
לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת סנהדרין
דף י"ג – ע"א
עיבור השנה מפני התקופה.
נאמר בפסוק 'חג האסיף תקופת השנה' שתהא החג בתקופה חדשה.
א. לתנא קמא ורבי שמעון [ורבי יהודה לשיטת רב יהודה אמר שמואל]: צריך שיהא כל זמן האסיף שבחג דהיינו חול המועד בתקופה חדשה. לשיטת אחד מהם – יום שנופל תקופה מתחיל תקופה חדשה, ולכן אם חסר מהתקופה ט"ז יום מתשרי, ונופלת ביום י"ז מעברים השנה [ואי אפשר לעבר חודש אלול מפני שמקלקל לחודש תשרי כיון שמחשבים חודשי הקיץ שלא תיפול ראש השנה באד"ו, ולעבר חודשיים אי אפשר שאין מעברים שמונה חדשים] אך אם נופלת ביום ט"ז אין מעברים. לשיטת השני – יום התקופה גומר תקופה הישנה, ולכן גם אם נופלת ביום ט"ז מעברים.
ב. לרבי יוסי ורבי יהודה: צריך שיהא מקצת החג בתקופה חדשה, לרבי יהודה – יום תקופה גומר, ואם נופלת ביום כ"א מעברים, שאין מקצת חג. לרבי יוסי – יום תקופה מתחיל, ואם חסירה כ"א יום מעברים [ואם נפל תקופת ניסן בי"ז מעברים שהרי צ"א יום של תקופת ניסן וצ"א יום של תקופת תמוז נגמרת ביום כ"א תשרי], אך אם נופלת ביום כ"א אין מעברים.
ג. לאחרים: לרבינא – צריך שיהא כל החג וגם יום טוב ראשון שהוא בזמן אסיפה בתקופה חדשה, ולכן אם חסר י"ד יום ונופל ביום ט"ו מעברים. לרב שמואל בר רב יצחק – נאמר על תקופת ניסן שכתוב 'שמור את חדש האביב' שיפול תקופת ניסן תוך י"ד יום של חידוש הלבנה בניסן, ואם חסירה י"ד יום מעברים חודש אדר (ומחסרים חדש יתירה בקיץ מפני תשרי), ואם חיסר ביותר מעברים השנה.
דף י"ג – ע"ב
סמיכת זקנים בראש פר העלם דבר של ציבור
א. צריך להיות בזקני סנהדרין גדולה – שנאמר 'וסמכו זקני העדה' מיוחדים שבעדה.
ב. צריך לסמוך עליה ממש ולא בסמוך – לרבי יהודה: לומדים גזירה שווה 'ראש' 'ראש' מקרבן עולה. לרבי שמעון: שנאמר 'וסמכו', ולא לומד מראש ראש.
ג. מנין הזקנים – לרבי יהודה: בחמשה שדורש 'וסמכו' שנים [ולעצם העניין אין צריך לכתוב וסמכו] 'זקני' שנים ואין בית דין שקול ומוסיפים עוד אחד. לרבי שמעון: בשלשה, שדורש וסמכו 'זקני' שנים ואין בית דין שקול ומוסיפים עוד אחד. ולא דרש 'וסמכו' שדורש מזה עניין סמיכה, כאמור, שיהא על ראשו ממש.
סמיכת חכמים שיקראו רבי בשלשה, ואין מקור לכך. והסמיכה היא שקוראים לו רבי ונותנים לו רשות לדון דיני קנסות, [שהרי בדיני ממונות, במקום שיש נעילת דלת לא צריך סמוכים, ואם אין נעילת דלת הם שליחים של בני ארץ ישראל, אבל קנסות שלא שכיח ואין חיסרון כיס אינם בני שליחות וצריך סמוכים].
***********
סמיכה. עריפת עגלה. זקן ממרא. נטע רבעי ופדיון הקדשות.
