לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף פ״ד – פ״ח
עובדות בריש לקיש . יסורי רבי אלעזר ב"ר שמעון והסתלקותו .
דף פ"ד – ע"א
יופי של רבי יוחנן שאמר על עצמו שנשאר מיופי משפחות ירושלים,ורצו שהנשים יסתכלו עליו שכשם שיהיו לבניהם יופי כמותו כך יהיו תלמידי חכמים כמותו, ולא היה ירא מעין הרע שהיה מזרעו של יוסף. יופי של רב כהנא מעין היופי של רבי אבהו, יופי של רבי אבהו מעין היופי של יעקב אבינו, יופי של יעקב אבינו מעין היופי של אדם הראשון, ואע"פ שרבי יוחנן נשאר מיופי של ירושלים מכל מקום לא היה לו הדרת פנים שלא היה לו זקן.
ריש לקיש היה ראש ליסטים, רבי יוחנן ראה רב כוחו ואמר כמה כוחך יפה לסבול עול תורה, אם תחזור בתשובה אתן לך אחותי, קבל עליו עול תורה ותש כוחו, ריש לקיש ידע לפרש ברייתא בעניין מיני כלי ליסטים ואמר לו רבי יוחנן לפי שהיית לסטים אתה בקי בכלי ליסטים, נסתלק ריש לקיש, רבי יוחנן הצטער מאוד, רצו רבנן ליישב דעתו ועל כל דבר שאמר הביא רבי אליעזר בן פדת ברייתא כדבריו ואמר רבי יוחנן שריש לקיש היה מקשה על כל דבר שאמר כ"ד קושיות ותירצתי לו כ"ד תירוצים ומתוך כך התברר שמעתתא ואתה מביא ראיה לדברי, והיה בוכה עד שנעקרה ממנו דעתו והתפללו רבנן עליו ונסתלק.
דף פ"ד – ע"ב
רבי אלעזר ב"ר שמעון קיבל עליו יסורי שחין וביקש רחמים ומחילה שמא כשתפס גנבים תפס גם צדיק, בלילה היה אומר לייסורים אחיי ורעיי בואו ובבוקר אמר שילכו משום ביטול תורה, כל לילה היו נותנים תחת משכבו ששים לבדים ובבוקר היו לוקחים מתחתיו ששים עריבות מלא דם, אשתו עשתה בשבילו שישים מיני מאכל מתאנים לרפאותו, ולא הניחו שילך לבית המדרש, וכששמעה שהוא מביא יסורים על עצמו הלכה לבית אביה, עמד נחשול של ים על ששים יורדי הים והתפללו להינצל בזכותו של רבי אלעזר וניצלו וכשעלו מן הים שלחו לו ששים עבדים והביאו ששים ארנקים ועשו לו מאכלים הנ"ל והבריא קרא רבי אלעזר הפסוק 'היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה' שמדובר על תורה, יצא לבית המדרש וטיהר ששים מיני דמים ואמר אם הם טהורים כדברי יהיו כולם זכרים והיו כולם זכרים וקראו להם אלעזר.
רבי אלעזר ב"ר שמעון חשש שלא יתעסקו בו בכבוד לאחר הסתלקות וציווה שיניחוהו בעליה והיה שם בין י"ח לכ"ב שנה, כשנעקר ממנו שער יצא ממנו דם, פעם יצא תולעת מאזנו התגלה בחלום לאשתו שפעם זלזל אחד בתלמיד חכם ולא מחה כראוי, כשבאו שנים לדין עמדו בפתח ויצא קול מעליה איש פלוני אתה חייב איש פלוני אתה זכאי.
כל השנים שהיה רבי אלעזר ב"ר שמעון בעלייה לא נכנס חיה לעיר ולכן לא הניחו בני העיר לרבנן שיתעסקו בו, בערב יום כיפור כשהיו טרודים הוציאוהו רבנן והביאוהו למערת אביו, אמרו לנחש שסיבב המערה הרחיבי זנבך מעל פיך ליתן מקום להיכנס ופתח.
