לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא בתרא דף ק״ס

פרק עשירי – גט פשוט

דף ק"ס – ע"א

משנה . שטר פשוט – חותמים שני עדים, וחותמים בתוך השטר . שטר מקושר – חותמים שלשה עדים, וחותמים מאחורי השטר.

שטר פשוט שחתמו העדים מאחוריו, או שטר מקושר שחתמו העדים בתוכו, א. לת"ק: שניהם פסולים (בשטר חוב אינו גובה ממשועבדים, בגט אשה אינה מגורשת), שלא נעשה כתיקון חכמים. ב. לרבי חנינא בן גמליאל: פשוט פסול, מקושר כשר שיכול לקרוע התפירות ולעשותו פשוט. ג. לרבי שמעון בן גמליאל: הכל כמנהג המדינה (מבואר בגמרא).

פשוט שחתם בו עד אחד, ומקושר שחתמו בו שני עדים – שניהם פסולים.

דף ק"ס – ע"ב

מקור שני סוגי שטרות למסקנא – תקנת חכמים לעשות מקושר היה במקום כהנים, שהיו כועסים ומגרשים נשותיהם, וכשנחו מהרוגז לא יכלו להחזיר מחמת איסור גרושה לכהן, ולכן תיקנו לעשות מקושר שטירחה לעשותו, ותוך כדי עשייה ינוחו מהכעס ולא יגרשו. וכדי שלא תחלק בין גט לשאר שטרות תיקנו כן בכל השטרות. והסמיכו בפסוק שיש שני סוגי שטרות [אך אסמכתא היא, שכל פסוק נכתב לדרשה], וכמה פסוקים הובאו בזה:

א.   לרבי חנינא: 'שדות בכסף יקנו וכתוב בספר' – פשוט, 'וחתום' – מקושר, 'והעד' – שנים 'עדים' – שלשה. ומסתבר ששני עדים לשטר פשוט, ושלושה לשטר מקושר – מתוך שנתרבה בקשרים נתרבה בעדים. ועיקר הפסוק: רק לעצה טובה.

ב.   לרפרם: 'ואקח את ספר המקנה' – פשוט, 'את החתום' – מקושר, 'ואת הגלוי' – פשוט שבמקושר(הטופס), 'המצוה והחקים' – אלו דברים שבין פשוט למקושר, שטר פשוט שני עדים מתוכו, שטר מקושר שלשה עדים מאחוריו. ועיקר הפסוק: כך היה מעשה, ולא בא ללמד.

ג.    לרמי בר יחזקאל: 'על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר' – אם תתקיים עדות בשנים למה פרט לך בשלשה, רק לומר לך שנים לשטר פשוט, ושלשה למקושר. ועיקר הפסוק: להקיש שני עדים לשלשה, ומחלוקת רבי עקיבא וחכמים מה בא ללמד ההיקש.

מקום החתימות אחורי שטר מקושר – לרב הונא: מאחוריו בין קשר לקשר.ואין חשש שיוסיףדברים בסוף השטר – שכותבים בסופו 'שריר וקיים'. ואינו יכול להוסיף ולכתוב ולחזור שוב על 'שריר וקיים' – שאין כותבים זאת פעמיים. ואין חשש שימחוק 'שריר וקיים' ויכתוב במקומו דברים אחרים ויסיים 'שריר וקיים' – שהרי אם תלה הסופר תיבה או שתים בין השורות וקיים לבסוף כשר, וכן אם מחק באמצע השטר וקיים לבסוף כשר, אך אם נמחק במקום ששייך שם 'שריר וקיים' כשיעור תיבות אלו לא מועיל קיום. לרב ירמיה בר אבא: אחורי הכתב כנגד הכתב.

***************

דף קס"א – ע"א

לרב ירמיה בר אבא שחותמים העדים במקושר מאחורי השטר כנגד הכתב אין חשש שיוסיף לכתוב בשטר ויוסיף עדים כנגד מה שהוסיף – שאינם חותמים כסדר כתב השטר, רק אם היה כתוב השטר ערב הם חותמים שתי מכנגד שורה אחרונה, ואם היה כתוב שתי הם חותמים ערב, כמו שיתבאר. לרב חסדא: העד הראשון מתחיל לחתום כנגד שורה אחרונה, והשני תחתיו ונכנס לצד פנים השטר, וכן הלאה. ואין חשש שיחתוך השורה האחרונה עם שם 'ראובן' של העד הראשון ויהא כשר ב'בן יעקב עד' – שהעד חותם 'ראובן בן' כנגד אותה שורה, ואם יחתוך ישאר רק 'יעקב עד'. ואין חשש שיהא כשר ב'יעקב עד', משני סיבות, א. אינו חותם 'עד' אלא 'ראובן בן יעקב', ב. חותם 'עד', אך לא יהא כשר ב'יעקב עד' שהרי הוא כתב ראובן ולא כתב יעקב, ואין אדם נוהג לחתום בשם אביו, וגם אינו מתחצף להשתמש כסימן לחתימתו בשם אביו. למר זוטרא: כל העדים שאחורי שטר מקושר מתחילים לחתום כנגד שורה אחרונה, ומסיימים בשווה, וכל שאין העדים נגמרים בשיטה אחת פסול, וממילא אין חשש שיחתוך שורה אחרונה, שהרי בזה יחתוך חלק מחתימתם של כל העדים, ובאופן זה בוודאי יהא ניכר.

