לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף קס״ז – קס״ט

דף קס"ז – ע"א

הרוצה להראות בבית דין דוגמא של חתימתו (שרוצה שיקיימו חתימתו על פיה וכך יוכל להצטרך לעד נוסף להעיד על חתימת העד השני) – יחתום בראש מגילה, שאם ימצא אחר לא יוכל להוסיף קודם חתימתו שחייב לו ממון, ושטר בכתב ידו גובה מנכסים בני חורין.

מוכס ביקש מאביי שיראה לו דוגמת חתימתו כדי שיפטור החכמים ממכס שיראו לו בקשת אביי לפוטרם,וניסה למשוך המגילה כדי שיוכל להוסיף דברים קודם חתימתו, ואמר לו אביי: כבר קדמו רבנן והזהירו על כך.

לא יסיים שורה בשטר במספר מ'שלש' ועד 'עשר' – שלא יוכל להוסיף 'ים' ולעשותו 'שלושים' וכן הלאה, ואם הסתיים בזה יכפול הדברים.

מעשה שהיה כתוב בשטר שמכר לחבירו שליש בפרדס שבגינתו, הלך הלה ומחק מאות ב' 'בפרדיסא' ועשאה 'ופרדיסא', כך שמכר לו שליש בגינה ואת כל הפרדס. וכשבאו לפני אביי שאלו מדוע יש ריווח בין אות ו'  'פרדיסא', וכפתו והודה שזייף.

מעשה בשלשה אחים שהיו שותפים בשדה ושמם 'ראובן' 'שמעון' 'אחי',ומכרו ראובן ושמעון חלקם לאדם אחר, וכתבו בשטר 'מנת ראובן ושמעון אחי', הלך והוסיף אות ו' קודם 'אחי' כך שגם חלקו של 'אחי' מכור לו. וכשבאו לפני אביי שאלו מדוע דחוק מקומה של אות ו', וכפתו והודה.

מעשה שהיה חתום רבא כעד על שטר ותחתיו חתום רב אחא בר אדא,ואמר רבא שאכן נראית כחתימתו אך מעולם לא חתם קודם רב אחא, ובוודאי מזוייף הוא, וכפתו והודה שזייף. וסיפר שזייף חתימת רב אחא שהיו ידיו רוטטות – שעמד על חבל הנטוי מעל נהר, או שעמד על דלי שדולים מהבור, וכך רעד כל גופו.

דף קס"ז – ע"ב

משנה . כותבים גט לאיש הגם שאין אשתו עמו, וכותבים שובר לאשה הגם שאין בעלה עמה,ובלבד שיהא מכיר את שם האיש והאשה, שבגט אם אין מכיר האיש יכול לרמות ולכתוב לאשת אחר ותגבה עמו כתובתה, ואם אין מכיר האשה יכול לרמות ולכתוב עבור אשה אחרת שבעלה קרוי כמותו. ובשובר אם אין מכיר שמותיהם יכולה לרמות לכתוב לאיש אחר שגירש אשתו ויפטר מכתובתה בשובר. בעל נותן שכר הסופר – של הגט ושל השובר.

כותבים שטר ללווה הגם שאין המלוה עמו, ואין כותבים למלווה עד שיהא לווה עמו. הלווה נותן שכר הסופר.

כותבים שטר למוכר הגם שאין לוקח עמו, ואין כותבים ללוקח עד שיהא מוכר עמו, הלוקח נותן שכר הסופר.

אין כותבים שטר אירוסין (שפוסקים כמה יתן כל אחד לבנו ולבתו הנישאים) ושטר נישואין (כתובה)רק מדעת שניהם, החתן נותן שכר הסופר.

אין כותבים שטר אריסות וקבלנות רק מדעת שניהם, המקבל נותן שכר הסופר.

אין כותבים שטרי בירורין וכל מעשה בית דין רק מדעת שניהם,ושניהם נותנים שכר הסופר. לרשב"ג: – כותבים לכל אחד מהצדדים שטר בפני עצמו.

שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת – אינם מגרשים נשותיהם אלא זה בפני זה, שאם לא כן יש לחשוש שיכתוב בעל אחד גט ויתן לאשתו של השני, ואין לחשוש שמא ילך אחד לעיר אחרת ויחזיק שמו 'יוסף בן שמעון' ויכתבו לו גט בשם זה ויתנה בעירו לאשת יוסף בן שמעון שהרי אין כותבים לו אלא אחר שהוחזק שמו שלושים יום, שבזמן מרובה כזה אין מרמה שמו שמא יוודע לכולם, לאביי: גם קודם שלושים יום אפשר לבודקו באופן שקוראים בשם שהחזיק עצמו ועונה, לרב זביד: אין לסמוך על כך מפני שרמאי זהיר בזה לענות כשקוראים לו בשם שמרמה.