רבי שלח לאשת רבי אלעזר ב"ר שמעון שתינשא לו שלחה לו כלי שנשתמש בו קודש ישתמש בו חול שלח לה נכון שבתורה היה גדול ממני [כשאמר רבי לפני רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה יש לי להקשות אמר רבי אלעזר ב"ר שמעון כך וכך יש לך להקשות אבל אין בה ממש שזו היא תשובתך] אבל במעשים טובים מי גדול ממני, שלחה לו אם היה גדול ממך בתורה איני יודע אבל במעשים הוא גדול ממך שקיבל עליו יסורים.
רבי אמר שלשה ענוותנין הן, אביו רבן שמעון בן גמליאל שאמר לו שלא יחלש דעתו מכח תורת רבי אלעזר ב"ר שמעון שהוא ארי בן ארי ואתה ארי בן שועל, בני בתירה שעזבו נשיאותם ומינו הלל תחתיהם שראו שהוא גדול בתורה, ושאול שאמר שדוד יהיה מלך והיה משנה למלך.
****************
כל המלמד את בן חבירו תורה . כל שהוא ובנו תלמיד חכם . וסיפורי אגדה .
דף פ"ה – ע"א
רבי ראה שהועילו יסורים של רבי אלעזר שלא שלטה בו רימה קיבל עליו יסורים של אבן במקום קטנים וחולי שבתוך הפה כל אחד מהם לשש או שבע שנים, בבית הכסא התגבר קולו יותר מקול הסוסים בעת שנתנו להם מספוא שקולם היה נשמע בג' מיל והיה קולו של רבי נשמע יותר מזה עד יורדי הים.
יסורים של רבי אלעזר ב"ר שמעון חשובים מיסורים של רבי שבאו והלכו על ידי אהבה, יסורים של רבי באו משום שעגל החביא ראשו תחת כנפי כסותו ובכה משום שרצו לשוחטו ואמר לכך נוצרת, כיון שלא ריחם שלחו עליו משמים יסורים, והלכו משום שריחם על בני חולדה.
כל השנים שהיה לרבי אלעזר יסורים לא מת אדם קודם זמנו, כל השנים שהיה לרבי יסורים לא היה העולם צריך למטר שקשה יום גשם כיום דין, ואם לא היה העולם צריך לו היו חכמים מבקשים רחמים שיתבטל, ואף על פי שלא היה גשם כשעקרו צנון היה הגומא מלאה מים.
רבי החזיר בנו של רבי אלעזר ב"ר שמעון לתורה והסמיך שיקראו אותו רבי כדי שישים לב לתורה ומסרו לר' שמעון בן איסי בן לקוניא ללמוד תורה, כשגדל וישב במתיבתא של רבי ושמע רבי קולו אמר שדומה לקולו של רבי אלעזר ב"ר שמעון אמרו לו שהוא בנו קרא הפסוק 'פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם', פרי צדיק זה ר' יוסי ב"ר אלעזר ב"ר שמעון, ולוקח נפשות זה ר' שמעון בן איסי בן לקוניא, כשהסתלק היה נחש אצל מערת אביו ולא נתן להכניס יצאתה בת קול ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה היה בצער מערה וזה לא היה בצער מערה.
רבי אמר לבן בתו של רבי טרפון שאם יעשה תשובה יתן לו בתו י"א שנשאה וגירשה וי"א שלא נשאה כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה.
כל המלמד בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, והמלמד בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר 'ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה'.
כל שהוא תלמיד חכם ובנו תלמיד חכם ובן בנו תלמיד חכם שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם, שנאמר 'ואני זאת בריתי וכו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם' ואומר הקב"ה אני ערב לך בדבר זה, ומכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניה שלה.
רב יוסף התענה ארבעים תעניות שלא תפסק תורה מזרעו קראו לפניו בחלומו 'לא ימושו מפיך', לאחר עוד ארבעים תעניות קראו לפניו בחלומו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך', לאחר עוד מאה תעניות קראו לפניו בחלומו 'לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך, אמר מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניה שלה.
רבי זירא התענה כשעלה לארץ ישראל מאה תעניות שישכח תלמוד בבלי, ועוד מאה תעניות שלא יסתלק רבי אלעזר בימיו שלא יפול עניני הציבור עליו, ועוד מאה תעניות שלא ישלוט בו אש הגיהנם, כל שלושים יום ישב בתנור לבדוק אם שולט בו אש ולא שלט, פעם אחד נתנו בו רבנן עיניו ונשרף שוקו.
