בוודאי שנה ראשונה היא למלכותו הראשונה.

אמר 'הריני נזיר' – נזיר פעם אחת שלושים יום. 'דיגון' – שתי נזירות של שלושים יום. 'טריגון' – שלש. 'טטריגון' – ארבע. 'פנטיגון' – חמש.

בית מרובע (שיש לו ד' פינות – טטריגון) מטמאה בנגעים, אך עגול, או דיגון (שתי פינות, וצידו השני עגול), טריגון (משולש), פנטיגון (ה' פינות) – אינה מטמאה, שנאמר בפרשת נגעי בתים פעמיים 'קירות'  (קיר), הרי שצריך ארבעה קירות.

גט מקושר שבא לפני רבי, ואמר 'אין זמן בזה', ואמר לו בנו ר' שמעון שמא הזמן מובלע בין הקשרים, פתח התפירות וראה הזמן. ולפי שהקפיד רבי (שלא רצה שיעשו מקושר, או מפני שהיה מובלע הזמן יותר מדאי), אמר ר' שמעון שלא הוא כתבו אלא יהודה חייטא, אמר לו רבי: כלך מלשון הרע הזה. וכך אמר לו רב כששיבח ספר תהלים שקרא בו ואמר 'כמה מיושר כתב זה', ואמר לו ר' שמעון שיהודה חייטא כתבו, ואף שאינו לשון הרע – לעולם לא יספר אדם בטובתו של חבירו, שמתוך טובתו בא לידי רעתו.

שלש עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום – הרהור עבירה, עיון תפילה, אבק לשון הרע.

רוב בני אדם חשודים על הגזל. מיעוט בעריות. כולם באבק לשון הרע.

 ***************

 

דף קס"ה – ע"א

מקום שנהגו לכתוב שטר פשוט וביקש לכתוב פשוט וכתב לו מקושר, במקום שנהגו לכתוב שטר מקושר וביקש לכתוב מקושר וכתב לו פשוט – פסול, שבוודאי מקפיד על כך. מקום שנהגו בפשוט ומקושר, וביקש לכתוב פשוט וכתב לו מקושר – לת"ק: פסול, ששינה מבקשתו, לרבן שמעון בן גמליאל: כשר, שמראה מקום לו, שאם טירחה לכתוב מקושר יכתוב פשוט.

רבן שמעון בן גמליאל, ורבי שמעון, ורבי אלעזר, סוברים 'מראה מקום לו', רשב"ג – כנ"ל, רבי שמעון – האומר התקדשי לי בדינר של כסף ונמצא של זהב, שהטעה לשבח, מקודשת (אך ביוחסין גם אם הטעה לשבח אינה מקודשת), רבי אלעזר – אשה שאמרה לשלוחה שיקבל גיטה במקום פלוני, וקיבלה במקום אחר, כשר. (לחכמים פסול – שמקפידה, שלא הסכימה להתבייש בגט אלא במקום שאמרה לו).

שטר שחתום בו עד אחד ועד אחד מעיד בעל פה – לאביי: פסול (ודינו כמלוה על פה שאינו גובה מלקוחות, וגם נאמן הלווה לומר פרעתי), לאמימר: כשר (וגובה מלקוחות). החידוש במה ששנינו במשנה ששטר פשוט שחתום בו רק עד אחד פסול, לאביי: שגם אם יש עד נוסף בעל פה פסול. לאמימר: שנו זאת במשנה כדי ללמד על דין השני שמקושר שחתמו בו רק שני עדים פסול שכשם שפשוט בעד אחד פסול מדאורייתא, כך גם מקושר בשני עדים הטילו עליו חכמים פסול דאורייתא (שטר מלוה – אינו גובה מלקוחות, גט אשה – אינה מגורשת).

דף קס"ה – ע"ב

חכמים שהוציאו לרבי ירמיה מבית המדרש ששאל שלא כהוגן, שלחו לשאול:

א.   לאמימר: שטר החתום בעד אחד, ועד נוסף מעיד בעל פה, האם מצטרפים כאילו שניהם חתומים בשטר, לרבי יהושע בן קרחה שעדות שנים מצטרפת גם שלא ראו ביחד (אך לחכמים שאינה מצטרפת, בוודאי שאחד בכתב ואחד בעל פה אינם מצטרפים). והשיב: אני איני ראוי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידיכם נוטה שיצטרפו.

ב.    לרב אשי: שני עדים שהעיד אחד מהם בבית דין אחד והשני בבית דין אחר, האם יכולים להצטרף שני בתי הדין ולפסוק הדין, לדעת רבי נתן שאין שני העדים צריכים להעיד יחדיו (אך לחכמים שגם באותו בית דין צריכים להעיד ביחד פשוט שאינם מצטרפים). והשיב: אני איני ראוי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידיכם נוטה שיצטרפו.

ג.     למר בר חייא: שני עדים שהעידו עדותם בשלשה בתי דינים, האם יכולים להצטרף שלש דיינים – דיין אחד מכל בית דין, לחכמים שאין עדים מצטרפים אלא כשמעידים יחדיו, כאן שהעידו יחדיו יכולים הדיינים להצטרף, או שמא גם דיינים אינם יכולים להצטרף (אך לרבי נתן שעדים מצטרפים כל שכן דיינים). והשיב: אני איני ראוי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידיכם נוטה שיצטרפו.