דף קס"א – ע"ב

עד החותם בסימן במקום שמו כשר,רב היה חותם: בצורת דג, ר' חנינא היה חותם: צורת חריות של דקל וענפים, רב חסדא היה חותם: 'ס', רב הושעיא היה חותם: 'ע', רבה ב"ר הונא היה חותם: תורן של ספינה.

אם מחקו דברים באמצע השטר – צריך לקיים המחיקות קודם 'שריר וקיים' (ודווקא בנמחק שלא במקום 'שריר וקיים' כמו דף ק"ס:), שלא יוכל למחוק ולזייף.

חוזרים לכתוב מעניין השטר בשורה אחרונה – לפי שאין למדים משיטה אחרונה, ולכן כופלים שם דברים שאין צריך להם.

***************

דף קס"ב – ע"א

אין למדים משיטה אחרונה – מפני שאין העדים יכולים לחתום סמוך למה שכתוב בשטר, ויכול אדם לזייף ולהוסיף שורה בין השטר לחתימתם, ולפיכך תיקנו שלא ללמוד משורה אחרונה שבשטר, ולכן תיקנו לחזור מעניין השטר בשורה האחרונה.

היה חתימת העדים רחוק שיעור שני שורות משטר – פסול, שיכול לזייף ולהוסיף שתי שורות, ומהשורה הראשונה שבהם ילמדו, אבל אם הרחיק רק שורה אחת כשר, שגם אם יוסיף לכתוב שם לא ילמדו מכך, שאין למדים משיטה אחרונה.

דף קס"ב – ע"ב

הרחיקו חתימות העדים יותר משיעור שורה אחת מהשטר רק פחות משתי שורות [כגון שורה ומחצה] – כשר.

היה ריווח בשטר לחתימות העדים שני שורות ויותר, ומילא הריווח בחתימות עדים נוספים פסולים או קרובים – כשר. ואין לתמוה שמילוי בפסולים עדיף על חלל ריק שהרי גם בסוכה אויר פוסל בשלשה טפחים, וסכך פסול רק בארבעה טפחים.

שטר שהיו חתומים בו ד' או ה' עדים ומקצתם פסולים – אם יש שני עדים כשרים השטר כשר, שלא חתמו הפסולים אלא לכבוד (ולרב יהודאי גאון דווקא שהפסולים חתמו בראשונה, שמוכח שהחתימו לכבוד, אך אם הכשרים חתומים בתחילה – פסול, שלהלכה גם בדיני ממונות אם נמצא אחד מהעדים קרוב או פסול כולם פסולים).

 *************

 

דף קס"ג – ע"א

שתי שורות ריווח בין השטר לחתימות העדים שפוסלות בשטר – היינו הם ואוויר, שבלי אויר לא יכול לזייף ולכתוב שם שתי שורות. לרב יצחק בן אלעזר: כגון 'לך' על גבי 'לך', והם שני שורות וארבעה אוויר. לעולא: 'ל' למעלה ו 'ך' למטה, והם שני שורות ושלשה אוויר. לרבי אבהו: כגון 'ברוך בן לוי', והיינו שיטה אחת ושני אוויר.

שתי שורות שאמרו – הם בכתב עדים ולא בכתב סופר, שהמזייף אינו הולך לסופר, אלא עושה זאת בצנעה, ואינו יכול לכווין ידו בכתיבה דקה כסופר.

דף קס"ג – ע"ב

ריווח שבין הקיום לחתימות הדיינים – לרב: אף ריווח גדול משתי שורות אינו פוסל, כל שלכלך בדיו את הריווח, שאז אינו יכול להוסיף שם כלום קודם שימחוק, ואף ששטר שהוא ועדיו על המחק כשר [כך אמרו בשם 'רב' ויש שאמרוהו בשם 'שמואל] – אין מקיימים שטר כזה אלא מעדים ולא מקיום בית דין. אך בין חתימות העדים לשטר לא מועיל לכלוך בטיט – שיאמרו שהעדים חתמו על הטיט ולא על השטר, מה שאין בית דין חותמים על טיט. לרבי יוחנן: אף ריווח של שורה אחת בין הקיום לשטר פוסל. שחוששים שיחתוך השטר הכתוב, ויכתוב בשורה זו מה שרוצה וחתימות העדים, ושטר הבא הוא ועדיו בשורה אחת כשר. אך בריווח שבין שטר לעדים אין חשש זה ששטר הכתוב בשורה אחת, והעדים חתומים בשורה שלאחריו פסול, שאין למדים משיטה אחרונה. ואף אם יוסיף לחתום חתימת עדים בשורה זו אין חשש שהרי שטר שהוא ועדיו בשיטה אחת, ותחתיו יש עוד שורה עם חתימות עדים אין מקיימים אותו אלא מעדיו החתומים באותה שורה של השטר ולא מהעדים שבשורה השניה.

***************