תפארת הקריאה בפרשת כי תבֹא

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק כ"ו

א: וִירִשְׁתָּהּ – ה'ו' בחיריק מלא, ה'י' נחה. נקרא: "וִ-רִשְׁ-תָּהּ" מפיק 'ה'.

א: וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ – 'ו' ההיפוך. לעתיד.  למרות שזו צורת עתיד, המילה  היא מלעיל  הטעם ב'ש'. ה'ב' בדגש חזק מדין אתי מרחיק. מפיק ב'ה'.

ג: וּבָאתָ – הטעם מלרע ב'ת', לשון עתיד.

הקורא 'וּבָאתָ'  בהטעמת האות 'ב' מלעיל משנה משמעות ללשון עבר.

ג: לָתֶת –  הטעם מלעיל ב'ל'.

ה: וְאָמַרְתָּ – הטעם מלרע ב'ת'.

ז: עָנְיֵנוּ –  ה'ע' בקמץ קטן.

ח: וּבְאֹתוֹת – ה'ב' בשוא נח.

ח: וּבְמֹפְתִים – ה'ב' בשוא נח. ה'פ' בשוא נע. נקרא: וּבְ-מֹ-פְתִים.

י: וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ – ה'ה' בטעם משני, ההטעמה ב'וִי' מלעיל.

י"ב: לַעְשֵׂר –  ה'ל' בפתח. ה'ע' בשוא נח. נקרא: 'לַעְ-שֵׂר'.

י"ב: מַעְשַׂר – ה'מ' בפתח. ה'ע' בשוא נח. נקרא :'מַעְ-שַׂר'

י"ד: לְמֵת – ה'ל' בשוא נע. לא בפתח.

י"ט: וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן  –  מתג ב'ו'. ה'ל' בשוא נח.

 

פרק כ"ז

ג: בְּעָבְרֶךָ – ה'ע' בקמץ קטן. ה'ר' בסגול ולא בשוא.

ה: וּבָנִיתָ שָּׁם  – הטעמה ב'נ' מלעיל ה'ש' בדגש. נסוג אחור.

ו: וְהֶעֱלִיתָ – מתג ב'ה', עצירה קלה ביותר כדי לתת אפשרות להגות גם את האות 'ע'.

ז: וְאָכַלְתָּ שָּׁם –  טעם נסוג לאחור ל'כ'. דגש חזק ב'ש' מדין אתי מרחיק.

ט: נִהְיֵיתָ – ה'ה' בשוא נח, הטעמה העיקרית ב'י'. הטעמה מועטת ב'ת'.

ט"ו: יַעֲשֶׂה פֶסֶל  –  'פ' רפויה.

י"ח: מַשְׁגֶּה – 'ש' ימנית. לשון שגיאה.

 

פרק כ"ח

א: וּנְתָנְךָ –  'נ' ראשונה בשוא נח. 'נ' שניה בשוא נע. נקרא:'וּנְ-תָ-נְךָ'.

ח: וּבֵרַכְךָ – הטעמה משנית ב'ב', ה'כ' הראשונה בשוא נע. יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל.

נ"ל: שוא נח. מלרע.

י: וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ  – 'מ' בדגש חזק, 'ך' בדגש.

י"א: וְהוֹתִרְךָ –  ה'ר' בשוא נע.

י"א: לָתֶת לָךְ  –  'ל' ראשונה מוטעמת מלעיל. ה'ת' בסגול.

י"ג: אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם I לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת – יש להקפיד לחבר את המילה 'היום' עם המילה שלפניה 'מצוך', ולא לחבר אותה למילה שאחריה. וד"ל.

י"ד: לְעָבְדָם – ה'ע' בקמץ קטן.

כ: הִשָּׁמֶדְךָ – ה'ש' בדגש חזק. ה'מ' בסגול, ה'ד' בשוא נח.

כ: וְעַד–אֲבָדְךָ – ה'ב' בקמץ קטן. ה'ד' בשוא נח.

כ"ג: עַל–רֹאשְׁךָ  –  ה'ש' בשוא נע.

כ"ג: תַּחְתֶּיךָ – ההטעמה ב'תֶּ' מלעיל.

כ"ד: הִשָּׁמְדָךְ – ה'ש' בדגש חזק, ה'מ' בשוא נע. ה'ך' בשוא נח.

כ"ז: יַכְּכָה – ה'כ' הראשונה בדגש חזק ובשוא נע. ה'כ' השניה רפויה.

כ"ט: בַּצָּהֳרַיִם – ה'צ' בקמץ גדול ובדגש חזק, ה'ה' בחטף קמץ קטן.

יש הסוברים שה'צ' בקמץ קטן. צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול.

כ"ט: הָעִוֵּר –  ה'ה' בקמץ. יש הסוברים בפתח. צלו"ל. נלע"ד: בפתח.

מעניין הכלל במסורה: 'כל סמאין פִּתְחִין. וכל יהודאין קֻמְצִין'. פירוש: כל אות 'ה' המופיעה לפני המילה 'עִוֵּר' תנוקד בפתח. כל 'ה' הידיעה לפני המילה 'עִבְרִי' תנוקד בקמץ (יפ"ה).

