לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום רביעי י״א סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף ט״ו

דף ט"ו – ע"א

איבעיא אם רבי שמעון הנשיא היה נשיא, או שאמר כן בשם נשיא.

הלכה כרבי שמעון הנשיא, שבבריא יחזרו למשלח – שהולך לאו כזכי, ואם מת – מצוה לקיים דברי המת, ואם היה שכיב מרע – הולך כזכי.

הדרן עלך פרק המביא קמא

פרק שני – המביא גט

דף ט"ו – ע"א

משנה . המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ולא אמר בפני נחתם, או בפני נחתם ולא בפני נכתב – פסול, והשמיענו המשנה שאמירת בפני נכתב ונחתם אינה רק לכתחילה, אלא מעכב בדיעבד.

אמר 'בפני נחתם כולו ובפני נכתב חציו' – אם נכתב בפניו חציו ראשון של הגט לשמה כשר, ואפילו רק שיטה ראשונה שבה שם האיש והאשה והזמן, אבל אם נכתב בפניו רק חציו השני פסול.

דף ט"ו – ע"ב

אמר: בפני נכתב כולו, ובפני נחתם רק אחד מן העדים – פסול,

לרב חסדא: אפילו שנים מעידים על חתימת יד שני פסול, שאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים.

לרבא: בזה כשר, שגם אם השליח היה אומר אני מכיר העד השני היה כשר ומשום שיש שנים אינו פסול, אמנם אם הוא ואחר מעידים ומקיימים חתימת יד השני – פסול, גזירה משום קיום שטרות, שאין עד השטר יכול להיות אחד מעדי קיום של עד השני, שנאמר 'על פי שנים עדים' – חצי העדות על פיו של כל אחד מהעדים, ולא שתהא שלשת רבעי עדות עפ"י אחד.

לרב אשי: בזה כשר, שהרי אילו היה רק הוא מעיד על הכל היה כשר, ואין לפסול משום שיש עוד אחד עמו, אמנם אם אומר אני הוא עד השני פסול, שאו כולו בקיום הגט או כולו בתקנת חכמים.

גידוד חמשה ומחיצה חמשה – לרב חסדא אין מצטרפים להיות בתוכו רשות היחיד, אלא או כולו במחיצה או כולו בגידוד, למרימר מצטרפים, וכן הלכה (לתוס': חריץ חמש ומחיצה חמש לכו"ע מצטרפים שיהא בתוכו רשות היחיד, והסוגיא איירי בשני חצירות זו למעלה מזו העליונה לעניין עירוב, או תל ברשות הרבים גבוה חמש והקיף על גביו מחיצה חמש).

נטילת ידיים נוטלים מכלי מחזיק רביעית מלא מים עד הפרק, ואפילו שנים יכולים ליטול ממנו כיון שבאים המים משיירי טהרה. יד אחת בנטילה ויד אחת בשטיפה בנהר ארבעים סאה – כשר

(צריך לשפוך מים על ידיו שתי פעמים, יד אחת משטיפה גדולה כשתים ידו טהורה אפילו אין בה רביעית אם בא משיירי טהרה, שתי ידיו בשטיפה אחת צריך רביעית) נטל חצי ידו וניגבה, וחזר ונטל חצי האחר – אין טהורות לחצאים, אפילו אם החצי הראשון עדיין טופח, ואיבעיא בטופח להטפיח.

***************

יום חמישי י״ב סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף ט״ז

דף ט"ז – ע"א

מקוה שיש בו ארבעים סאה בדיוק, וירדו שנים וטבלו זה אחר זה –

לת"ק: ראשון טהור ושני טמא.

לרבי יהודה: אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים בשעת טבילת השני, וגופו טופח להטפיח – אף השני טהור (ניצוק וקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לרש"י אם אין באחד מן המקוואות ארבעים סאה, לר"ת אם יש בתחתונה ארבעים סאה הוי חיבור, לר"י הוי חיבור אפילו אם אין בשניהם  ארבעים סאה)

גזרו חכמים על הבא ראשו ורובו במים שאובים, ועל הטהור שנפלו על ראשו ורובו שלשה לוג מים שאובים שיהא טמא, שהיו רוחצים בהם אחר הטבילה במקווה, והתחילו לומר שאין המקווה מטהר אלא אלו. ואיבעיא: חציו בביאה וחציו בנפילה האם טמא.

בעל קרי חולה שנתנו עליו תשעה קבים מים טהור לדברי תורה, ואיבעיא: חציו בטבילה וחציו בנתינה.

אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם – פסול,

ללישנא קמא בדעת רבי יוחנן: אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם כשר, ששנים שהביאו גט מדינת הים לא צריך שיאמרו בפני נכתב ונחתם (לרש"י דווקא שניהם אדוקים בו, לתוס' די במה שאומרים שהבעל שלח, ונתנו האחד במעמד חבירו, אחד שליח והשני מעיד שבפניו הבעל נתן לו הגט להוליך לאשתו לרבא כשר, לרבה לא אפילו אחר שלמדו, שלא גזר שיחזור הדבר בקלקולו אלא בשנים שהם שלוחים שלא שכיח) שסובר שטעם תקנת האמירה היא משום שאין עדים מצויים לקיימו, ובשנים שהביאו הרי הם מצויים לקיימו (לתוס': גם למ"ד משום לשמה ולאחר שלמדו)

ללישנא בתרא: גם אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם פסול, שסובר שגם שנים שהביאו גט צריכים לומר בפני נכתב ונחתם, שטעם התקנה הוא משום שאין בקיאים לשמה, והתקנה היא שאותו השליח האומר בפני נכתב הוא צריך לומר בפני נחתם,

ולרבי יהודה כשר לאחר שלמדו, ולא חשש שיחזור לקלקולו.

דף ט"ז – ע"ב

שנים אומרים בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם: לת"ק פסול ולרבי יהודה כשר.

ללישנא קמא דרבי יוחנן: נחלקו כשאין הגט יוצא מתחת ידי שניהם (אבל כשיוצא מתחת ידי שניהם כשר, ששנים שהביאו גט א"צ לומר בפ"נ ובפ"נ), לת"ק – אף שיוצא הגט מתחת יד השליח האומר 'בפני נחתם' פסול, כיון שלא אמר גם 'בפני נכתב' גזירה שמא יבואו להחליף ולהכשיר קיום שטרות בעד אחד, לרבי יהודה – כיון שיש שנים המעידים על הכתיבה לא גזרו. ללישנא בתרא: לת"ק – אף שאותם שנים המעידים על הכתיבה הם שלוחים, כיון שאינם מעידים על הכתיבה פסול, ששנים שהביאו גט צריכים לומר בפני נכתב ונחתם כדי להעיד שנכתב ונחתם לשמה, גם לאחר שלמדו גזירה שמא יחזור הדבר לקלקולו, לרבי יהודה – כשר, שלא חששו שיחזור הדבר לקלקולו.

***************