לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת מכות דף י״ג – ט״ז

דף י"ג – ע"א
משנה . רוצח שגולה לעיר מקלט ורוצים אנשי העיר לכבדו-  אומר להם: רוצח אני, שנאמר 'וזה דבר הרוצח'.אמרו לו: אף על פי כן, מקבל מהם.
הגולים לערי מקלט – לרבי יהודה: מעלים שכר ללוים. לרבי מאיר: אינם מעלים. 'לרב כהנא' –  המחלוקת הוא בשש שנאמר בהם 'לכם', ורבי יהודה סובר – 'לכם' רק לקליטה, ורבי מאיר סובר – 'לכם' לכל צרכיכם, אבל בארבעים ושתים לכולם מעלים שכר. 'לרבא' – 'לכם' הוא לכל צרכיכם ובשש אינם מעלים שכר, והמחלוקת הוא בארבעים ושתים שנאמר בהם 'ועליהם תתנו', ולרבי יהודה – נאמר רק לעניין קליטה, ולרבי מאיר – נאמר לכל צרכיכם.
גולה שחוזר מעיר מקלט, ועבד עברי שיוצא ביובל – לרבי מאיר: חוזר לשררה שהיה בה מקודם, שנאמר בעבד שחוזר ביובל 'ואל אחוזת אבותיו ישוב', ולומדים גם לחוזר מגלות בגזירה שווה 'שיבה שיבה' מעבד.לרבי יהודה: אינו חוזר לשררה שהיה מקודם, שנאמר בעבד עברי 'ושב אל משפחתו' – ללמד למשפחתו הוא שב ולא למה שהחזיקו אבותיו, ובחוזר מגלות נאמר 'אל ארץ אחוזתו' – ללמד לארץ אחוזתו הוא שב ואינו שב למה שהחזיקו אבותיו.
הדרן עלך פרק אלו הן הגולין
פרק שלישי – ואלו הן הלוקין
משנה . אלו חייבים מלקות: הבא על אחותו, על אחות אביו, על אחות אמו, על אחות אשתו, על אשת אחיו, על אשת אחי אביו, על הנידה (עד כאן חייבי כריתות). כהן גדול שנשא אלמנה, כהן שנשא גרושה או חלוצה, ישראל שנשא ממזרת או נתינה, בת ישראל הנישאת לנתין או ממזר. טמא שאכל קודש, טמא שבא אל המקדש, האוכל חלב או דם או נותר או פיגול או קודש בטומאה, השוחט או מעלה קדשים בחוץ, האוכל חמץ בפסח, האוכל או שעשה מלאכה ביום הכפורים, המפטם שמן המשחה,המפטם קטורת, הסך שמן המשחה, האוכל נבילות או טריפות או שקצים או רמשים, האוכל טבל או מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו או מעשר שני והקדש שלא נפדו.
שיעור אכילת טבל למלקות: לרבי שמעון: – כל שהוא. לחכמים: – כזית, ואינו דומה לנמלה שחייב בכל שהיא כיון שהיא ברייה.
כהן שנשא אלמנה והיא גם גרושה  – חייב שתיים. נשא גרושה והיא גם חלוצה – חייב רק אחת (שנלמדו שניהם מאותו פסוק, רש"י).
דף י"ג – ע"ב
מלקות בחייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין

א. לרבי ישמעאל: כולם לוקים. שנאמר 'אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת… והפלא ה' את מכותך' – והוא מלקות, כנאמר 'והפילו השופט והכהו לפניו', אבל דווקא כמו לאו 'לא תחסום' הנאמר בסמיכות לפרשת מלקות, ולכן על עשה או על לאו שאין בו מעשה או שניתק לעשה לא לוקים.