דף י"ד – ע"א
מלכות הרשעה – גזרו שהסומך והנסמך יהרגו, ועיר שסומכים בה תחרב, ותחומים שסומכים בה יעקרו, והלך רבי יהודה בן בבא עם שניים שלא נמנו מפני כבודו, בין שני הרים ושתי עיירות ובין שני תחומי שבת, וסמך את רבי מאיר, ונסמך גם מרבי עקיבא ולא קיבלו מפני שהיה בחור. ורבי יהודה. ורבי שמעון. ורבי יוסי. ורבי אלעזר בן שמוע. ורב אויא מוסיף גם רבי נחמיה. וכשתפסו נעצו בו שלש מאות חניתות עד שנעשה ככברה, ואלמלי הוא נתבטל דיני קנסות.
אין סומכים בחוץ לארץ. אבל הנסמך בארץ יכול לדון דיני קנסות גם בחוץ לארץ.
הנסמך – צריך להיות אצל הסומך בארץ ישראל.
בני עלי נתקללו – א. שימותו בני שמונה עשרה כמו שכתוב 'כל מרבית ביתך ימותו אנשים' כשבאים לכלל אנשים. ב. 'לא יהיה זקן בביתך כל הימים' שאלו שינצלו מקללה הראשונה שיעסקו בתורה וגמילות חסדים מכל מקום לא יהא בהם תורת זקנה להיסמך, ולכן לא הצליח רבי יוחנן לסמוך את רבי חנינא ורבי הושעיא.
רבי זירא – התחבא בתחילה שלא יסמכוהו שאמר רבי אלעזר שיברח אדם מהרבנות וכך יחיה, וכששמע שאמר רבי אלעזר אין אדם עולה לגדולה אלא אם מוחלים לו על כל עוונותיו, המציא עצמו. כשנסמך שרו לו כמו שאומרים לכלה נאה 'לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן', שאינו צריך קישוט.
לרבי אמי ורבי אסי שרו בסמיכה. כל כאלו תסמכו לנו, ולא תסמכו מאלו שמהפכים טעמי תורה, ושאין נותנים טעם הגון לדבריהם, ושהופכים הלכות בסברות הפוכות, ושמונעים מלומר טעמי תורה לאחרים, וטורמיסין.
עריפת עגלה
א. לרבי יהודה: חמשה מסנהדרין גדולה. שנאמר 'ויצאו זקניך ושופטיך' מיתור זקני זקניך דורשים שיהיו זקני סנהדרין, 'ו'שופטיך לומדים שצריך מיוחדים שבשופטים והם מסנהדרין גדולה, וע"כ דורש, זקניך – שנים, שופטיך – שנים, ואין בית דין שקול ומוסיפים עוד אחד.
ב. לרבי שמעון: בשלשה, זקני זקניך – שיהו זקני סנהדרין, ושופטיך – מיוחדים שבשופטיך ואינו דורש ו', וע"כ דורש זקניך – שנים, ואין בית דין שקול ומוסיפים עוד אחד.
'ויצאו' – הם ולא שלוחם. 'ומדדו' שאפילו נמצא במקום שמפורסם לכולם שקרובה לעיר זה צריך לעסוק במדידה.
דף י"ד – ע"ב
ג. לרבי אליעזר בן יעקב: 'זקניך' – זה סנהדרי גדולה כולה. 'ושופטיך' – זה מלך שכתוב 'מלך במשפט יעמיד ארץ', וכהן גדול שכתוב 'ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט', [ואביי רצה לדחות שלא צריך כל הסנהדרין אבל בברייתא מוכח כרב יוסף].
זקן ממרא – שהמרה סנהדרין מחוץ ללשכת הגזית אינו נידון בחנק שנאמר 'וק מת ועלית אל המקום' מלמד שהמקום גורם.
זקן ממרא – דווקא כשהמרה את כל הסנהדרין, ולכן אם מצא מקצת אומרים שמא האחרים סוברים כמותו.