ל: וְלֹא–תֵשֵׁב בּוֹ   – הטעמה ב'ש' אין כאן טעם נסוג אחור.

ל"א: שׁוֹרְךָ, חֲמֹרְךָ, צֹאנְךָ –  השואים נעים.

ל"ג: יֹאכַל – התיבה מלרע.

ל"ה: קָדְקֳדֶךָ – שתי אותיות ה'ק' בקמץ קטן. ה'ד' בסגול.

ל"ח: יַחְסְלֶנּוּ – ה'י' בפתח, ה'ח' בשוא נח. ה'ס' בשוא נע, ה'נ' בדגש חזק.

מ"א: וְלֹא יִהְיוּ לָךְ  – 'יִהְיוּ' מלרע.

מ"ב: כָּל עֵצְךָ – ה'צ' בשוא נע.

מ"ב: יְיָרֵשׁ הַצְּלָצַל   – 'י' ראשונה בשוא נע. 'י' שניה בקמץ גדול. (ההוגים במבטא תימני יקראו קרוב ל'יִיוֹרֵש". עפ"י ההיגוי התימני… כל שוא נע לפני אות 'י' יבוטא כחיריק חטוף). יש ספרים שנמצא בהם שהאות 'י' הראשונה במילה "יִיָרֵשׁ" מנוקדת בחיריק (מהרי"ב).

מ"ג: מַעְלָה מָּעְלָה –  ה'ע' בשתי המילים בשוא נח.

ה'מ' השניה בקמץ גדול ובדגש חזק מדין דחיק ואתי מרחיק.

שתי המילים מלעיל.  וכן הוא בסוף הפסוק במילים: 'מַטָּה מָּטָּה'.

מ"ח: בְּרָעָב וּבְצָמָא וּבְעֵירֹם וֹּבְחֹסֶר כֹּל  – כל אותיות 'ב' הן בשוא ולא בפתח.

'בְּרָעָב' אות 'ב' ראשונה בשוא נע.

מ"ט: יִשָּׂא יְיָ עָלֶיךָ גּוֹי – ה'ג' במילה 'גּוֹי' היא בדגש חזק מדין דחיק.

מ"ט: מִקְצֵה – ה'ק' רפה ובשוא נח.

נ"ב: בְּכָל–אַרְצֶךָ – ההטעמה ב'צ' מלעיל. ה'צ' בסגול ולא בשוא.

נ"ב: בְּכָל–אַרְצְךָ – הטעמה משנית ב'כָ" , הטעמה עיקרית ב'ךָ'  מלרע.

ה'צ' בשוא נע ולא בסגול.

נ"ג: לְךָ אֹיְבֶךָ – מתג תחת ה'א', 'י' בשוא נע.

ה'ב' בסגול לשון אויבים רבים. שונה מלהלן פסוק נ"ה.

נ"ה: לְאַחַד  –  ה'ל' בשוא נע ולא בפתח.

נ"ה: יֹאכֵל – ה'כ' בצירי ולא בפתח.

נ"ה: אֹיִבְךָ – מתג תחת ה'א'. כאן ה'א' בחולם חסר, ה'י' בחיריק, ה'ב' בשוא נח.

פירוש" 'לאויב שלך' לשון יחיד.

נ"ו: וְהָעֲנֻגָּה  – 'ג' בדגש חזק.

נ"ו: וּבִבְנָהּ – ה'ב' הראשונה בחיריק, ה'ב' השניה בשוא נח. מפיק 'ה'.

נ"ו: וּבְבִתָּהּ – 'ב' ראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל.

נ"ל: בשוא נח. ה'ת' בדגש חזק, מפיק ב'ה'.

נ"ז: וּבְבָנֶיהָ – ה'ב' הראשונה בשוא נע, יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: בשוא נח.

נ"ז: בְּמָצוֹר  –  'ב' בשוא ולא בפתח.

נ"ט: וָחֳלָיִם –  ה'ו', יש אומרים בקמץ גדול, יש אומרים בקמץ קטן. צלו"ל.

נ"ל: קמץ גדול. יש  להגות את האות 'יִ' (מפיק 'י')  ולא  לקרוא: "חֳלָאִים".

ס"א: כָּל חֳלִי –  ה'ח'  בחטף קמץ קטן, התיבה מלרע.

ס"ד: וְעָבַדְתָּ שָּׁם –  טעם נסוג אחור ל'ב', ה'ש' בדגש חזק.

ס"ח: בָּאֳנִיּוֹת – ה'ב' בקמץ גדול. יש הסוברים בקמץ קטן צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול.

ה'א' בחטף קמץ קטן. מלרע.

פרק כ"ט

ז: וַנִּתְּנָהּ  – מתג ב'ו'. ה'נ' בדגש חזק. 'ת' שוא נע. 'ה' מפיק.

ז: לָראוּבֵנִי – ה'א' נחה ואינה נקראת . נקרא "לָ-רוּ-בֵ-נִי"

יש המנקדים מילה זו. "הָרֻאובֵנִי"

ז: הַמְנַשִּׁי –   ה'מ' בשוא נח יש הסוברים בשוא נע. רפויה.

צלו"ל. נ"ל: בשוא נע. ה'ש' בדגש חזק.