
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום שישי ג' מרחשון תש"פ
מסכת נדה דף ט'
דף ט' ע"א
מעוברת שראתה דם ואח"כ הוכר עוברה – מטמאה למפרע מעת לעת, שבשעה שראתה לא היה ראשה ואבריה כבדין עליה.
לדברי האומר 'ווסתות דאורייתא' – שאותה בדיקה שהצריכוה לאשה להבדק בשעת וסתה דבר תורה הוא, ואם בא יום וסתה ולא בדקה מחזיקין אותה בטמאה – אם היתה מסולקת דמים, כגון שהגיע עת וסתה בימי עבורה ולא בדקה, טהורה. וכן אם היתה במחבא והגיע שעת וסתה ולא בדקה – טהורה, שחרדה מסלקת את הדמים.
מניקה שראתה דיה שעתה – ונחלקו תנאים בטעם הדבר: לרבי מאיר שהדם נעכר ונעשה חלב, לפיכך כל זמן שהיא מניקה, אפילו ארבע וחמש שנים, הרי היא מסולקת דמים ודיה שעתה, ואם מת בנה בתוך כ"ד חודש, הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. לרבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אבריה מתפרקין, ואין נפשה חוזרת עד כ"ד חודש, לפיכך דיין שעתן כל כ"ד חודש גם אם מת בנה, ואם היתה מניקתו ארבע וחמש שנים מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.
'מי יתן טהור מטמא לא אחד' – לרבי מאיר היינו שהחלב נהפך לדם. ולרבי יוחנן זו שכבת זרע, שהוא טמא, ואדם הנוצר ממנו טהור. לרבי אלעזר אלו מי הנדה, שהמזה ומזין עליו טהור, והנוגע טמא. ועל זה אמר שלמה 'אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני'.
המזה מי חטאת טהור – והנושא שיעור הזאה טמא, שנאמר 'ומזה מי הנדה יכבס בגדיו', לרבות את הנושא כשיעור הזאה. וגם למ"ד שהזאה עצמה אין צריכה שיעור, צריך שיהיו בכלי כדי שיטבול ראשי גבעולין ויזה.
דף ט' ע"ב
הזקנה שראתה דם – דיה שעתה. ואיזו היא זקינה? כל שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה. ומהו סמוך לזקנתה? לרב יהודה כל שחברותיה אומרות עליה זקנה היא, לרבי שמעון (בן לקיש) כל שקורין לה אמא ואינה בושה. י"א שאינה בושה, וי"א שאינה מקפדת. והנפ"מ ביניהם, אם היא בושה ואינה מקפדת.
וכמה היא עונה? עונה בינונית, והוא שלשים יום עם ימי טומאתה, שהן עשרים ימי טהרה. (ששבעה ימים לנדה ושלשה לזיבה, ועשרים ימי טהרה).
זקנה שעברו עליה שלש עונות וראתה דם – דיה שעתה. עוד עברו עליה שלש עונות וראתה – דיה שעתה. עוד עברו עליה שלש עונות וראתה – אם לא כיוונה לראות בתשעים יום או ביום צ"א, אלא שפיחתה, כגון שראתה ראיה ראשונה לתשעים ושלשה, ושניה לסוף תשעים ושנים, ושלישית לתשעים ואחד, או הותירה, כגון ראשונה לצ"א יום ושניה לצ"ב ושלישית לצ"ג, הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. ואם כוונה, קבעה לה וסתה, ולחכמים מטמאה מעת לעת, ולרבי דוסא דיה שעתה.
לרבי אליעזר כל אשה (אע"פ שהיא ילדה) שעברו עליה שלש עונות ולא ראתה, דיה שעתה אינה מטמאה מעת לעת. ולחכמים מטמאה מעת לעת. ולא אמרו הלכה לא כמר ולא כמר, ומעשה שעשה רבי כרבי אליעזר, ולאחר שנזכר שלא יחיד חולק עליו אלא רבים, אמר כדאי הוא ר' אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.
מעשה בריבה אחת בהיתלו שהפסיקה שלש עונות, ובא מעשה לפני חכמים ואמרו דיה שעתה. לחכמים לא אמרו כן אלא משום שעת הדחק. י"א שהיה שני בצורת, וי"א שעסקה בטהרות הרבה וחששו להפסד טהרות.