ב.לרבי עקיבא: רק חייבי כריתות שאם עושים תשובה מוחל להם בית דין של מעלה – לוקים, אבל חייבי מיתות בית דין שאם עושים תשובה אין בית דין של מטה מוחלים להם – אינם לוקים.ג.לרבי יצחק: גם חייבי כריתות אינם לוקים, שהרי נאמר עונש כרת באחותו לאחר שנאמר על כל העריות – ללמד לדונו רק בכרת ולא במלקות, וללמד על כל הכלל יצא.
ביאור המחלוקת:
מהלך א' בגמרא: רבי עקיבא – פוטר חייבי מיתות בית דין ממלקות, משום שנאמר 'כדי רשעתו', ללמד רק משום רשעה אחת יש לחייב. ורבי ישמעאל – סובר שנמעט רק מיתה וממון או מלקות וממון, אבל אם מחויב מיתה וגם מלקות נענש הוא בשניהם משום שזה מיתה ארוכה. ומה שמחייב רבי עקיבא מחייבי כריתות גם אם לא עשו תשובה? א. לרבי אבהו:משום שלומדים בגזירה שוה 'לעיני' הנאמר בכרת, ממה שנאמר במלקות 'לעיניך'. והקשו שאם כן גם חייבי מיתות בית דין יש ללמוד 'מעיני' הנאמר בעבודה זרה. ב. לרב שמואל בר יצחק: משום שהלימוד 'כדי רשעתו' ממעט רק ברשעה המסור לבית דין. ג. לרבינא: כיון שאין העונש כרת מוחלט, שאם עשו תשובה נפטרים, ולכן נותנים עכשיו מלקות.
מהלך ב' בגמרא:{רבא} אם התרו בו למיתה – לכולם אינו לוקה, ונחלקו אם התרו בו למלקות – לרבי ישמעאל לאו שניתןלאזהרת מיתת בית דין לוקים עליו, ולרבי עקיבא – אין לוקים עליו. אבל לאו שיש בו כרת לוקים לכולי עלמא, משום שאין כרת צריך אזהרה שהרי בפסח ומילה יש כרת, וגם לקרבן אינו צריך אזהרה, ומה שלא מביאים קרבן על פסח ומילה הוא שהוקש כל התורה כולה לעבודה זרה שהוא בשב ואל תעשה, מה שאין כן בעבירות שהם בקום ועשה לא מביאים חטאת.

************

דף י"ד – ע"א
נאמר בנדה 'ואל אשה בנדת טומאתה' – ללמדלחייב על כל 'אשה ואשה', והגם שנאמר כרת רק פעם אחת בכל העריות יחד, מכל מקום אם עבר על כמה מהם בהעלם אחת מביא חטאת על כל אחת.
יתור 'כרת' באחותו – לרבי יצחק: ללמד על כל חייבי כריתות שאינם לוקים. לחכמים: ללמד לחלק בחיובי עריות שיש בגוף אחד וכמו בא על אחותו שהיא גם אחות אביו ואחות אמו שחייב שלשה חטאות. ורבן גמליאל ורבי יהושע למדו זה בקל וחומר שאם בא על כמה נידות בהעלם אחד חייב על כל אחת אף שהם משם אחד, קל וחומר לזו שיש בה משום שלשה שמות. והקשו: מה לנידה שהם גופים מוחלקים.
יתור תיבת 'אחותו' בסוף הפסוק – לרבי יצחק: ללמד לבא בשוגג על אחותו שהיא גם אחות אביו ואחות אמו לחייבו שלשה חטאות. לחכמים: ללמד שחייב כרת באחותו שהיא בת האב ואמו, ללמד שאין עונשים מן הדין. ורבי יצחק: לומד עונש באופן זה מאזהרה, או שלומד מיתור 'אחותו' בתחילת הפסוק.
דף י"ד – ע"ב
יתור תיבת 'אחותו' בתחילת הפסוק – לחכמים: ללמד לחלק עונש כרת במפטם וסך. לרבי יצחק: ללמד עונש בבא על אחותו שהיא אחות אב ואם, וללמד לחלק בסך ומפטם – לומד רבי יצחק כרבי הושעיא שבכל מקום שאתה מוצא שני לאוין וכרת אחד חלוקים הם לקרבן. או משום שנאמר ופירט הכתוב כרת בנדה שנאמר 'ואיש אשר ישכב את אשה דוה'. ולחכמים – נצרך ללמד שנטמאת רק אם יצא דרך ערותה.
ביאה למקדש בטומאה: 'מקור אזהרה' – שנאמר 'ולא יטמאו את מחניהם'. 'מקור עונש' – שנאמר 'את משכן ה' טמא ונכרתה'.
אכילת קודש בטומאה:'מקור עונש' – שנאמר 'וטומאתו עליו ונכרתה'. ' מקור אזהרה' – לריש לקיש: שנאמר 'בכל קודש לא תגע'והואיל שהוקש למקדש הסמוך לו לומדים שמדבר על אכילה שיש בה נטילת נשמה. לרבי יוחנן: נלמד בגזירה שוה 'טומאתו', ממה שנאמר בבא למקדש בטומאה 'טומאתו'.
'מקור אזהרה לנגיעת בקודש בטומאה' – לריש לקיש: נלמד ממה שאמרה תורה 'בכל קודש לא תגע' בלשון נגיעה.לרבי יוחנן: אין אזהרה, ואינו לוקה.
'מקור אזהרה לאכילת קודש בטומאה קודם זריקת הדם'  – לריש לקיש: נלמד מהריבוי 'בכל קודש'. לרבי יוחנן: אין אזהרה, ואינו לוקה.
'מקור אזהרה לאכילת תרומה בטומאה' – שנאמר'אישאיש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל', והוא תרומה ששוה בזרע של אהרן.
'מקור אזהרה לנגיעת טמא בתרומה' לרבי יוחנן – שנאמר 'בכל קודש לא תגע'.