סנהדרין גדולה – אסורים לצאת רק אם ישאר כ"ג כנגד סנהדרי קטנה והיינו שליש סנהדרי גדולה, שנאמר 'שררך אגן הסהר אל יחסר המזג', כמיזוג יין, אבל לדבר מצוה יוצאים כגון למדידת עגלה כדעת רבי אליעזר בן יעקב, או להוסיף על העיר ועל העזרות.
נטע רבע ומעשר שני שאין הדמים ידועים, בשלשה: וכמו פירות שהרקיבו ויין שהחמיץ ומעות שהחלידו, פודים בשלש לקוחות שבקיאים במחיר ואפשר שיהא אחד מהם נכרי או בעלים. איבעיא, בשלשה שנותנים לכיס אחד. איש ושני נשיו – כשלשה לקוחות, ואיבעיא אם דווקא אם עושות לעצמם.
פדיון הקדשות – לתנא במשנה: בשלשה, וקשה מניין?, (שאם לפי השלמה – הרי נשלם ששה כהנים בפדיון בהמה טמאה, ואם לפי מה שכתוב בלבד, הרי בקרקעות יש ד' כהנים בלבד) . לרבי אליעזר בן יעקב: גם מזלג קטן של הקדש צריכה עשרה, שהרי נאמר עשר פעמים כהנים בכל הפרשה וילמד תחתון מעליון.
***************
ערכים. שור הנסקל. עיר הנידחת.
דף ט"ו – ע"א
ערכים המטלטלים – בשלשה
א. לרב גידל אמר רב: באומר ערך כלי זה עלי שנותן דמים, שאדם יודע שאין ערך קצוב לכלי, ואם כך גמר ואמר לשם דמים, ותני ערכין של מטלטלים, וכשבא לפדותם צריך שלשה.
ב. לרב חסדא: במתפיס מטלטלים לערך אדם שאמר הרי הם עלי לערכי ובא לפדותם, ותני מטלטלים של ערכין.
ג. לרבי אבהו: באומר ערכי עלי, ואם בא כהן למשכנו, אם גובה מטלטלים – השומא בשלשה. אם גובה קרקע – השומא בעשרה, וגם להכניס להקדש צריך שומא בשלשה כמו להוציא מרשות הקדש שמא יטעו ויקחו ביותר מהשווי.
ד. לת"ק: בשלשה, וקשה למה כתוב כהן בפרשה. לרבי יהודה: אחד מהם כהן, שנאמר בפרשה כהן.
הקרקעות בתשעה וכהן: שעשרה פעמים נאמר כהנים בפרשה, אחד לגופו של עניין, והשאר מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות. וקשה שנאמר בכל הפרשה שאחד מיעוט והשני מיעוט אחר מיעוט ואינו אלא לרבות, ויצטרכו חמשה כהנים וחמשה ישראלים.
האומר דמי עלי – שמין אותו כעבד שנמכר בשוק, ואם בא לפדות עצמו – צריך תשעה וכהן, שעבד הוקש לקרקע.
ענבים העומד להיבצר – וטוען עשרה גפנים טעונות מסרתי לך והלווה מודה במקצת, לרבי מאיר: נשבע, שהם כבצורות והם מטלטלים. לחכמים: אינו נשבע, כיון שהם כקרקע.
שיער שעומד להיגזז שהקדישו – לת"ק: אין מועלים בו ששערו כגופו ועבד כקרקע שאין בו מעילה, וכשפודה צריך תשעה וכהן, וגם רבי מאיר מודה, משום שבשיער כל זמן שנשאר משביח יותר. לרבן שמעון בן גמליאל: מועלים בו שהוא כגזוז והם כמטלטלים, וכשפודה צריך שלשה כדין מטלטלים.
שור הרובע זכר – הוא והשור נהרגים בעשרים ושלשה, שנאמר 'כל שוכב עם בהמה מות יומת', וכבר נאמר 'איש אשר יתן שכבתו' וגו' ותנהו עניין לשור שרבע אדם, והוציאו הכתוב בלשון שוכב ללמד שהוא ובהמתו בעשרים ושלשה כמו שוכב. שור שרבע נקבה – בעשרים ושלשה, שנאמר 'והרגת את האשה ואת הבהמה'.