דף פ"ה – ע"ב
'מי האיש החכם וכו' על מה אבדה הארץ וכו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם' שנשאל לחכמים ולנביאים על מה אבדה ארץ ולא פירשוהו עד שפירש הקב"ה בעצמו שלא בירכו בתורה ברכה לפניה שהיא על דברי תורה, וכיון שלא בירכו גילו בדעתם שאינה מתנה חשובה להם.
'בלב נבון תנוח חכמה' זהו תלמיד חכם בן תלמיד חכם, 'ובקרב כסילים תודע' זה תלמיד חכם בן עם הארץ.
כל המקטין עצמו לדברי תורה בעולם הזה נעשה גדול לעולם הבא, וכל המשים עצמו כעבד לדברי תורה בעולם הזה נעשה חופשי לעולם הבא.
רבי חנינא אמר לרבי חייא אם ח"ו תשתכח תורה מישראל אחזרנו בפלפולי, אמר לו רבי חייא אני עושה שלא תשתכח תורה מישראל שאני זורע זרעוני פשתן ועושה מצמחיו רשתות לצייד בו צביים להאכיל בשרם ליתומים ולעשות מעורם קלף שכתוב עליהם חמשה חומשי תורה, ומלמד לחמשה ילדים במקום שאין מלמדי תינוקות כל אחד חומש אחד, לששה ילדים כל אחד סדר אחד מששה סדרי משנה ואחר כך כל אחד מלמדו לחבירו, ועל זה אמר רבי כמה גדולים מעשה חייא, ושאלו רבי ישמעאל ב"ר יוסי אפילו מרבי ואמר כן אבל לא מרבי יוסי אביו.
רבי יוסי נראה בחלום לר' זירא שהוא יושב בישיבה של מעלה אצל ר' יוחנן, ור' יוחנן אצל ר' ינאי, ור' ינאי אצל ר' חנינא ור' חנינא אצל ר' חייא, אבל ר' יוחנן אינו אצל ר' חייא שהוא מקום גחלי אש ולפידים.
רב חביבא בן סורמקי ראה אחד מרבנן שאליהו היה שכיח אצלו, שבבוקר היו עיניו יפות ולערב היו דומות כאילו נשרף משום שביקש מאליהו להראותו רבנן כשעולים למתיבתא דרקיע ואמר לו שיכול להסתכל בכולם ולא במקומו של ר' חייא והסתכל ושני ניצוצות אש סימאו עיניו, למחר השתטח במערת רבי חייא ואמר ששונה תמיד ברייתות שלו ונתרפא.
אליהו היה שכיח במתיבתא של רבי פעם איחר ואמר משום שהעיר את אברהם ונטל ידיו והתפלל והשכיבו וכן ליצחק וכן ליעקב ואם היה קמים ביחד היו מרבים בתפלה והיו מביאים משיח לפני זמנו, ורבי חייא ובניו הם דוגמא לזה בעולם הזה, וגזר רבי תענית והביא רבי חייא ובניו ואמרו משיב הרוח ונשב הרוח, אמרו מוריד הגשם ובא מטר, באו לומר מחיה המתים הזדעזע העולם, הכהו ברקיע לאליהו שישים ניצוצות אור ובא בדמות דוב אש ביניהם והתבלבל תפילתם.
לרבי היה חלישות בעיניו ושמואל ירחינאה ריפאו על ידי ששם סם תחת מראשותיו ובקע כח חוזק הסם דרך הגולגולת עד עיניו, רצה רבי לסומכו ולא הצליח ואמר לו שמואל ירחינאה שראה בספרו של אדם הראשון שמואל ירחינאה יקרא חכם ולא רבי ורפואת רבי יבוא על ידו, עוד כתב שם רבי ורבי נתן סוף התנאים והם כללו האמור בדורות שלפניהם וסדרו את המסכתות, רב אשי ורבינא סוף האמוראים וסידרו הגמרא, וסימן לזה 'עד אבוא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם'.