****************

דף ט"ו – ע"א
לא תעשה שקדמו עשה – לרבי יוחנן {בהוי אמינא לוקים עליו, גם לסובר שאין לוקים על לאו הניתק לעשה. והוכיח כן רבה ממה ששנינו הבא למקדש בטומאה לוקה, הגם שקדמו עשה 'וישלחו מן המחנה'…. אמנם,} 'למסקנא' {חזר רבי יוחנן} סובר שאין לוקים משום ששנינו שאונס שגירש אנוסתו, אם הוא ישראל מחזיר ואינו לוקה – הגם שקדמו עשה,ואם הוא כהן הרי זה לוקה ואינו מחזיר. ויישבו הדבר כדלהלן.
אונס לוקה הגם שקדמו עשה – שנאמר 'לא יוכל שלחה כל ימיו' – וכל ימיו הוא בעמוד והחזר. ואין דומה לכל לאו הניתק לעשה שבא העשה כדי לנתקו ממלקות. אבל אין לומר שפסוק 'לו תהיה לאשה' מיותר שיש ללמוד דין זה בקל וחומר ממוציא שם רע שלא עשה מעשה – שיש להקשות שלוקה ומשלם. ואין ללמוד מוציא שם רע בקל וחומר מאונס שאינו לוקה ומשלם – שיש להקשות שבאונס עשה מעשה. וכן אין לומר שפסוק 'לו תהיה לאשה' במוציא שם רע מיותר שאשתו היא, אלא בא לומר וללמד שאם גירשה אינו לוקה שאין ללמוד אונס ממנו לא בקל וחומר ולא ממה מצינו, – שהרי מה למוציא שם רע שלא עשה מעשה.
אונס הוא בכל ימיו בעמוד והחזר – הוא רק לשיטת רבי יוחנן שסובר שהמבטל העשה – לוקה, אבל לריש לקיש שגם מי שאינו מקיים העשה – הרי זה לוקה, לא שייך לומר כן, משום שאם גירש מתרים בו בית דין מיד או החזר או תלקה,ואינו יכול לדחות החזרה כל ימיו.
דף ט"ו – ע"ב
שנינו בברייתא: 'כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה, קיים עשה שבה – פטור, ביטל עשה שבה – חייב': והדברים סותרים מה הדין אם לא קיים ולא ביטל? לרבי יוחנן: יש לתקן, אם ביטלו -לוקה, אם לא ביטלו – אינו לוקה. לריש לקיש: אם קיימו – אינו לוקה, אם לא קיימו – לוקה.
התראת ספק –  לרבי יוחנן: הוא התראה, ולכן שייך להלקות אם ביטל העשה הגם שבשעת עבירת הלאו היה ספק אם יבטל. לריש לקיש: אינה התראה, ולכן הוכרח לומר 'קיימו ולא קיימו', שאז הלאו מחייב מלקות, אלא שקיום העשה הוא במקום מלקות.