דף ט"ו – ע"ב
שור הנסקל – בעשרים ושלשה: שנאמר 'השור יסקל וגם בעליו יומת' ואם אינו עניין למיתת הבעלים שהרי נאמר 'מות יומת המכה רוצה הוא' שאתה הורגו רק מתי שרוצח ואין אתה הורגו ברציחת שורו, ולכן בא ללמד כמיתת בעלים אם היה נהרג כך מיתת השור, בעשרים ושלשה. שור שקרב להר סיני שהשכינה עדיין שם – בעשרים ושלשה: שנאמר 'אם בהמה אם איש לא יחיה' מה איש מיתתו – בעשרים ושלשה, גם בהמה מיתתה – בעשרים ושלשה.
סקילה – חמורה מסייף וחנק . חנק – מחלוקות אם חמור מסייף או לא.
הארי והזאב הדוב והנמר והברדלס והנחש
א. לת"ק: מיתתם – בעשרים ושלשה.
ב. לרבי אליעזר: כל הקודם להורגם זכה בהם – לריש לקיש: דווקא כשהמיתו, שסובר שמותר לגדלם כיון שיש להם תרבות ובעלים ואסור להורגם רק אם המיתו. ואם המיתו הם כמו שנגמר דינם בבית דין, ועורם אסור בהנאה, וזכה בהם שהרי עשה צדקה בהריגתם. לרבי יוחנן: גם אם לא המיתו אין להם בעלים, ולא תרבות, והם הפקר וכל הקודם להורגם זכה בעורם.
ג. לרבי עקיבא: כולם בעשרים ושלשה חוץ מנחש שמועד לעולם.
שבט שהודח לעבודה זרה – כל אחד ואחד נידון לעצמו בסקילה ואין הדין כמו עיר הנדחת.
עיר הנידחת – לרבי יאשיה: מעשרה אנשים עד מאה נקרא עיר, אבל יותר מכך יוצא מתורת עיר, ולא נאמר סייף בציבור, לרבי יונתן: ממאה ועד רוב השבט נידון כעיר.
**************
נשיא השבט שחטא. נביא שקר. יציאה למלחמת רשות. עיר הנידחת.
דף ט"ז – ע"א
נשיא שבט שחטא: לפירוש רב מתנה במשנה – נידון בשבעים ואחד, שנאמר 'כל הדבר הגדול יביאו אליך' דבריו של גדול.
אם יש מחלוקת בנחלות, אין חולקים בשבעים ואחד, ואין הדין כחלוקת ארץ ישראל בימי יהושע, שאם כך צריך קלפי ואורים ותומים.
שבט שהודח – לסתמא בגמרא: נהרג כל אחד בסקילה בבית דין של עשרים ושלשה כמיתת יחיד. לרבינא: אף שנהרגים כמו מיתת יחיד נידונים בבית דין של שבעים ואחד, שנאמר 'והוצאת את האיש ההוא' וגו', איש ואשה אתה מוציא לבית דין בשעריך, ואין אתה מוציא שבט כולו לשעריך.
נביא שקר – נידון בבית דין של שבעים ואחד. מגזרה שווה 'דבר' 'דבר' מזקן ממרא שאינו נהרג רק אם המרה פי בית דין הגדול, ולא לומדים גזירה שווה 'הזדה' 'הזדה' שזקן ממרא יהרג בשבעים ואחד כמו נביא שקר, שלא קיבלו גזירה שווה זו.
כהן גדול – נידון בבית דין של שבעים ואחד. לתנא במשנה: שנאמר 'כל הדבר הגדול יביאו אליך', ונאמר כבר 'את הדבר הקשה יביאון אל משה', ואף שצריך אחד לצוואה ואחד לעשייה, ממה שכתבה תורה בלשון 'גדול וקשה' לומדים שניהם, 'והדבר הגדול' היינו דבריו של גדול, ומשה במקום שבעים ואחד. לתנא בברייתא: כל הדבר הגדול היינו דבר קשה, ואחד לצוואה, ואחד לעשייה.