ד.    לרבינא: שלשה דיינים שישבו לקיים את השטר, וקודם שכתבו הקיום מת אחד מהם, האם צריכים לכתוב 'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי' כדי שלא יהא נראה כשקר מאחר שרק ב' חתומים. והשיב: אני איני ראוי ששלחתם לי, אלא כך דעת תלמידיכם נוטה שצריך להוסיף 'וחד ליתוהי'.

בתשובת רבי ירמיה כהוגן – החזירו לבית המדרש.

משנה . שטר שיש סתירה בסכום – המוציא מחבירו עליו הראיה ויד בעל השטר על התחתונה וגובה המועט, וכגון אם כתוב בו 'זוזין מאה דאינון סלעין עשרין' (ובאמת הם כ"ה סלעים) – גובה רק עשרים סלעים (פ' זוז). וכן 'מאה דאינון תלתין סלעין' – אין לו אלא מאה זוז. 'כסף זוזין דאינון' ונמחק ההמשך – גובה שני זוז. וכן 'כסף סלעין דאינון' ונמחק – גובה שני סלעים. 'דרכונות דאינון ונמחק' – גובה ב' דרכונות.

שטר שיש סתירה בסכום העליון לתחתון – הולכים אחרי התחתון (ובלבד שאינו בשיטה האחרונה) שהיא העיקר, ואין כותבים העליון אלא שאם תמחק אות אחת מהתחתון ילמד מהעליון.

שטר הכתוב בו 'מטבע כסף לוה פלוני מפלוני' – אינו פחות מדינר כסף, והיינו במקום שאין פרוטות כסף. כתוב בו 'כסף' היינו נסכא. כתוב בו 'כסף דינרין' או 'דינרין כסף' – אינו פחות משני דינרי כסף. 'כסף בדינרין' – כסף בשווי ב' דינרי זהב (וראה להלן דף קס"ו. שהיינו 'כסף בדינרי' אבל 'בדינרין' היינו של כסף). 'מטבע דהב' – אין פחות מדינר דהב (שאין פרוטות של זהב), אבל סתם 'דהב' היינו נסכא, 'דהב דינרין' או 'דינרין דהב' – אינו פחות מב' דינרי זהב, 'דהב בדינרין' – זהב בשווי ב' דינרי כסף.

 ****************

 

דף קס"ו – ע"א

שטר שכתוב בו 'דהב בדינרין' היינו זהב בשווי ב' דינרי כסף, ולא אומרים שזה זהב בשווי שני דינרי זהב, לאביי: שיד בעל השטר על התחתונה. והקשה רב שאם כך למה 'כסף בדינרין' היינו כסף בשווי שני דינרי זהב, ואין אומרים שידו על התחתונה והיינו כסף בשווי שני דינרי כסף. לרב אשי: אם כתוב 'בדינרי' היינו בשווי דינרי זהב, ואם כתוב 'בדינרין' היינו בשווי דינרי כסף.

אשה שהיו עליה ספק חמש לידות (שילדה ספק רוח ספק ולד) או ספק חמש זיבות – מביאה קרבן אחד (זוג תורים או בני יונה, והחטאת אינה נאכלת מספק), ואוכלת בזבחים, ואין השאר עליה חובה (שאין מביאים חטאת לבית הפסול, ודי לה שכבר נטהרה באחת). היו עליה חמש לידות ודאות, או חמש זיבות ודאות – מביאה קרבן אחד ואוכלת בזבחים (כשם שטבילה אחת מטהרת מכמה טומאות), והשאר עליה חובה. מעשה והוקרו קיני תורים ובני יונה לדינר זהב לקן, נשבע רבן שמעון בן גמליאל שלא ילין עד שיוזל לדינר כסף, ונכנס לבית דין ולימד שגם אשה שהיו עליה חמש לידות ודאות חמש זיבות ודאות די לה בקרבן אחד, והוזל לרבע דינר (מ"ח פרוטות).

דף קס"ו – ע"ב

שטר שיש סתירה בין העליון לתחתון הולכים לאחר התחתון, והעליון לא נכתב אלא שאם נמחק למטה ילמדו ממנו – והיינו כשחסרה רק אות אחת למטה, כגון שלמטה כתוב 'חנן' ולמעלה 'חנני', אך אם חסרו שתי אותיות לא, אלא ינתן למי ששמו ככתוב למטה. שאם יהא שם בן שלשה אותיות כשיחסרו שתיים היינו רוב השם, ואין הסופר מחסיר הרוב.

כתוב למעלה 'ספל', ולמטה 'קפל' (היינו טלית) – הולך אחרי התחתון.

למעלה כתוב 'קפל' ולמטה 'ספל' – איבעיא, אם חוששים שזבוב חיסר רגלה של 'ק' ועשאה ל'ס' וילמד מעליון לגבות 'קפל', או שאין חוששים וגובה רק 'ספל'.

שטר שנכתב בו 'שית מאה וזוזא' – מסתפק רב שרביא אם גובה שש מאות איסתירי (סלעים) וזוז, או שש מאות פרוטות וזוז, והשיבו אביי שאין להסתפק בפרוטות כיון שמסכמים אותם בדינרים (שבמקום קצ"ב פרוטות כותבים 'דינר'), אמנם יד בעל השטר על התחתונה ויקבל רק שש מאות ואחד זוזים.

***************