לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שני ט׳ סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף י״ג

דף י"ג – ע"א

לרבי מאיר חוב הוא לעבד שיוצא מתחת רבו לחירות, שאמנם אינו מפסיד מזונות (כנ"ל דף י"ב.), אך עבד כהן מפסיד תרומה, שאין רבו יכול לשחרר בעל כרחו – שיכול לברוח למקום שאינו יכול לפסלו ע"י גט מן התרומה, וגם עבד ישראל חוב הוא שאוסר בשפחה כנענית, וזה שמתיר בבת חורין אינה זכות בשבילו. וחכמים השיבוהו: עבד כהן יכול רבו לפסלו מן התרומה גם אם יברח, שיכול למכרו לישראל בקניין כסף.

משנה . האומר 'תנו גט זה לאשתי', 'תנו שטר שחרור זה לעבדי' ומת – לא יתנו לאחר מיתה, שלא בא הגט לידם אלא לאחר שמת, ואז אינם ברשותו לגרש ולשחרר.

שכיב מרע שאמר 'תנו מנה לאיש פלוני' ומת – יתנו לאחר מיתה, שדברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים. לרב: דווקא אם צבורים ומונחים בקרן זווית, ואמר 'תנו מנה זה לפלוני', שבלי זה חוששים שמא נתכוון לתת מנה מסוים הקבור בקרקע. להלכה: בכל אופן יתנו לו, שאין חוששים שנתכוון למנה קבור.

קנין מעמד שלשתן הוא: האומר לחבירו מנה שיש לי בידך תנהו לפלוני, אם אמר כן במעמד אותו פלוני שנותנו לו קנה. לרבא: מסתברא שהיינו דווקא בפיקדון ולא במלוה, לשמואל בשם לוי גם במלוה (מכר או נתן שטר במעמד שלשתן אינו יכול למחול, לא תקנו מעמד שלשתן אם הנפקד או הלוה עכו"ם, בכתובה לא מהני מעמד שלשתן)

תנן תנו מנה לאיש פלוני ומת יתנו לאחר מיתה, ואמר רב והוא שצבורים ומונחים בקרן זווית, לרב זביד מדובר בבריא שהקנה המנה במעמד שלשתן שסובר שקניין מעמד שלשתן אמרו רק בפיקדון ולא במלוה, לרב פפא מעמד שלשתן אין צריך מעות בעין שהרי הוא גם במלוה אלא המשנה מדובר בשכיב מרע שדבריו ככתובים ומסורים וסובר רב שאם אין המנה בעין לא נותנים שחוששים שנתכוון ליתן מנה קבור בקרקע, ורב זביד לא רצה לפרש המשנה בשכיב מרע ממה שכתוב תנו גט זה לאשתי לא יתנו לאחר מיתה שמשמע שמחיים נותנים,  ולרבי שמעון שזורי גם אם לא אמר תנו אלא כתבו נותנים שמתוך שהוא בהול לא גמר דבריו לומר תנו.

טעם שקניין מעמד שלשתן מהני גם במלוה, לאמימר כיון שבשעת ההלוואה הוי כאומר הלוה למלווה אני משעבד את עצמי לך ולכל הבא מחמתך,

לרב אשי לפי זה אם אותו הבא מחמתו עדיין לא היה בעולם בשעת ההלוואה לא קנה, אלא תמורת ההנאה שהמלווה משנה את הלוואה להלוואה חדשה ודוחה זמן הפירעון גמר הלוה ומשעבד נפשו למלווה החדש,

לרב הונא מר בריה דרב נחמיה לפי זה אם המלווה החדש הוא אדם חזק שאינו ממתין לא קנה ונתת דבריך לשיעורין,

למר זוטרא עשו רבנן מעמד שלשתן כהלכה למשה מסיני שאין צריך לתת טעם.

***************

יום שלישי י׳ סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף י״ד

דף י"ד – ע"א

ג' דברים עשו חכמים כהלכה בלי טעם: מעמד שלשתן, הכותב כל נכסיו לאשתו אע"פ שכתבם בלשון מתנה לא קנאם ולא עשה אלא אפוטרופוס, והמשיא אשה לבנו הגדול בבית שעשו לו לבית חתנות קנה אותו הבן.