שור של כהן גדול – איבעיא, אם דומה למיתת בעלים שלו או כמו שאר בעלים. שאר ממון של כהן גדול – נידון בשלשה, ולא אומרים 'כל הדבר הגדול' כל חפציו של גדול.
יציאה למלחמת הרשות בשבעים ואחד: לרבי אבהו: שנאמר 'ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים וגו' הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה', הוא – זה מלך. וכל בני ישראל אתו – זה משוח מלחמה. וכל העדה – זה סנהדרין. ודחו שיש לומר שאין נשאלים באורים ותומים רק לסנהדרין ולמלך ולמשוח מלחמה. לרב יוסף: ממה שנאמר אצל דוד שאמר לחכמי ישראל שיתפרנסו באופן שיפשטו ידיהם בגדוד, ונאמר 'ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב', אחיתופל – זה יועץ שנאמר ועצת אחיתופל אשר יעץ. בניהו בן יהוידע – זה סנהדרין שמופלא בבית דין. אביתר – אלו אורים ותומים שנאמר 'ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי'. ואחר בניהו נאמר אביתר, ונקרא כך שכורתים דבריהם ומופלא מעשיהם, ואחרי כן נאמר שר צבא למלך יואב.
כינור של דוד – היה מנגן בחצות מרוח צפונית שמנשבת בו וקם ועוסק בתורה, כמו שנאמר 'עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר'.
דף ט"ז – ע"ב
הוספה על העיר ועל העזרות – בשבעים ואחד. שנאמר 'ככל אשר אני מראה אותך וגו' וכן תעשו' לדורות הבאים, ומה שם היה על ידי משה רבינו שהוא כשבעים ואחד, גם לדורות הבאים.
כלים שעשה משה – נתקדשו במשיחה. מכאן ואילך – מתחנכת בעבודה שנאמר 'אשר ישרתו בם בקודש', ותלוי בשירות, ואף שנאמר 'וכן תעשו' לדורות הבאים ואם כך שיצטרך משיחה ועבודה, אמר קרא 'וימשחם ויקדש אותם' אותם במשיחה ולא לדורות.
עשיית סנהדרין לשבטים – בשבעים ואחד, כמשה רבינו ששקול כשבעים ואחד ששמע מפי הדיבור, והעמיד סנהדרין בעצת יתרו.
מעמידים שופטים ושוטרים לכל שבט שנאמר 'שופטים ושוטרים' תתן… לשבטיך. מעמידים שופטים ושוטרים לכל עיר ועיר שנאמר 'שופטים ושוטרים' …שעריך'. לרבי יהודה: סנהדרין גדולה ממונה על כולם שנאמר 'תתן לך'.
'לשבטיך ושפטו' מצוה בבית דין של שבט לדון את השבט ולא ללכת לבית דין של שבט אחר.
עיר הנידחת – נידון בבית של שבעים ואחד. שנאמר, 'והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההוא', שרק יחידים אתה מוציא לשעריך ולא כל העיר.
אין עיר הנדחת בספר – שנאמר 'מקרבך' ולא מן הספר, ולרבי שמעון שדורש טעם הפסוק הוא משום שמא ישמעו נכרים ויחריבו את ארץ ישראל.
אין עושים שלש עיירות עיר הנדחת – רק אחת או שניים שנאמר 'אחת', ולא לשלש, ונאמר 'עריך' הרי שתים, ולברייתא היינו אחת ביהודה ואחת בגליל, אבל שניים ביהודה או שניים בגליל אין עושים. פעמים אמר רב, בבית דין אחד אין עושים אבל אם מתו הסנהדרין ונתמנו אחרים עושים, ופעמים אמר רב שאפילו בשניים ושלשה בתי דינים אין עושים, משום קרחה. בשניים ושלשה מקומות – לריש לקיש: עושים גם שלשה, לרבי יוחנן ולברייתא: אין עושים, משום קרחה.
***************