***********
שבת קודש ד' מרחשון תש"פ
מסכת נדה דף י'
דף י' ע"א
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה, פעם ראשונה – דיה שעתה, שניה – דיה שעתה, שלישית – הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. (לשיטת רבי שבשני פעמים חזקה היא, ובאותה ראיה שהוחזקה לא גזרו לטמא למפרע). עברו עליה שלש עונות שלא ראתה וראתה – דיה שעתה, ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה – דיה שעתה, ועוד עברו עליה שלש עונות וראתה – הרי היא ככל הנשים, ומטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה.
אם לאחר שעברו עליה שלש עונות (תשעים יום) שלא ראתה, ראתה שתי פעמים בהפסק של עונה (שלשים יום) – פעם ראשונה ושניה שראתה (לאחר ההפסקה של תשעים יום) דיה שעתה, ואם ראתה ראיה שלישית בהפסק עונה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. ואם הפסיקה שני פעמים הפסקה של תשעים יום, ולאחר מכן ראתה בהפסק עונה אחת (שלשים יום) – בראיה ראשונה דיה שעתה, ובראיה שניה מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה. (וכל זה לשיטת רבי ששני פעמים חזקה היא).
תינוקת שהגיע זמנה לראות, פעם ראשונה – דיה שעתה, שניה – מטמאה מעת לעת ומפקידה לפקידה, עברו עליה שלש עונות שלא ראתה, וראתה – לרבי אליעזר דיה שעתה (ולחכמים לא אמרו כן אלא בזקינה).
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות – ונמצא כתם על בגדה בין ראיה ראשונה לשניה שלה – הכתם טהור, שעדיין לא הוחזקה בדמים. נמצא בין ראיה שניה לשלישית – לחזקיה טמא, כיון שאם ראתה מטמאה למפרע, הרי היא מוחזקת בדמים וגם כתמה טמא. ולרבי יוחנן ור"ש בן יהוצדק כתמה טהור, שכל זמן שלא נהגנו בה עדיין תורת מוחזקת בדמים לטמאה למפרע, לא גזרו על כתמה. (וכן הלכה, שדברי חזקיה הן דברי אחד במקום שנים).
דף י' ע"ב
בתולה שנשאת, כל זמן שדמיה טהורין – כתמה טהור, לפי ששירפה מצוי, כלומר שאנו תולין בדם בתולים.
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וראתה פעם ראשונה ושניה, רוקה ומדרסה בשוק טהור – שאם נמצא רוקה בשוק ואנו יודעים שקודם לכן ראתה ב' פעמים, ואין אנו יודעים אם נדה היא אם לאו, אין מחזיקין אותה כספק הרוקין.
תינוקת שלא הגיע זמנה לראות, ושופעת כל שבעה – אינה אלא ראיה אחת, ודיה שעתה עד שתפסוק ותחזור ותראה שתי ראיות. ומדלפת (טיפה אחר טיפה) הרי היא כשופעת.
חזקה, בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן – הרי הן בחזקת טהרה, ואין הנשים בודקות אותן. משהגיעו לפרקן – הרי הן בחזקת טומאה, ונשים בודקות אותן. לרבי יהודה אין בודקין אותן ביד – מפני שמעוותות אותן, אלא סכות אותן בשמן מבפנים ומקנחות אותן מבחוץ, והן נבדקות מאיליהן.
מעוברת ומניקה שעברו עליה שלש עונות ולא ראתה – דיה שעתה. וימי עיבורה עולין לה לימי מניקותה, כגון אם היתה מינקת ובתוך כך נתעברה, וכן ימי מניקותה עולין לה לימי עיבורה אם היתה מעוברת ואחר כך מינקת. כיצד? הפסיקה שתים בימי עיבורה ואחת בימי מניקותה, שתים בימי מניקותה ואחת בימי עיבורה, אחת ומחצה בימי עיבורה ואחת ומחצה בימי מניקותה – מצטרפות לג' עונות. (כשהיתה מעוברת ואח"כ מינקת, משכחת לה כשילדה בלא דם, שאם ראתה דם בלידה אין כאן הפסק. וי"א שדם לידה אינה כדם נדות. ויש שלא שנו ציור זה).
מעוברת ומניקה שראו דם כמה פעמים – י"א שדיין שעתן בכל ימי עיבורן ובכל ימי מניקותן, ולא אמרו שמטמאות למפרע לאחר שתי ראיות רק בבתולה וזקנה. וי"א שדיין שעתן אלא בראייה ראשונה, אבל בראיה שניה מטמאות למפרע (כדין בתולה וזקנה).