פרשת בהר

מאת: הרב מנחם בר' רחמים צדוק

"כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה ה' נִצָּב עַל חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָךְ" [עמוס ז ז]

ויונתן תרגם 'כִּדְנַן אַחְזְיַנִי וְהָא יְיָ קָאֵם עַל שׁוּר דְדִין וְקָדָמוֹהִי דִין'כלומר, ה' ניצב / עומד על חומת דין ולפניו דין. האנך הוא קו ניצב שיוצר עם קו אחר זווית ישרה, כלומר 90 מעלות. ולפניו, היינו לפני ה' ב"ה 'אנך' – כלומר דין ישר. על דין ישר, ועל דין משוכלל, הקב"ה ניצב, עומד, שם הוא ושם מקומו. מקום שאין בו דין ישר חלילה או צדק מוחלט, שם הקב"ה לא נמצא, מפני שאינו מסכים עם הדין. ובהעדר שמו של ה', נעדרת השכינה, ובהעדר השכינה, תעדר ההשגחה ויושבי המקום נתונים ומזומנים למקרים.

המלב"ים שואל כאן מדוע ציין פעמיים הנביא את המילה 'אנך'? וכתב שהרמז כאן הוא על שתי הנהגות ביד הקב"ה שבהן הוא מנהיג את העולם והן: מידת הדין ומידת הרחמים ומהן  תיגזרנה שתי ההשגחות שהן: ההשגחה הכללית שעליה נאמר בראשונה "ניצב על אנך", ואילו באמירה השנייה רומז הוא על ההשגחה הפרטית שבה הוא משגיח על הקרובים אליו ביותר יודעי וחושבי שמו יתברך, ועל זה נאמר "ובידו אנך" ולפי התרגום – 'קדמוהי', כלומר לפניו, היינו שהצדיק תמיד לפני הקב"ה כשעינו של המלך עליו כל הזמן.

בעל המצודות פירש – "ובידו– " ביד המקום היה קו המשקולת. "על חומת אני" על החומה שבונים אותה בקו המשקולת". עכ"ל. והיינו שהכול שקול ומדוד לפניו במשקל המשפט והצדק.

"וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו."

עסקי מקח וממכר בד"כ מתבצעים בין שני אנשים שאינם בהכרח אחים, אלא הם כהגדרת הכתוב 'עמיתים'. והיה לו לפסוק לחתום באותה הלשון בה הוא פתח בלשון עמית. וכמו שמובא בהמשך הפרשה בפסוק יז' "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ", ואם כן מה בא לחדש לנו המקרא? אלא שדרשו רז"ל שפסוק זה מדבר על אונאת דברים, ואילו לעיל ממנו דיבר הכתוב על אונאת ממון. ובאונאת ממון חתם בלשון אחים לומר לך שעסקי ממון עלולים להביא למשבר יחסים לא רק בין סתם עמיתים למסחר, אלא אף בין אחים מבטן ומלידה. שכן, אחים מרחם בדרך כלל אינם מקניטים האחד את השני באונאת דברים כגון: אם היה בעל תשובה לא יאמר לו "זכור מעשיך הראשונים מה היו", ואם היה בן גרים לא יאמר לו "זכור מה היו מעשה אבותיך" או אם ראה חמרים מבקשים תבואה, מבקשים יין, לא יאמר להם "לכו אצל פלוני" והוא לא מכר חיטה מימיו, ועוד דוגמאות לסוגי אונאה כאלו ואחרים, כל זה כמעט ואינו קיים בין אחים שגדלו יחד באותו בית  ולאותם הורים, מפני שקשרי האחווה והמשפחה גורמים לכך שיש כבוד בין האחים ושיש לשמור עליו מכל משמר.

גם באונאת ממון ניתן לומר כמעט בוודאות, שלרוב אין מציאות שבה אנו עדים לכך שאח יונה את אחיו בעסקי ממון, ולרוב הם גם מוותרים האחד לשני, האימון והיושרה השוררת בין האחים היא נצבת על אותה חומת אנך שבידי הקב"ה. יציבותה נובעת מכוח הקשר הביולוגי שיש בין האחים, היא לא ניתנת לערעור בקלות, מפני שהם לא רק נצבים על אותה חומה, אלא גם בידם אותה חומה, כפי שנאמר בנביא לעיל, "ובידו [ של הקב"ה] חומת אנך" כלומר מידת הרחמים וההשגחה הפרטית הנוהגת אצל הקב"ה, שופעת ומשפיעה גם על בני אדם באופן טבעי, שהרי בין האחים יש יותר חמלה וחנינה, והיושר והאחווה כחומת אנך בידם. ומשום כך באה הדרישה מצד הכתוב אל בני האדם שהינם 'עמיתים' האחד כלפי השני, ולא מתעמתים האחד עם השני, בכך שחיי החברה והעסקים הנוהגים ביניהם יישענו על אותה חומה שבידי הקב"ה ובכך הם לא רק עמיתים לעסקי הממון שביניהם, אלא גם אחים כאילו היו אחים מבטן ומלידה. יצירת יחסים בין הסוחרים הישראלים מעין זו שעליה מדבר הכתוב, משרה שכינה בין החברים לעסקים ומעשירה את כולם.

ישפות לנו השוכן במרומים מטוב חסדיו ורחמיו ולחומת מגן יהיה בעדינו ובעד כל בית ישראל אמן.