 ***********

דף ט"ז – ע"א
'האומר שבועה שאוכל כיכר זה היום' ועבר היום ולא אכלה – אינו לוקה. לרבי יוחנן: משום שאין לוקים על לאו שאין בו מעשה. לריש לקיש: משום שהתראת ספק אינה התראה.ביאור המחלוקת שנאמר בקרבן פסח'ולא תותירו ממנו עד בקר, והנותר ממנו עד בקר באש תשרפו" – אמר ר' יהודה בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה, לומר שאין לוקים עליו', ומשמע שלולי עשה היה לוקה. רבי יוחנן מדייק: התראת ספק שמה התראה. אבל לעניין לאו שאין בו מעשה לא פסק כמותו אלא כדברי רבי יהודה בשם רבי יוסי הגלילי כהמשך דברי הגמרא. ריש לקיש מדייק: שעל לאו שאין בו מעשה לוקים עליו. אבל לענין התראת ספק פסק כתנא אחר בשם רבי יהודה כהמשך דברי הגמרא.
מי שיש לו ספק על שנים מי אביו, והכם או קיללם – לחכמים: חייב. לרבי יהודה: אם הכה בבת אחת שיש כאן התראת ודאי – חייב, אם הכה בזה אחר זה שהיא התראת ספק – פטור. והוא כתנא אחר בשם רבי יהודה שהתראת ספק אינה התראה.
רבי יהודה אומר משום רבו רבי יוסי הגלילי: 'לאו שאין בו מעשה אין לוקים עליו חוץ מן הנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם. ורבי יהודה עצמו סובר שלוקים על כל לאו שאין בו מעשה, כנ"ל.
בשילוח הקן הנוטל אם על הבנים  – לרבי יהודה: לוקה ואינו משלח, שהרי מצות השילוח היא לפני הנטילה. לחכמים:המצוה היא אחר הנטילה, ומשלח ואינו לוקה.
שנינו: 'זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה אין חייבים עליה אמר רבייוחנן –אין לנואלא זאת [שילוח הקן] ועוד אחרת, ששייך בהם שמבטל העשה ולוקה. בשילוח הקן – שישחט האם.האחרת – ישראל אונס שגירש, אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה, ואין לומר ששייך אם הורגה –שיהא חייב מיתה ואינו לוקה משום קם ליה בדרבה מיניה. אלא כגון שהדירה ברבים, ולסובר שגם נדר כזה יש לו הפרה – בהדירה לה על דעת רבים. (ראה מסקנת הגמרא להלן ע"ב).
איסור 'לא תגזול' ניתק לעשה של 'והשיב את הגזלה', ואיסור 'לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו' ניתק לעשה של 'השב תשיב לו', לא שייך ביטול העשה על ידי שריפת הגזילה או המשכון, שהרי חייב בתשלומים. וגם בשורף משכון של גר שאין לו יורשים ומת הגר, הרי עדיין חייב בתשלומים ואינו משלם משום שהשיעבוד נפקע במיתת הגר.
דף ט"ז – ע"ב
'מצות פאה' להפריש מהקמה, לא הפריש מהקמה – מפריש מהעומרים, לא הפריש מהעומרים – מפריש מהכרי עד שלא מירח, מירח – מעשר ונותן לו. טחן – לחכמים: קנה בשינוי ואינו מפריש,לרבי ישמעאל: לא קנה וגם מהעיסה מפריש.
'לא תכלה פאת שדך' ניתק לעשה 'לעני ולגר תעזוב אותם' – זו 'האחרת' שהתכווין לה רבי יוחנן
ששייך בזה ביטול העשה – לחכמים: על ידי שינוי, ולרבי ישמעאל על ידי אכילה. אבל באונס לא שייך ביטול העשה שהרי גם אם הדירה על דעת רבים יש לה הפרה לדבר מצוה. וכמו שהחזיר רבינא מלמד תינוקות שהדירו רב אחא על דעת רבים משום שפשע בהכאת התינוקות – שהואיל ולא מצא מדייק כמותו.
האוכל תולעת שבכרוב – לוקה משום לאו שיש בשרץ השורץ על הארץ, וכן עשה רב יהודה.
אכל פוטיתא (שרץ המים) –  לוקה ארבעה, משום שני לאווים הכלליים שיש בשרצים, ומשום שני  לאוין שיש בשרץ המים. אכלנמלה -לוקה חמשה, שנים משום לאווים הכללים, ושלשה שיש בשרץ השורץ על הארץ. אכל צרעה –  לוקה שש, משום שני לאווים הכללים, ומשום שלשה לאווים שהיא שורצת בארץ, וגם משום לאו שרץ העוף.
באיסור 'לא תשקצו' – עוברים המשהה נקבים, וכן השותה בקרן של הקזת דם.
אכל תשעה נמלים מרוסקות ואחד חי שמשלים לשיעור כזית,  לוקה חמשה משום בריה שרץ, ועוד משום כזית נבילה. וכן אם ריסק אחד או שנים אם יש כזית בין הכל.

***************