 *************

 

דף קס"ח – ע"א

היה שובר על כתובה שחתום בה רב ירמיה בר אבא, ובאה האשה לפניו ואמרה שלא היא אמרה לכתוב שובר רק אשה אחרת,והשיב לה שגם הוא חשב תחילה שאינה זו שציותה לכתוב השובר, אך העדים האחרים אמרו לו שטעה עקב שהזקינה ונשתנה קולה ובאמת זו היא. ופסק אביי שיכול רב ירמיה לחזור בו ולומר שאכן היא זאת, אף שאין עד חוזר ומגיד, כיון שהוא צורבא מרבנן ואין דרכו לדקדק בהכרת נשים. היה שובר על כתובה החתום בו רב ירמיה בר אבא, ובאה האשה לפניו ואמרה שלא היא ציותה לכתוב השובר אלא אשה אחרת שרימתה,והשיב לה שבאמת זאת היא, ואמר אביי שאף שצורבא מרבנן אין דרכו לדקדק בנשים, כיון שדקדק דקדק.

צורבא מרבנן שהולך לקדש אשה יקח עם הארץ שמסתכל בנשים, כדי שלא יוכלו לרמות התלמיד חכם ולהחליפה באחרת.

בעל נותן שכר סופר הגט שנאמר 'וכתב לה ספר כריתות ונתן', אך נהגו כעת שהאשה משלמת, שהיא תקנת חכמים שלא יוכל בעלה לעכב גיטה בטענה שאינו רוצה לשלם שכר הסופר.

מה ששנינו שהלווה נותן שכר הסופר – החידוש הוא שאף בעיסקא הדין כן הוא.

מה ששנינו שהלוקח נותן שכר הסופר – החידוש הוא שאף במוכר שדהו מפני רעתה הדין כן הוא.

מה ששנינו שהחתן נותן שכר הסופר של שטרי אירוסין ונישואין – החידוש הוא שאף כשהחתן צורבא מרבנן הדין כן הוא, ואין אומרים שחמיו יתן כל השכר.

מה ששנינו שהמקבל נותן שכר הסופר של שטרי אריסות וקבלנות – החידוש הוא שאף אם צריך כעת להוביר השדה שנה או שנתיים הדין כן הוא.

שטרי בירורין, בבבל פירשו: טענות שתי הצדדים שכותבים סופרי הדיינים, כדי שלא יוכלו לחזור ולטעון טענות אחרות. לרב ירמיה בר אבא: שטר שכותבים בו שמות הדיינים שבירר לו כל צד.

מחלוקת תנא קמא ורבן שמעון בן גמליאל: אם כותבים שטר בירורין אחד ושתי הצדדים נותנים השכר, או שכותבים שטר לכל אחד –לכו"ע כופים על מידת סדום, אלא שלדעת ת"ק מידת סדום היא אם רוצה אחד מהם שיהא לו שטר בפני עצמו, ולרשב"ג אינה מידת סדום, שיכול לטעון שאינו רוצה שיכתבו שטר אחד לשניהם, שאין רוצה שצד השני יראה בכל זמן את טענות צד ראשון ויבוא למריבה.

משנה . מי שפרע מקצת חובו והשליש השטר ואמר לשליש שאם לא יפרע שארית החוב עד יום פלוני יתן השטר למלוה ויגבה שוב כל החוב, לרבי יוסי: אסמכתא קונה, ובהגיע הזמן יתן השליש השטר למלוה, לרבי יהודה: לא יתן, שאסמכתא אינה קונה. 'הלכה' – לרב: כרבי יוסי,וכן פסק רבי יוחנן כמה פעמים, למסקנא: אין הלכה כרבי יוסי (רק קנו ממנו בבית דין חשוב ולא היה אונס בדבר).

דף קס"ח – ע"ב

משנה . מי שנמחק שטר חובו – מביא עדים שיודעים פרטי השטר, והם עושים לו קיום בפני בית דין וכותבים לו 'במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני, הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו', ואם כתבו הדיינים 'הוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת עדותם מכוונת' – גובה על ידי השטר בלי ראיה נוספת, אך אם לא כתבו כן – צריך להביא ראיה.

שטר שנקרע קרע בית דין פסול, לרבי יהודה: הם מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף, לאביי: קרע שתי וערב.

שטר שנקרע מעצמו – כשר.