************
הסתלקות רבה בר נחמני . 'הכל' כמנהג המדינה . סעודת שלמה בשעתו . הכנסת אורחים של אברהם אבינו .
דף פ"ו – ע"א
הלשינו על רבה בר נחמני שמעכב גביית מס משנים עשר אלף אנשים על ידי שנקבצים אליו בניסן ותשרי לשמוע הדרשות של החגים ושלוחי המלך אינם מוצאים אותם בביתם /רבה ברח והיה באותו פונדק שליח המלך שהיה מחפשו והשליח שתה זוגות ונהפך פניו לאחוריו ואמר רבה שיתנו לו עוד כוס ונתרפא, אמר השליח שלא יגלה מקומו של רבה אפילו אם יהרגוהו אבל אם יענוהו ביסורים יגלה / בסוף מצאולרבה וסגרוהו, ביקש רחמים ונפל החומה וברח וישב על גזע דקל קצוץ סמוך לאגם ולמד, היה מחלוקות במתיבתא דרקיע בספק בהרת קדמה לשער לבן, הקב"ה אמר טהור וכולה מתיבתא דרקיע אמרו טמא אמרו שרבה יוכיח, המלאך המוות לא היה יכול להתקרב אליו משום שלא הפסיק מללמוד,נשב רוחוהשמיע קול יוצא מן הקנים וסבר שמחפשים אותו וביקש שימות ולא יהא נמסר ליד המלכות /כשנסתלק אמר טהור יצאתה בת קול ואמרה אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאתה נשמתך בטהור / נפל פתק מרקיע בפומבדיתא רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה, לא ידעו מקומו ראהו עופות שעושים צל בכנפיהם הלכו שם ומצאוהו והספידוהו שלשה ימים ושלשה לילות נפל פתק מרקיע כל הפורש יהא בנידוי הספידוהו שבעה ימים נפל פתק ואמר לכו לביתכם לשלום / אותו היום היה רוח סערה והרים סוחר ערבי כשהיה רוכב על גמל מצד אחד של נהר לצד השני ואמר רבש"ע כל העולם שלך הוא ורבה שלך הוא אתה אוהבו של רבה ורבה אוהב שלך.
רבי שמעון בן חלפתא היה בעל בשר היה יום חם וביקש מבתו להניף לפניו לעשות לו רוח ויתן לה אגודות של נרד, לבינתיים יצא רוח על הארץ ואמר כמה אגודות של נרד אנו חייבים לבעליו של רוח זה.
דף פ"ו – ע"ב
מה שתנן במשנה השוכר את הפועלים הכל כמנהג המדינה, לרבות במקום שנהגו שבעל הבית נותן לפועליו בבוקר לחם ושתיה שאינו יכול לומר להם שיקדימו לבוא בבוקר בגלל זה שלא יתבטלו ממלאכתם אלא יאכלו בזמן התחלת המלאכה.
במקום שהמנהג שבעל הבית נותן מזונות לפועליו ופסק להם מזונות, נתכווין להוסיף על המנהג.
נאמר בסעודת שלמה 'ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כור סולת וששים כור קמח עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן לבד מאיל וצבי ויחמור וברבורים אבוסים', הקמח והסולת לעמילן של טבחים, הבקר והצאן אינו אלא למין מאכל ושמו ציקי קדירה, אלף נשים היו לשלמה כל אחת ואחת עשתה לו כך וסבורה שמא יבוא אצלי ויסעוד היום, ברבורים אבוסים לרב שאובסים אותם בעל כרחם, לשמואל שאבוסים מאליהם, לרבי יוחנן אבוסים נאמר גם על בקר שהיו אבוסים ולא עשו מלאכה, ותרנגולת שלא גידל אפרוחים.
'ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב', ממה שלא נאמר רך טוב דורשים שהיינו שלשה כדי להאכילם שלש לשונות בחרדל.
לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, ומלאכי השרת ירדו למטה והיה נראה כמו שאכלו ושתו.
כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו עשה הקב"ה לבניו, 'אל הבקר רץ אברהם' – ורוח נסע מאת ה', 'ויקח חמאה וחלב' – הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, 'והוא עומד עליהם תחת העץ' – הנני עומד לפניך שם על הצור, וי"א שבשכר זאת זכו לעמוד הענן, 'ואברהם הולך עמם לשלחם' – וה' הולך לפניהם יומם, 'יוקח נא מעט מים' שנעשה על ידי שליח עשה הקב"ה לבניו על יד שליח – והכית בצור.
'יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם', שנדמו לו כערביים המשתחווים לאבק רגליהם, ואמרו לו וכי בערביים חשדתנו, הלא ממך (ישמעאל) יצא הרגיל לעשות כן.
'וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחום היום', אותו היום היה שלישי למילה ובא הקב"ה לשאול באברהם, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח באורחים, שלח אליעזר ואמר שלא מצא אורחים לא האמינו ויצא הוא.
'אל נא תעבור מעל עבדך' שכיון שראה הקב"ה שהוא טרוד ויש לו צער מילה אמר שאין דרך ארץ לעמוד פה עכשיו ורצה ללכת וביקש אברהם אבינו אל נא תעבור, וכן היה עם המלאכים שנאמר 'וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם', בתחילה עמדו, כיון שראו שיש לו צער הלכו ורץ לקראתם.
'שלשה אנשים' מיכאל – לבשר שרה, רפאל – לרפא אברהם, גבריאל – להפוך סדום, ומיכאל הלך עם גבריאל להציל לוט.
לאברהם אמרו המלאכים 'כן תעשה כאשר דברת' ובלוט נאמר 'ויפצר בם מאד' שמסרבים לקטן ולא לגדול.
***************
אכילת פועל בכרם חבירו .
דף פ"ז – ע"א
אברהם אמר רק 'ואקחה פת לחם' וכתוב 'ואל הבקר רץ אברהם' הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, רשעים אומרים הרבה ואפילו מעט אינם עושים, שעפרון אמר בתחילה 'ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא' ולבסוף לקח ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר שמתקבל בכל מקום.
'מהרי שלש סאים קמח סלת' אברהם אמר סולת, והיא אמרה קמח, שהאשה עיניה צרה באורחים יותר מהאיש.
'לושי ועשי עגות' ולא הביא לחם, שאברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו באותו היום פירסה נידה.
'ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל' להודיע שצנועה היתה, י"א כדי לחבבה על בעלה י"א כדי לשגר לה כוס של ברכה.
'אליו' נקוד על אי"ו שבאליו, לימדה תורה דרך ארץ שישאל לבעל האכסניה שלו בשלום בעלת האכסניה ושואלים בשלום אשה על ידי בעלה.
'אחרי בלתי היתה לי עדנה', אחר שנתבלה הבשר ורבו הקמטים נתעדן הבשר ונתפשט הקמטים וחזר היופי למקומו.
'ותצחק שרה וכו' ואדוני זקן', ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה וכו' ואני זקנתי' שגדול השלום שאפילו הקב"ה שינה בו.
'ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה' והיו מרננים שהביאו אסופי מן השוק, אברהם עשה סעודה גדולה וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם וכל אחת הביאה בנה ונעשה נס בשרה אמנו והניקה את כולם, ונתהפך קלסתר פניו של יצחק ונדמה לאברהם פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק.
עד אברהם לא היה זקנה ולא היו יודעים אם מדברים עם אברהם או עם יצחק ביקש אברהם והיה זקנה.
עד יעקב לא היה חולי לפני המיתה ביקש יעקב שיהיה חולי כדי שיצווה לביתו וכן היה.
עד אלישע לא היה אדם נתרפא מהחולי, ואלישע ביקש רחמים שיהא לו רפואה ונתרפא.
שלשה חלאים חלה אלישע אחד כשדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד כשגירה דובים בתינוקות, ואחד שמת בו.
השוכר את הפועל ואמר לו ששכרו יהיה כאחד וכשנים מבני העיר, לרבי יהושע נותן לו כפחות שבשכירות, לחכמים כמנהג המדינה בבינונית.
משנה . הפועל אוכל מן התורה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה, שנאמר 'כי תבא בקמת רעך וקטפת מלילות בידך וחרמש לא תניף על קמת רעך', ולאו דווקא קמה שחייב בחלה [ולא לומדים מעומר שנאמר בו 'מהחל חרמש בקמה'] משום שנאמר 'חרמש' כל דבר חרמש, ונאמר קמה לרבות כל בעלי קמה אפילו אינו בר חרמש כגון קטנית.
'כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך ואל כליך לא תתן', 'כי תבוא' לומר שהיתר לאכול מגידולי קרקע של חבירו היינו רק בפועל [שלומדים גזירה שווה תבוא תבוא מפסוק 'לא תבא עליו השמש'], 'בכרם רעך' ולא בכרם עכו"ם שבעכו"ם מותר גם שלא בשעת גמר מלאכה, או רעך ולא בהקדש ומהקדש אסור לאכול, 'ואכלת' שאסור למצוץ היין של הענבים וזורק החרצנים, 'ענבים' שאסור לתקן המאכל כגון לטבול הענבים במלח, 'כנפשך' כאילו הם שלך ומה בעל הבית אוכל ופטור מן המעשר כיון שלא נגמרה מלאכתו אף פועל, ואין אומרים כיון שאוכל בשכר הוא כמקח ומקח קובע למעשר, 'שבעך' ולא אכילה גסה, 'ואל כליך לא תתן' שאין היתר לפועל לאכול אלא בשעת גמר מלאכה כשנותן לכלי של בעל הבית.
*************
חיוב מעשר . חסימת פי פועל .
דף פ"ח – ע"א
נאמר במעשר 'בערתי הקודש מן הבית' ונאמר 'ואכלו בשעריך', – לרבי ינאי אין הטבל חייב במעשר עד שיכנס דרך הפתח לבית ולא דרך גגות וקרקיפות, לרבי יוחנן אפילו חצר המשתמרת כבית קובע למעשר.
עץ תאנה העומד בגינה ונופה נוטה לחצר או לבית (לרבי ינאי ולרבי יוחנן כל אחד לשיטתו), לוקח חייב במעשר שעיניו במקח שהם פירות תלושים ונכנסו לבית ולחצר, פועל הגם שאוכל בשכרו והוא כמקח פטור שנאמר 'ואכלת ענבים כנפשך' כאילו היה בעלים, מה בעלים אוכל בלי מעשר אף פועל, ובעלים אוכלים בלי מעשר כיון שאין חלק הנוף חשוב בעיניו ועיקרה חוץ לחצר או לבית ולא נגמר למעשר.
דף פ"ח – ע"ב
'עשר תעשר את כל תבואת זרעך וכו' ואכלת' אינו חייב לעשר אלא אם אוכל ולא אם מוכר, 'תבואת זרעך' ולוקח אינו חייב לעשר מדאורייתא אלא מדרבנן.
גמר מלאכה לחייב במעשרות – בקישואים ודלועים משניטל הפרח הגדל בראשו, זיתים וענבים לרבי ינאי משיראה פני הבית, חיטים ושעורים – ללישנא קמא משיראה פני הבית, לאיבעית אימא משה שעשה גורן.
פועל יכול לאכול בתלוש מן הקרקע קודם שנגמר מלאכתו, שנאמר 'כי תבא בקמת רעך וכו' וחרמש לא תניף על קמת רעך' מיתור 'קמה' [הנכתב פעמיים] דורשים שמותר גם בתלוש, לרבינא משום שנאמר 'לא תחסום שור בדישו' ושור מיתור ושור לאו דווקא אלא הוא הדין שאר בהמות [ולומדים שור שור משבת] להקיש נחסם [בהמה] לחוסם [אדם] מה בהמה מותר בתלוש אף פועל, לרב אמי משום שנאמר כי תבא בכרם רעך והפסוק מדובר אפילו אם בא לשאת הענבים על כתיפו.
מותר לחסום פי פועל, שנאמר 'ואכלת ענבים כנפשך', כנפשך של בעל הבית כך נפש הפועל, וכשם שמותר לחסום את עצמו גם מותר לחסום פועל.
שור מותר לאכול במחובר, שנאמר 'כי תבא בקמת רעך וכו' וחרמש לא תניף על קמת רעך' מיתור 'רעך' [הנכתב פעמיים] לומדים שגם שור מותר במחובר, לרבינא מהיקש חוסם לנחסם מה חוסם [אדם] מותר במחובר אף נחסם [בהמה].
***************