אפילו הנותן מתנה מועטת לא מהני במה שאומר לחבירו אותו דבר מועט שיש לי בידך תנהו לפלוני, אם לא אמר כן במעמד שלשתן.

סברו שחייב מנה ואמר לו הבעל חוב תנהו לפלוני במעמד שלשתן ולבסוף נודע שאינו חייב פטור מליתן לפלוני שהוא קנין בטעות וחוזר.

הולך מנה לפלוני יש תנא שסובר שהוא כאומר זכי לפלוני, ובמתנה קנה, ובמלוה לרב חייב באחריותו אם יאנסו מיד השליח ואם בא לחזור אינו חוזר, לשמואל מתוך שחייב באחריותו יכול לחזור בו, ותניא כוותיה דרב.

נפקד האומר הולך או תן מנה למפקיד חייב באחריותו, ויכול הנפקד לחזור בו שלא זכה בו המפקיד ולא אומרים שזכין לאדם שלא בפניו שחוב הוא לו שאין רצונו שיהא פקדונו ביד אחר, ואם הנפקד הוחזק לכפרן שאז אנן סהדי שהבעלים רוצה שיצא מחמת ידו, זכות הוא לו ואין הנפקד יכול לחזור בו.

רב ששת שלח רב יוסף בר חמא לגבות חובו רצה הלוה שרב יוסף יקבל אחריות ולא רצה, אמר לו רב ששת שטוב עשה שלא שעבד עצמו להיות לו עבד, או משום שהלוה הוא עבד למלווה ואחריותו עליו.

דף י"ד – ע"ב

הולך מנה לפלוני והלך ומצא שמת לר' אבא בר ממל אם המשלח בריא יחזור למשלח שהולך לאו כזכי, ובשכיב מרע הולך כזכי ויתנו ליורשי מי שנשתלח לו, לרב זביד גם בשכיב מרע אם המקבל כבר מת בשעת מתן מעות הוא זכיה בטעות ולא יתנו ליורשיו, לרב פפא גם בבריא אם מת הנותן בחיי מקבל יתנו ליורשי המקבל שמצוה לקיים דברי המת (לר"ת אומרים רק אם הושלש מתחילה לכך, י"א ששמא לא אומרים מצוה לקיים דברי המת אלא כשהשליש מתרצה, לר"ת בגר לא אומרים מצוה לקיים דברי המת) ואם מת המקבל בחיי הנותן אין כאן מצוה לקיים דברי המת.

תניא: הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח, מת משלח – לרב נתן ור' יעקב יחזרו ליורשי משלח, ליש אומרים ליורשי מי שנשתלח לו, לרבי מאיר מצוה לקיים דברי המת, לחכמים יחלוקו, ובבבל אמרו מה שירצה השליח יעשה, רבי שמעון הנשיא אמר שעל ידו היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח.

להוי אמינא: לת"ק הולך לאו כזכי, לרב נתן ורב יעקב הוסיפו שגם אם מת המשלח יחזרו ליורשי המשלח שלא אומרים מצוה לקיים דברי המת, י"א סוברים הולך כזכי, לר"מ הולך לאו כזכי, ומצוה לקיים דברי המת, לחכמים ספק אם הולך כזכי.

למסקנא: לכו"ע הולך לאו כזכי ונחלקו אם דברי שכיב מרע נקנים באמירה לת"ק ור' נתן ור' יעקב ור"מ סוברים כרבי אלעזר שדין שכיב מרע כבריא ואינו מקנה אלא בקניין, וי"א סוברים כחכמים שדברי שכיב מרע נקנים באמירה, לחכמים ספק אם הלכה כר"א או כרבנן (כל תיקו שבש"ס לרבינו האי חולקים, לר"י אוקים ממונא בחזקת מריה.

שודא: לרש"י היינו שידקדק הדיין את מי אהב יותר ולמי היה דעתו ליתן, לר"ת יתן הדיין למי שירצה, ונחלקו גם אם אומרים בבריא שמצוה לקיים דברי המת וכנ"ל).

***************