שטר שנמחק או נטשטש – כל שרישומו ניכר הרי הוא כשר.

כשבאו ערביים לפומבדיתא וחטפו קרקע עם שטר – לא הסכים אביי לכתוב לבעלי הקרקע שטר אחר על פי השטר שבידם, מפני שאין כותבים שני שטרות על שדה אחת, שמא יגבה אחריותו מלקוחות פעמיים. וכשהפצירו בו אמר לסופר שיכתוב שטר על המחק ועדיו על הנייר שהוא פסול, והיינו שיכתוב סתם א' ב' בשטר וימחוק, ולא יכתוב השטר וימחוק ויחזור לכתוב – שמא יהא רישום הראשון ניכר וכשר.

 ****************

 

דף קס"ט – ע"א

אמר 'אבד שטר חובי' אין העדים כותבים לו שטר אחר, שמא לא אבד השטר, ויגבה חובו פעמיים (ואף אם יכתבו בלי אחריות, הרי יכול לגבות מבני חורין).

אמר 'אבד שטר מקחי' – לחכמים: יכולים העדים לכתוב שטר אחר בלי אחריות, כדי שלא יגבה  פעמיים אחריות מלקוחות, אך אין חשש שחזר ומכר השדה למוכר בשטר זה שאין אותיות נקנות במסירה. לרבן שמעון בן גמליאל: לא יכתבו לו, שסובר אותיות נקנות במסירה, ושמא חזר ומכר השדה למוכר בהחזרת השטר.

אין כותבים אחריות בשטר השני – שמא יבוא אחר אל הלוקח בטענת אבות ויוציא ממנו השדה, ויטרוף הלוקח מלקוחות מאוחרים האחריות שבשטר, ויבקש לזה המוציא ממנו השדה שישהה עוד בשדה עד שתשכח גבייתו ממנו, ויחזור עם עדי אבות לטרוף השדה, ויחזור ויגבה האחריות מלקוחות בשטר השני. אך אין חשש שמא יגבה ממנו אחר חובו – שאין יכול לגבות פעמיים החוב, שהרי קורעים השטר, וכל שטר טירפא שלא נכתב בו 'קרעניה לשטרא דמלוה' אינו טירפא, וכל אדרכתא שלא נכתב בו 'קרעניה לטירפא' אינו אדרכתא, וכל שומא שלא נכתב בו 'קרעניה לאדרכתא' אינו שומא.

אין תקנה לכתוב אחריות בשטר השני באופן שיכתוב למוכר שובר שכל השטרות מזמן אחר על שדה זו בטלים שאין כותבים שובר, וגם לסובר שכותבים שובר לפורע חוב הוא דווקא בשטר חוב שהלקוחות אין פורעים החוב אלא אחרי שחוזרים אצל הלווה, כיון שלוה ממנו מעות הרי יכול לפייסו במעות, ואז יראה להם השובר ולא יפרעו, אך בלוקח שדה שאינו מתפייס במעות אפשר שיפרעו לו הלקוחות קודם שילכו אל המוכר, ולא ידעו שיש לו שובר, ואם לקחו שלא באחריות אינם חוזרים אליו כלל, ואף אם לקחו באחריות ואחרי שפרע חוזרים למוכר הרי לבינתיים יכול זה לאכול פירות השדה אחרי שלא ידעו מהשובר שאצל המוכר.

דרך כתיבת השטר השני בלי אחריות: לסובר אחריות טעות סופר, כותבים שאין שטר זה לגבייה לא מבני חורין ולא ממשועבדים אלא להעמיד השדה ביד הלוקח, לסובר אחריות אינו טעות סופר – כותבים שטר סתם ואין כותבים בו אחריות.

אשה ששלחה שליח לקנות שדה, וקנה בלי אחריות – פסק רב נחמן ששלחה אותו לתיקון ולא לעיוות, ולכן צריך לכתוב השטר מן המוכר על שמו של השליח שלא באחריות, ולחזור ולכתוב שטר בינו לבין האשה עם אחריות.

אמר 'אבד שטר מקחי' – לחכמים: אין חוששים שחזר ומכר השדה למוכר בשטר זה שאין אותיות נקנות במסירה, ולכן כותבים לו שטר אחר. לרבן שמעון בן גמליאל: לא כותבים, שאותיות נקנות במסירה, ושמא חזר ומכר שדה זו למוכר בהחזרת השטר. אך אין לומר שלרבן שמעון בן גמליאל נעשה כאומר לו שדה נתונה לך כל זמן שהשטר בידך – שא"כ גם אם נגנב או אבד השטר יצטרך להחזיר לו השדה.

***************